בתיה שלום, בעלי סיים סבב רביעי של מלחמה ולא נעים לי לכתוב ולומר שאני בלחץ מהחזרה שלו הביתה. אני אמנם מחכה לחזרתו ומתגעגעת אבל ברגע שהדלת נפתחת וההתרגשות גם של הילדים יורדת, הוייב החיובי משתנה לוייב שלילי, המלווה במתח, ויכוחים ולחץ ונמשך לאורך זמן. מדוע זה קורה ואיך למנוע מצב זה?
תשובה: חזרה מהמלחמה, מעבר מעולם אחד לעולם אחר, מעולם של סכנה, זיכרונות וחוויות בלתי נשכחות לעולם המוכר של הבית, הילדים והמחויבות המשפחתית. הכניסה הביתה עם קיטבג מלא בבגדים וחפצים מעלים אבק יחד עם ריחות ומראות משם, שלא יעזבו בזמן הקרוב ואם בכלל. במשך מספר חודשים נלחם בן הזוג ונחשף למראות קשים מנשוא, כאשר בת הזוג נלחמה על הבית וניהולו, על שמירת השגרה והטיפול בילדים. שני בני הזוג חוו בו זמנית חרדות, חוסר וודאות והרבה בלבול. הכניסה הביתה הביאה עמה פער בציפיות. הוא מצפה להבנה, להכרה בחוויות שעבר ובעיקר לחיבוק גדול ומכיל והיא מצפה לחזרה של התפקוד טרום מלחמה, להכרה באחריות, בנטל ובעומס שעברה וגם לחיבוק הגדול והמכיל. החזרה הביתה שבני הזוג כל כך חיכו לה ושאמורה להיות רומנטית מתגלה כמאכזבת ומלאת תסכולים. אז…."כמה טוב שבאת הביתה….ראית קצת צבעים אחרים….בית זה אומר כבר הכל…". בית זה להקשיב ולהתעניין באחר, להכיר בצרכים ולהסתגל למציאות האחרת בהדרגתיות עם הרבה סבלנות, אורח רוח, תמיכה וחיזוק. חשוב לשמור על עיקרון הרציפות והתמיכה החברתית של אותם חיילים המדברים באותה שפה חדשה ושעברו יחד את החוויה הכל-כך מורכבת. להמשיך ולקבל עזרה בבית במידה והיתה קיימת במהלך תקופת המילואים. אי אפשר לצלוח תקופה זו בלי שיח פתוח, בלי תיאום ציפיות סביב מה כל אחד צריך מהאחר תוך כבוד והבנת הצרכים של האחר בהתאם לקצב המתאים, ללא ביקורתיות וללא שיפוטיות. ואם הסימפטומים של מתח, עצבנות, עצב, תסכול וכעס בין בני הזוג נמשכים מעל לחודש מאז החזרה הביתה, באותה עוצמה וללא שינוי, יש לפנות לעזרה מקצועית.
בתיה שלום, אני אדם פסימי במהותי ותמיד הייתי כזה, ללא קשר למלחמה. לאחרונה אני מרגיש שזה פוגע בי, בכך שזה מפריע לסובבים אותי ולעיתים אף מרחיק אותם ממני. מה לעשות כדי לשפר את המצב והאם בכלל ניתן לשפר?
תשובה: מי מאתנו לא חווה סוגים של חשיבה, חשיבה אופטימית וחשיבה פסימית. חשיבה אופטימית יוצרת הרגשה חיובית ומובילה להתמודדות פעילה וחיובית עם המציאות. עלייך להתאמן לבחון אירועים מנקודות ראות שונות, כי הרי בכל דבר ישנו מרכיב חיובי, עלינו לזהות את אותו מרכיב ובכלל להכיר את הדברים שגורמים להרגשה טובה. ניתן לתרגל וללמוד לנסח מחשבות אחרות. למשל, במקום "אין סיכוי שזה יסתדר", תנסה "אם ארצה ואחשוב על פתרון, יש סיכוי שזה יצליח". נסה להחליף מילים כמו "אף פעם", "תמיד גרוע", "לא אצליח" לביטויים כמו "יכול להיות ש…", "אני מקווה ש…", "זה יסתדר…". תרגול של איך להגיב אחרת ומה לומר לעצמך, יכול בהחלט לעזור בשינוי. ממליצה לומר כל יום, אפילו תוך כדי התבוננות במראה, מה היה טוב היום, אפילו בדברים קטנים, וזה על מנת להרחיב את ההסתכלות גם על הדברים החיוביים. המוח מחפש בדר"כ יותר אישורים לדברים שליליים וזוכר אותם יותר מהדברים החיוביים. עם הזמן, המוח ילמד לזהות גם את החיובי ולא רק את השלילי. פסימיות לרוב מלווה בהרבה דאגות, אתה יכול להחליט שאתה מקדיש לדאגות זמן מסוים ביום, בערך כ-20 דקות. זה מאפשר שליטה שלך ומתן מקום לפסימיות אבל לזמן מוגבל. הקף את עצמך באנשים אופטימיים, שמאזנים אותך בגישה שלהם. זכור, כי תמיד יש מקום לתקווה. צעדים קטנים מביאים לשינויים גדולים.
