קבלן ידוע הבונה באילת השלה לקוחות כאילו הם רוכשים רכבי יוקרה ישירות מהיצרן, זייף את חתימותיהם על מסמכי היבוא, וגרף הפרשי מס לכיסו. הפרשייה התגלגלה לבית המשפט בתל אביב לאחר שרשויות המס הטילו על רוכשי הרכבים שומה כבדה. בית המשפט חייב לאחרונה את החברה ובעליה לפצות את ששת התובעים בפיצוי כולל של יותר ממיליון שקלים.
בתביעה אותה הגישו עורכי הדין אליס אברמוביץ וגלעד ברון בשמם של ששת לקוחות החברה, נטען כי הקבלן זייף את חתימותיהם על גבי מסמכי היבוא, ואף דיווח למכס על שווי נמוך של כלי הרכב על מנת להנמיך את מסי היבוא, תוך שהוא גורף את הרווחים לכיסו. לדברי עוה”ד אברמוביץ, ששת התובעים חתמו, כל אחד בנפרד, על הסכם לרכישת רכב עם חברת סי קלאס מוטורס – והאמינו כי הם מקבלים לידיהם רכבי יוקרה שיובאו ארצה מבעוד מועד על ידי החברה.
לימים, ערך המכס חקירה בנוגע למחירי כלי הרכב שהוצהרו ביבוא, ואז התגלתה התרמית: מי שייבא את כלי הרכב אינו החברה כי אם התובעים, ולא רק זאת – מחירי המכירה של הרכבים, שמהם נגזרים מסי היבוא, הופחתו. כתוצאה מכך הוציאה רשות המסים לכל אחד מששת התובעים הודעת חיוב, במסגרתה הם נדרשו לשלם את הפרשי מסי היבוא בשווי של בין עשרות למאות אלפי שקלים, כל אחד, בגין שווי מונמך של כלי הרכב.
התובעים שילמו למכס את הפרשי המס, ופנו לעורכי הדין אברמוביץ וברון, אשר הגישו בשמם 6 תביעות נגד חברת סי קלאס מוטורס ונגד מי שהיה בעל מניותיה והרוח החיה שמאחוריה – הקבלן הידוע – אשר נדונו במשותף בבית משפט השלום בתל אביב. בתביעה טענו התובעים כי החברה ובעליה שרבבו את שמם להתנהלות לא חוקית, תוך יצירת מצג שווא כאילו הם מקבלים כלי רכב שכבר יובאו על ידי החברה ארצה מבעוד מועד. לטענתם, הדבר נעשה כך שלא ניתן היה לדעת, כי בפועל החברה ייבאה את כלי הרכב על שמם, ב”יבוא אישי”. בכתב הגנתם טענו החברה ובעליה כי ההסכמים שנחתמו בין הצדדים עוסקים בייעוץ לייבוא אישי של כלי רכב ולא במכירה שלהם, אולם כבוד השופטת נאווה ברוורמן מביהמ”ש השלום בתל אביב דחתה טענה זו מכל וכל, וקבעה כי לשון ההסכם מרמזת על רכישת רכב ולא על ייבואו.
בפסק דינה קבעה השופטת כי העובדה שהחברה התחייבה להעניק 24 חודשי אחריות על הרכב, וכי בסוף ההסכם מופיעות “חתימת המזמין” ו”חתימת המוכר” – מובילות שתיהן למסקנה כי ההסכמים שנחתמו בין החברה ובין כל אחד מהתובעים אינם הסכמים לייעוץ לייבוא אישי של כלי רכב, כי אם למכירת כלי רכב: “לטעמי, ככל שהיה מדובר בהסכם “ייעוץ”, היה מצופה שבהסכם יהיה רשום ברחל בתך הקטנה כי עסקינן ב”ייעוץ”, ולא במכירת רכב. היינו מצפים לראות בהסכם הייעוץ פירוט של עלות רכישת הרכב בחו”ל, ההוצאות הצפויות וכן אחוז של עמלת הייעוץ… מי שמתיימר לעסוק בייעוץ לייבוא בלבד, מן הראוי שיעלה זאת על הכתב, ויבהיר את טיב השירות שהוא מספק ללקוחותיו… עם זאת ההסכמים שלפני כוללים מחיר רכב, מחיר כולל, מועד אספקה, ודומני שהדבר מלמד דווקא על פעולת מכירה של הרכב, ולא של מתן ייעוץ” קבעה השופטת ברוורמן בפסק דינה.
בנוסף, קבעה השופטת ברוורמן כי חתימותיהם של התובעים על מסמכי היבוא (ייפוי הכוח לסוכן המכס והבקשה לרישיון יבוא) זויפו, והן נחזות להיות זהות לחתימותיו של בן הקבלן על מסמכים אחרים. “השתכנעתי, כי הנתבעים הסתירו מהתובעים את העובדה כי הרכב בעצם רשום על שם התובעים, כיבואנים, שהרי הנתבעים הם שפעלו ישירות מול הרשויות, ולא התובעים. כל עוונם של התובעים הוא בכך שנתנו אמון מלא בנתבעים!”.
במסגרת פסק הדין, חייבה השופטת ברוורמן את הקבלן באופן אישי ביחד ולחוד עם החברה במתן פיצויים לרוכשים: “לטעמי, הקשר של הנתבע עם התובעים לא התמצה בכך שהוא היה אך בעלי החברה… הנתבע היה הרוח החיה בהתנהלות החברה אל מול התובעים בעסקאות המכס והוא היה מעורב בתהליך; הנתבע פעל אל מול חלק מהתובעים, היה עמם בקשר, הנחה אותם לאן להעביר את התמורה, ואף החתים אותם על הסכם ההתקשרות. המצגים וההתחייבויות שבהסכמים נמסרו על ידי הנתבע. וכן, הוא זה שהוביל ומשך בחוטים בהתנהלות החברה אל מול רשויות המכס. אשר על כן, האחריות להתחמקות מתשלום מלוא המיסים לרשויות המס רובצת על הנתבע”.
