קשה מאוד לתפוס בימים האחרונים את יו”ר הסתדרות המרחב, עודד עמרם. הבולדוזר המקומי, שאמון על הצלחות רבות, הן בהסתדרות והן בפוליטיקה המקומית, עסוק עד מאוד בבחירות להסתדרות, בהן כידוע לכל, הוא תומך ביו”ר המכהן, עו”ד אבי ניסנקורן. עמרם סוחב אחריו את הרגל, בקושי מזיז את יד ימין והדיבור שלו איטי – ועם כל המגבלות האלה, שמקורן באירוע מוחי, שנגרם לו לפני עשור, בשל הפרעה בזרימת הדם אל המוח – הוא מצליח להיבחר שוב ושוב לתפקידי מפתח ולסייע לעשרות אלפי עובדים.
ש. עודד, השמועות אומרות שביום העצמאות האחרון הופתעת על ידי בני המשפחה וחגגת עשור לאירוע מוחי בטברנה מפוארת.
“ממש כך. עשר שנים במלאת האירוע המוחי, אבל השתקמתי טוב, ברוך ה’, ההרגשה מאוד טובה אני מתחזק מיום ליום”.
ש. בוא נחזור לרגע ההוא. מה בדיוק קרה שם?
“בשעה חמש אחר הצהריים הייתי בבית והרגשתי סחרחורת לא מובנת. נסעתי מהר למיון ב”קפלן”, עשו לי כל מיני בדיקות ואני אמרתי להם ‘שימו לי עירוי, מדלל דם וזהו’. לא היה ניורולוג באותה העת אז הייתי במחלקה להשגחה. ברבע לתשע בערב איבדתי את ההכרה וכשהתעוררתי הייתי משותק כבר בחצי גוף, כל פלג הימין היה משותק, הדיבור נפגע והפך לגמגום, העבירו אותי במהירות ל’תל השומר’, הייתי שם במשך חמישה חודשים. השיקום ארך כמעט שנה. כנראה שאני בר מזל אם אני חי, אלוהים אמר ‘עוד לא הגיע זמנו, הוא עושה טוב לקהילה'”.
ש. היית בעצם חצי עודד עמרם, אדם מאוד פעיל שהופך בן רגע לאדם משותק, אתה זוכר איך קיבלו את זה ברחובות?
“בתדהמה, בתדהמה, בייחוד עובדי העירייה. אז הייתי בתפקיד יו”ר ועד העובדים וראש מנהלת מוסדות העירייה ולפי המבטים בעיניים ראיתי את הצער של העובדים עליי ואמרתי לעצמי ‘אתה חייב לחזור לעצמך’ עברתי שנה של שיקום אינטנסיבי, ללא פשרות ומי שמכיר אותי יודע שיש לי מטרות ורצון עז והקב”ה מלמעלה עזר והתרוממתי חזרה. היחידה שניבאה לי זאת הייתה אמא שלי ז”ל שכשהייתי בן 17 היא איבדה את הראייה שלה והיינו מאוד קרובים. אני זוכר איך שהיא תפסה לי את היד, כי לא אמרו לה את האמת, היא באה לבית החולים ואמרה לי ‘אחים שלך חושבים שהם עובדים עליי, הם לא יודעים שילדתי אותך ואני מרגישה אותך, אל תדאג, אתה תחזור ותחזור חזק’ וברוך ה’ חזרתי. אמנם הרגל לא השתקמה, אבל הדיבור והמעש והמחשבה ברוך ה’ אין תלונות. מאז אני כל בוקר אומר ‘מודה אני לפניך’ ומרביץ הלאה, משרת את הציבור”.
ש. הבחירות להסתדרות יתקיימו בשלישי הקרוב. באמת יש לך כוח לעוד קדנציה?