בתיה שלום, לפני כחודש נודע לי כי בעלי בגד בי. כיצד את ממליצה לשקם מערכת יחסים זוגית לאחר בגידה של אחד מבני הזוג? תשובתך חשובה לי מאוד.
תשובה: משבר זוגי בעקבות בגידה הוא אחד מהקשים והמורכבים בהתמודדות של בני זוג עם משברים. זהו משבר הפוגע לא רק באמון ההדדי, אלא בביטחון, בדימוי ובהערכה העצמית. בניית אמון מחייבת ייעוץ זוגי, מכיוון שבני הזוג חייבים לעבור תהליך של בדיקת מערכת היחסים ביניהם, הכשלים שהובילו לבגידה והתהליכים שקדמו לה. חשוב לתת מקום לכאב, למחשבות ולרגשות סביב הפגיעה הקשה. שיתוף פעולה בבירור מעמיק של רגשות, תסכולים ומאוויים יכול להביא את השניים לשיקום מערכת היחסים, לבניית מיומנויות זוגיות חדשות, המאפשרות תקשורת ופתרון קונפליקטים, ואף להביא את הקשר לאינטימיות הרבה יותר גדולה. יש לקחת בחשבון שלמרכיב הזמן יש משמעות רבה במשבר אמון. קשה לסלוח במצב כזה אבל אפשר ללמוד לחיות עם הכאב והפגיעה כמו פצע נורא שמגליד במשך הזמן. כאשר שני בני הזוג לומדים לחיות עם הבגידה והבוגד לוקח אחריות על מעשיו, מביע חרטה אמיתית ומוכן לשלם את המחיר, יכול הזוג להתגבר ולבנות מחדש את חייו.
בתיה שלום, גדלתי בבית "קר" עם הורים שקיבלו את התנהגותנו כמובן מאליו, כמעט ולא שמענו תודות והערכה על דברים שעשינו. היום אני אם לשני ילדים ואני מוצאת את עצמי מתקשה להחמיא לילדיי ולומר להם עד כמה אני גאה בהם וכשעובר זמן אני מצטערת על כך. בתיה, כיצד ניתן לשפר ולשנות את המצב? מה המלצתך בנושא?
תשובה: אחד מתפקידי ההורים הוא חיזוק הביטחון העצמי של ילדיהם. דרך חיזוקים ומחמאות מממש הילד את יכולותיו ומחזק התנהגות רצויה. ילדייך זקוקים לתגובתך על התנהגותם, שום דבר אצלם אינו מובן מאליו, אפילו לא אהבתך אליהם. ביטויי אהבה ונתינת מחמאות, אין פירושם חוסר חינוך או פינוק יתר. עלייך לזכור כמה חסרה הייתה לך התגובה של הורייך ולזכור את חשיבותן של המחמאות והערכתך להתנהגות ילדייך, אך יחד עם זאת עלייך לשים לב שהתגובה שלך תהיה אמיתית וכנה, היוצאת מתוך הלב. כמו כן חשוב שהאמירה שלך לא תהיה כללית כמו: "כל הכבוד", "איזה יופי" אלא תהיה ספציפית. הקדישי תשומת לב בדיוק למה שעשו ושדרי אמון בהם. לעקביות שלך במתן המחמאות ישנו ערך רב, כמובן שימי לב למינון, כמו בכל דבר, יותר מידי מוציא את הטעם הטוב.
בתיה שלום, אני אימא לשני ילדים קטנים ובעלת רגשות אשם גדולים לאור העדפתי את אחד הילדים על פני השני. זה מתבטא בכך שאני מוותרת יותר לילד המועדף, רגישה יותר לצרכים שלו וזמינה אליו יותר. אני משתדלת לשנות את התנהגותי, אך לא מצליחה. מה לעשות, איך לפצות את הילד השני ובכלל האם ייגרם לו נזק מכך?
