במאי האחרון התמלאה רחבת הספרייה העירונית בקריית אונו ביותר מאלף בני אדם. היו שם דוכני מאפים, מוזיקה, בעלי חיים, תכשיטים, פרחים ותקליטים. ניידת התרמת דם עמדה בצד ובמהלך הבוקר נאספו 60 מנות דם. ילדים הסתובבו בין הדוכנים ומשפחות ישבו יחד. לכאורה, יריד אביב, אבל כל פרט בו נבחר בגלל אישה אחת שכבר לא הייתה יכולה להגיע. גאיה חליפה.
"האביב של גאיה" נערך במאי 2026 בפעם השלישית. המשפחה והחברים בנו אותו סביב הדברים שגאיה אהבה: אפייה ובישול, מוזיקה, בעלי חיים ונתינה. אפילו התרמת הדם אינה מקרית. גאיה שירתה כחובשת, ועבור מי שמנציחים אותה זו דרך להפוך את הזיכרון למשהו שממש עוזר לאדם אחר.
אחותה נגה אמרה ביריד שהזמן אינו עוצר, ושקשה להאמין שכבר חלפו 943 ימים מאז הרצח. היא הוסיפה שאילו היו יכולים לשאול את גאיה איזו הנצחה מתאימה לה, אין לה ספק שהיריד הזה היה הדבר שאליו הייתה מתחברת.
וזה כנראה המפתח לסיפור שלה בקריית אונו.
לא איך בונים מקום של אבל.
איך בונים מקום שנראה קצת כמו החיים שהיו לה.
גאיה גדלה בקריית אונו. העירייה מתארת אותה כנערה צעירה עם אנרגיה שקשה היה לפספס, שחיה בעוצמה ואהבה אנשים, מוזיקה, בעלי חיים ואפייה. היא רקדה בעיר בצעירותה, ובהמשך שירתה כחובשת קרבית.
ב־7 באוקטובר 2023 הגיעה לפסטיבל נובה יחד עם רומי גונן, אחת החברות הקרובות שלה.
כשהחלה מתקפת חמאס השתיים ברחו ממתחם המסיבה והסתתרו במשך שעות בשטח. במהלך הזמן הזה גאיה המשיכה לשמור על קשר עם בני משפחתה. בן שמעוני ז״ל, שכבר הצליח לחלץ אנשים מהמסיבה, קיבל מגאיה את מיקומה. למרות שביקשה ממנו שלא להסתכן ולחזור, הוא הגיע שוב כדי לקחת אותה ואת רומי. גם אופיר צרפתי היה איתם ברכב.
הרכב הגיע לאזור עלומים.
שם הם נתקלו במחבלים.
גאיה ובן נרצחו. אופיר צרפתי נפצע, נחטף ובהמשך נרצח וגופתו הושבה לישראל. רומי נפצעה ונחטפה לעזה.
בבית בקריית אונו נשארה משפחת חליפה עם בת שאיננה ועם חברה שלה שנמצאת בצד השני של הגבול.
במשך 471 ימים רומי הייתה בשבי.
וכשהיא חזרה בינואר 2025, גאיה כבר לא הייתה שם כדי לקבל אותה.
כמה חודשים אחר כך רומי הגיעה לקריית אונו.
ליריד "האביב של גאיה".
היא עמדה על הבמה ודיברה אל החברה שלה.
"אני בתהליך שיקום מטורף ואת לא פה כדי להעביר איתי את הזמן ולתת לי יד בדרך הארוכה והמתסכלת", אמרה. ואז תיארה את הרגע שבו הבינה באמת שגאיה לא תחזור, ואת הבחירה להגיע לאירוע ולשמוח דווקא שם: לחגוג אותה, להשמיע את המוזיקה שאהבה ולגרום לאנשים שלא הכירו אותה להתאהב בה דרך הסיפורים.
יש רגע כמעט בלתי אפשרי בתוך הסיפור הזה.
שתי חברות יוצאות יחד למסיבה.
אחת חוזרת אחרי 471 ימים בשבי.