“כן, לא גמרתי את היעד שלי, הצבתי מטרות ואני אסיים את המטרות ולאחר מכן אפנה את מקומי. היינו 18 אלף בעלי זכות בחירה חברים בהסתדרות, בקדנציה שעברה והיום אנחנו סוגרים את ה-23 אלף, זה לא בא מהאוויר, זה עבודה ללקט אותם. אתן לך דוגמא: כל עובדות משק הבית – ליקטתי אותן כמו פינצטה, אחת אחת, שמתי עובדת שמטפלת בהן ויש ייעוץ משפטי שבעקבותיו התברר שלא משלמים להן הרבה דברים, לא דמי הבראה כדין ויש כאלו שעובדות בכמה בתים ועבדו עליהן, לא הפרישו להן בכלל לפנסיה ואז עשינו סדר ויותר מזה, אחרי שהתגבשו כקבוצה עשיתי להן ‘יום האשה’ שבחיים שלהן לא ידעו מה זה רק שמעו או קראו על אחרות, זה לא נתינת השי כמו ההתייחסות שיש מי שיודע להעריך ולטפל בה. אני רואה אותן בכנסים כחלק ממשפחת העובדים ואני גאה ומבסוט על ההישג הזה”.
ש. דיברת על יעדים שעוד נותרו, על מה מדובר?
“להביא את פארק תמר את כל העובדים. תראי, היום בהייטק משלמים להם סכומים נכבדים, משכורת טובה אבל הם עובדים מצאת החמה ועד צאת הנשמה, מגיעים הביתה מותשים, אין סבלנות לילדים, מאבדים את החיים, את התא המשפחתי, איפה אבא ואמא? החום לילדים? לאכול צהריים פעם אחת בשבוע או לצאת עם הילדים בערב? אי אפשר, הכול מרתון. זה חיים למשפחה? אז עשית כסף לטווח הקצר, מה הלאה? יש לזה השלכות. ההייטק מנתק את המשפחה מהילדים וצריך להבין שבהסכם קיבוצי זה לא יכול להיות, יש שעות עבודה. דבר נוסף, מבחינת משכורות, בחוזה אישי גבר יכול להשתכר עשרת אלפים שקלים ואשה שבעת אלפים או הפוך, באותה העבודה ואני שואל למה? אני רוצה שיהיה איזון בין השכר של הגבר לאשה, בהסכם קיבוצי השכר שווה, אני בעד שוויון בין המינים, בשכר ובהכל”.
ש. עוד תגיד שאתה זורק את הזבל בבית…
“למה לא? זו בושה? אני רואה לכלוך ואני מוריד, אם תשקלי אותי לפני או אחרי ההבדל יהיה רק באגו. כשאישה לא מרגישה טוב, מי אמר שהיא צריכה לשטוף את הבית? אתה גבר ואתה רואה לכלוך – תשטוף. אני אתן לאישתי לעשות דבר שקשה לה? מה פתאום? למה שייתפס לה הגב? היא הרי אישתי, בסופו של דבר אנו שומרים אחת על השני וההפך, זה הבסיס של החיים, של הזוגיות, להשלים אחד את השניה”.
אי אפשר לקיים את הראיון הזה ולא לדבר עם עודד עמרם על החיידק שטבוע בו כל כך עמוק, החיידק הפוליטי. הוא ממלא תפקידי מפתח בעיריית רחובות מזה 34 שנים ובימים כתיקונם הוא אוחז בתיק התרבות היוקרתי ומביא לעיר תרבות מגוונת המספקת תכנים עבור כלל המגזרים באוכלוסייה. קרבתו לראש העיר, רחמים מלול ידועה והשניים אף לא מסתירים זאת.
ש. לדעתך רחמים מלול ירוץ לראשות העיר בקדנציה הקרובה?
“לדעתי הוא ירוץ והוא צריך לרוץ. רחמים מלול הוא ראש עיר מוצלח מאוד, הוא אחד מראשי הערים הטובים בארץ, זו לא קלישאה אני עברתי הרבה ראשי ערים ואני מכיר הרבה ראשי ערים. הוא עובד מצוין ועובדי העיריה עובדים מצוין, בשילוב. תראי את התוצאות, איזה מהפך יש בעיר, קרוב ל-148 אלף תושבים ומנהלים את העיר ביד רמה, יש מועצה טובה, חברי מועצה טובים ומה שקרה בשנים האחרונות זו ברכה לעיר”.
ש. אתה תתמוך בו?