תשובה: ילדים מעוררים יחסים רגשיים שונים אצל בני המשפחה. העדפת ילד מסוים היא טבעית ומשתנה ואינה בהכרח אומרת דחייה של האחר. לפעמים הילדים חווים אחרת את היחס כלפיהם, שאינו בהכרח תואם להעדפת המבוגר. את לא צריכה לפצות את בנך אלא להיות מודעת לעמדה הרגשית שלך ולגלות ערנות לצרכים להם הוא זקוק. נזק עלול להיגרם במצב בו תפלי בין שני ילדייך, תתעלמי מצרכיו של האחד ותיעני יתר על המידה לצרכיו של האחר, או לחילופין, אם תצרי שוויון בין שניהם ולא תראי את הצרכים של כל אחד מהם, מה שעלול להביא לכך שאף אחד מהם לא יקבל את מה שהוא באמת צריך. זכרי, כי יחס מועדף לאחד מילדייך עלול להתקיים לא רק בקרב ההורים אלא גם במשפחה המורחבת או בקרב החברים הקרובים.
בתיה שלום, אני גרוש מזה שלוש שנים ואב לילד בגן. גרושתי חזרה בתשובה לפני כשנה והיא הודיעה לי שהיא רושמת את בננו לבית-ספר דתי. נראה לי שבני אינו מרוצה בגלל המרחק והפרידה מחבריו, למרות זאת גרושתי אינה מוכנה לשנות את החלטתה. מה המלצתך?
תשובה: שני ההורים הגרושים הנם האפוטרופוסים של ילדיהם, ללא קשר לשאלה בחזקת מי נשארו הילדים, לשניהם מעמד שווה בקבלת החלטות מהותיות הנוגעות לילדים, כגון בנושאי חינוך ובריאות. כאפוטרופוס יש לך את מלוא הזכות להיות שותף בהחלטה לגבי חינוכו של בנך למרות שגרושתך היא ההורה המשמורן. עלייך לפנות בתביעה לבית המשפט לענייני משפחה באזור מגורייך, בתנאי שהעניין לא נידון קודם לכן בבית הדין הרבני, מכיוון שהסמכות לדון בשאלת המשמורת, הסדרי הראייה וחינוך הילדים נתונה אמנם הן לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני, אך נקבעת עפ"י הערכאה אליה הוגשה התביעה הראשונה. בית המשפט יבחן את הסוגייה לפי עיקרון טובת הילד וייתן את החלטתו תוך התייחסות לגורמים הרלבנטיים, הכוללים את מידת מעורבותך בגידול בנך, מידת הפגיעה שתיגרם לו עקב המעבר למסגרת הדתית, היכולת שלו להשתלב בסביבה החדשה ובכלל שאלת השתייכותו החברתית.
בתיה שלום, אני נשואה למעלה מ- 20 שנה לבעל שמקנא בי, מגביל אותי ואף נלחץ כל פעם שאני מספרת לו על קשרי החברות שלי בעבודה. אני מסבירה לו שאין לו מה לדאוג, אך זה לא עוזר והמצב רק מחמיר. אנחנו אוהבים אחד את השני וחשוב לי שהוא ישנה את התנהגותו. מה את ממליצה לעשות?
תשובה: קנאה בין בני זוג מקורה ברצון לשלוט ובפחד מלאבד את בן הזוג, קנאה מוגזמת מאפיינת אנשים עם חרדה גבוהה שאינם בטוחים בעצמם. הקנאה יכולה להיות נעימה כל עוד היא מאוזנת ולא פוגעת בבן הזוג. עלייך לזכור, כי אהבה שתלטנית אינה אהבה אמיתית והדדית. יתכן שבעבר חשת סיפוק מקנאתו של בעלך, התנהגותו החמיאה לך והרגשת מיוחדת, אך בכך שיתפת פעולה עם התנהגותו וגרמת להחמרת המצב. עלייך לעזור לבעלך להכיר בעובדה שיש לו בעיה ושהקנאה שלו מסוכנת לעצמו ולך, חשוב לבדוק מהן סיבותיה של הקנאה. טיפול זוגי או פרטני יעזרו לו לחזק את הביטחון העצמי במקביל להידוק הקשר ביניכם, ללמוד דרכי תקשורת ולבטא את רגשותיו בדרכים אחרות שתאפשרנה הבנה ושיתוף, לא פחות חשובה ההכרה שכל אחד מכם הוא ישות נפרדת בעלת רצון משלה.
בתיה שלום, בני בן ה- 4 מבקש ממני ללבוש את שמלותיי, לנעול את נעלי העקב שלי ולמרוח אודם על שפתיו. אני מתנגדת לתת לו להיראות כמו אישה למרות שהוא מתעקש ומספר שגם בגן יש להם פינת תחפושות ואיפור ושם הוא נוהג להתלבש ולהתאפר כמו אישה. אני מבולבלת ולא יודעת אם לאפשר לו או לא. בתיה, האם התופעה נורמלית? מה המלצתך?