והדרך שלה לפגוש שוב את השנייה היא להגיע לעיר שבה גדלה ולעלות על במה באירוע לזכרה.
רומי עצמה אמרה אחרי השחרור שגם כשהיא נפגשה מחדש עם החברות שנותרו, מבחינתן הרביעייה שלהן לא הפכה לשלישייה.
"לנצח נישאר ארבע", כתבה.
אבל קריית אונו לא השאירה את גאיה רק בתוך אירוע שמתקיים פעם בשנה.
בנובמבר 2025, ביום הולדתה, נחנך בעיר מרכז המוזיקה על שם גאיה חליפה.
המקום כולל את הקונסרבטוריון העירוני, חדרי הקלטה, חדרי לימוד ואולם הופעות, ומשמש מדי יום ילדים, בני נוער ויוצרים. בטקס החנוכה השתתפו משפחתה, חברים ותושבים, רומי גונן נשאה דברים, רקדניות מהסטודיו שבו גאיה רקדה בצעירותה הופיעו, ומשי קליינשטיין שרה שירים שגאיה אהבה.
אמה, סיגל חליפה, אמרה באותו ערב שהמשפחה בוחרת להנציח את גאיה דרך הדברים שאהבה והצטיינה בהם, ושעבורה זו דרך "להמשיך לנשום".
הבחירה במרכז מוזיקה משנה משהו באופן שבו השם שלה נמצא בעיר.
הוא לא מופיע רק במקום שהולכים אליו כדי לזכור.
ילד מגיע לשיעור פסנתר במרכז גאיה חליפה.
נערה נכנסת לחדר הקלטות.
להקה עולה להופיע.
מישהו צוחק במסדרון.
מישהו מזייף בחזרה הראשונה.
החיים קורים שם.
גם היום, בלוח האירועים העירוני של אוקטובר 2026, מופיעות הופעות ופעילויות שמתקיימות פשוט ב"מרכז המוזיקה ע"ש גאיה חליפה". השם כבר הפך לחלק מהשפה היומיומית של העיר.
במהלך השנים נוספו עוד צורות זיכרון.
טורניר מאמאנט מתקיים על שמה. בפרס שהוענק לקבוצה הזוכה הודפס ציור קעקוע הגרמופון של גאיה. אמה סיגל הסבירה שהמנגינה שלה ממשיכה להתנגן דרך הנשים שמשתתפות.
אבל דווקא יריד האביב אולי מספר אותה בצורה המדויקת ביותר.
מפני שאין בו ניסיון להפוך את גאיה רק לדמות של 7 באוקטובר.
מי שמגיע לשם פוגש מאפים כי היא אהבה לאפות.
מוזיקה כי היא אהבה מוזיקה.
בעלי חיים כי הם היו חלק ממנה.
התרמת דם בגלל המקום שתפסה הרפואה בחייה.
והרבה אנשים, כי גם הם היו חלק ממנה.
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, גאיה חליפה עדיין איננה.
אי אפשר להפוך את זה לסיפור מנחם.
גם רומי, שחזרה הביתה, צריכה להמשיך לחיות בעולם שבו החברה שאיתה הגיעה לנובה איננה יכולה לעבור איתה את הדרך שאחרי השבי.
גם משפחת חליפה תמשיך להגיע לאירועים שבהם כולם מדברים על גאיה בזמן שגאיה עצמה חסרה.
אבל קריית אונו מצאה דרך מעניינת מאוד לענות על החסר הזה.
לא למלא אותו.
אי אפשר.
אלא לבנות סביבו חיים.
בכל אביב מגיעים עוד אנשים.
בכל שבוע ילדים נכנסים למרכז המוזיקה שנושא את שמה.
מישהו מנגן.
מישהי אופה.
מישהו תורם דם.
מישהי רוקדת.
והשם גאיה חליפה ממשיך להישמע בעיר לא רק ביום הזיכרון או ב־7 באוקטובר.
פשוט כחלק מהמקום.
גאיה לא חזרה מהנובה.
אבל שלוש שנים אחר כך, קריית אונו עדיין ממשיכה לנגן בשבילה.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