“בטח שאני אתמוך בו! הוא ראש עיר מצוין. נכון שלפעמים יש בינינו חילוקי דעות אבל אנחנו פותרים הכול בחדרי חדרים, הוא אומר כך ואני אומר כך ואם הצלחתי לשכנע אותו בזכות עובדות שמניתי אז הוא מסכים כי הוא איש פתוח מאוד וכשרואים עין בעין את המטרות אז אין בעיה בכלל. אני מדבר איתו מתוך ניסיון, הרי גדלתי בעיריית רחובות מגיל 23 ועברתי תפקידים שם החל מניהול מתנ”סים, הפקת אירועים כמנהל התרבות ואז ראש מינהלת העירייה, עבדתי כמו בולדוזר, מיציתי, והמשכתי הלאה. אני בטוח שרחמים יעשה עוד קדנציה אחת, העיקר שתהיה בבריאות טובה”.
ש. ומה לגביך? מעניינת אותך עוד קדנציה?
“כן, מעניינת אותי”.
ש. בוא נחזור להסתדרות. למה אבי ניסנקורן? לא הגיע הזמן לשנות?
“לא, כי הוא טוב, ישר, הגון והאמיני לי, הוא ייצג אותי פעם במשפט וליווה אותנו, הוא יודע לעבוד, הוא יודע טוב מאוד, הוא עשה את כל ההסכמים אבל מה לעשות הוא לא פוליטיקאי, לא מעניין אותו במי את בוחרת לכנסת והכי הכי הוא אדם הגון, הוא הפך את ההסתדרות לארגון מקצועי מעולה וגם לארגון חברתי מעולה. שימי לב, שנים מדברים על העלאת שכר מינימום ובתקופתו הוא העלה את שכר המינימום באלף שקלים ואת זה לא עופר עיני הצליח, לא עמיר פרץ, זו הצלחת רוחב, שכר מינימום על כל המדינה והמדינה לא התמוטטה ולא כלום. רק מה, השבע לא מבין את הרעב, כנראה בכנסת יושבים שבעים שלא מכירים את הרעבים, אבי ניסנקורן ניהל את המאבק והנה התוצאה. אתן לך דוגמא נוספת. חוק שהמדינה לא מיישמת, העסקת מוגבלים במקומות עבודה. מישהו יישם את זה? מישהו שם בכנסת תלונה לעצמו איפה היה מבקר המדינה? אבי ניסנקורן עורר את העניין ויש העסקת מוגבלים וההסתדרות מפקחת, הוא איש עבודה ואיש מעש לכן הוא ראוי להמשיך את העשייה כיו”ר הסתדרות”.
ש. עם יד על הלב אתה חושש שתפסידו?
“לא, לא, אני לא חושש. את יודעת למה? אף פעם לא חששתי כי בכל מקרה מישהו מרוויח. אם נבחרתי ציבור העובדים מרוויח אותי, זו יוהרה להגיד את זה אבל זו האמת, אני נותן את כל כולי. אם הפסדתי המשפחה שלי הרוויחה אותי, זה בא על חשבון משהו ויש לי משפחה טובה, תומכת, אבל הם מפסידים הרבה שעות איתי ואני עדיין מוכן להפסיד בשביל הציבור כי יש לי יעדים. אחד היעדים הוא להרים את בית הגמלאים, את רואה את הגמלאים – הכושי עשה את שלו, הכושי יכול ללכת אבל זה לא אצלי, לכן אני כבר בחריש ובטיפול לבנות בניין עבור הגמלאים, עם אולם אירועים וכיתות. הגמלאים של עובדי המדינה בפנסיה תקציבית, יש להם אבא ואמא, מוציאים אותם לנופשים לחו”ל אבל גמלאים אחרים כאילו לא שייכים למדינה, מה זה איפה ואיפה? איפה השוויון? איפה החוק? דיברתי אישית עם שר האוצר על הפרויקט הזה ואני מקווה לדחוף את זה מיד לאחר הבחירות עם אבי ניסנקורן. התפקיד שלנו הוא להביא את הבעיות מהשטח אל היו”ר ולמנהל האגף של המרחבים והם מעבירים את זה הלאה להנהלה ותוקפים את הבעיה. זה לא יימשך ככה, לא יהיה איפה ואיפה, זה זועק לשמיים ואני נלחם על זה, על כל פרט ופרט, אני לא מוותר”.
ש. עד מתי תילחם?
“עד שבעזרת ה’ יהיו לי נכדים ואני אלך לטייל איתם”.