תשובה: בגילאים 4-5 מבינים הילדים את ההבדלים בין בנים לבין בנות ובמיוחד מבינים את העובדה שהיותם בנים או בנות אינו מצב משתנה. ההתנגדות שלך להתנהגותו של בנך אינה נובעת מהתייחסות של גבולות לגבי מה מותר ומה אסור לקחת מאימא, אלא נובעת מהחשש שבנך יתנהג, ירגיש וירצה להיות בת. ככל שתתנגדי יותר הוא יאבק יותר ויקבל מסר שאולי מינו אינו דבר קבוע ויציב והוא עלול להשתנות אם יתנהג כמו בת. התנהגותו של בנך כבת בגיל זה אינה מעידה בהכרח על בעיה של זהות מינית. גורמים סביבתיים כמו היעדר דמות גברית בחיי הילד בהחלט יכולים להשפיע על זהותו המינית. לצד ההשפעה הסביבתית, מתייחסים כיום מחקרים רבים גם לגורמים גנטיים המשפיעים על הזהות המינית.
בתיה שלום, בתי בת ה-9 מתקשה לקבל החלטות. היא נוהגת לשאול אותי: מה לאכול, מה ללבוש, מה לקנות ועוד. פעמים רבות היא מבקשת ממני לעשות דברים שילדים צעירים ממנה עושים בעצמם. אני מוצאת את עצמי מחליטה את ההחלטות שלה. כיצד אעזור לה להיות עצמאית יותר ולמה זה קורה?
תשובה: אחד התפקידים החשובים של ההורים הוא לעזור לילדיהם להיות אנשים עצמאיים, כך שבעתיד יוכלו לתפקד בכוחות עצמם. חלק מההתפתחות של הילד קשורה לשינויים שהוא עובר, מתלות מוחלטת לעצמאות. עלייך לאפשר לבתך עצמאות כדי שלא תחווה את עצמה כתלותית, כחסרת ישע וכבעלת דימוי עצמי נמוך. כדי לעזור לה להיות עצמאית ולקבל החלטות בעצמה, אל תחליטי בשבילה, שתפי אותה בדרך קבלת החלטות, האמיני ביכולתה והעיקר תני לה הרבה תמיכה ועידוד גם אם הבחירות שלה אינן לרוחך, הימנעי מהטפת מוסר לגבי טעויות. על בתך לדעת, שכל החלטה פירושה ויתור על אפשרויות אחרות. יתכן שבתך מתקשה להחליט בעצמה, כי היא מרגישה שלא מספיק סומכים עליה או שמחליטים בשבילה בלי לשתף אותה. זכרי, כי מצבי תלות וחוסר עצמאות עלולים להביא לקשיים רגשיים וחברתיים.
בתיה שלום, בעלי ואני נשואים מזה ארבע שנים. בעלי, בניגוד אלי, אינו דברן גדול, הוא שתקן ומאופק, אינו מרבה לדבר ותשובותיו בדר"כ קצרות. לפני מספר ימים התפתחה בינינו מריבה סביב הנושא וכיום הזמן המשותף שלנו עובר בהרבה שתיקות. קשה לי עם המצב, איך אוכל לשפר, אם בכלל?
תשובה: אחת משאלות המפתח במערכת זוגית היא שאלת התקשורת בין בני זוג, השונה לעיתים בסגנונה אחד מהשני. לעיתים התכונה של בן הזוג שמשכה את בן הזוג השני גורמת לתסכול, לקושי ולרצון לשנות אותה אצל בן הזוג. נסי להיזכר מה באישיותו משך אותך בתחילת הקשר ביניכם והדגישי את היתרונות הקיימים באישיותו ולא את החסרונות. עלייך לכבד את ההבדלים ביניכם ולהבין מדוע תדירות השיחות שלכם אינה גבוהה. חשוב שתפני בבקשה ישירה לשוחח יותר ותאמרי לבעלך שהזמן שאתם מקדישים לשיחה ביניכם חשוב לך וחבל לך שאתם לא משתפים יותר כפי שהיית רוצה. שימי לב האם הוא פנוי להקשיב לך, יתכן שהוא טרוד, עייף, לחוץ וכו' ויהיה עלייך למצוא זמן מתאים יותר. זכרי, כי מיומנויות התקשורת הזוגית הן שבונות והורסות מערכות יחסים. ועצה אחרונה, כאשר בעלך מתחיל סוף סוף לדבר, הימנעי מביקורת כלפיו והעריכי אותו על כך.
◼️ הצטרפו לחדשות משפחה: הורים, ילדים ומה שביניהם בווטסאפ לחצו כאן
