מבזקים
שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | טל קופרשטיין למד מחדש לדבר ולעמוד כדי להחזיר את בנו בר הביתה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | הצדעה לאנשי העוטף שבחרו לחיות כאן מחדש שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | נועה מרציאנו לא חזרה מנחל עוז, במודיעין היא ממשיכה להשאיר חיים אחריה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | כשישראל חיפשה את נעדריה, ארז משה מלוד עבד כדי להשיב לנרצחים את שמם שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | כשהמלחמה החלה, הדר גולדין כבר היה בעזה 3,354 ימים, בסופה הוא חזר לכפר סבא שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "תקווה היא חובה": רייצ׳ל גולדברג פולין איבדה את הירש, אבל לא את הקול שלה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | מהטבח ועד הטיל שפגע בסורוקה: שלוש השנים של פרופ׳ שלומי קודש שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | 5,000 פיתות בבוקר אחד: הפלאפל בבאר יעקב שהפך לחמ״ל שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | היא שרדה את הנובה עם שבר בעמוד השדרה – היום אסתר מבת ים עומדת ומספרת שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | כמעט כל שבוע הוא יוצא מגבעת שמואל כדי להביא ללוחמים אוכל חם שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | אשתו נרצחה, הוא נחטף – ובנו חיכה 491 ימים שאבא יחזור שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | הוא כבר יצא מהתופת – אבל בן שמעוני מאשקלון חזר כדי להציל עוד שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | 505 ימים גדרה חיכתה לעומר – ואז המסוק עבר מעל הבית שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | ״אם אני פחות טוב – אנשים ימותו״: המחברת שהשאיר אחריו חן בוכריס מאשדוד שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | אחרי שנדקר בפיגוע, רועי מגן יבנה שאל דבר אחד: האם עדיין יוכל להתגייס? שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | ״צריכים אותי, עכשיו״: המורה מאילת שיצא מהכיתה למלחמה ולא שב שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | 505 ימים חיכתה הרצליה לעומר שם טוב, ואז הוא חזר וכתב: "כמה טוב להיות" שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | שחק מדר נרצח בנובה, אמו מירב הפכה את הזיכרון שלו למעשים טובים בכל דימונה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | הוא אהב קפה וחברים: אחרי שעמית נפל בעזה, אור יהודה הקימה מקום שממשיך אותו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | 694 ימים עד שעידן שתיוי מגני תקווה חזר הביתה
מבזקים
שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | טל קופרשטיין למד מחדש לדבר ולעמוד כדי להחזיר את בנו בר הביתה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | הצדעה לאנשי העוטף שבחרו לחיות כאן מחדש שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | נועה מרציאנו לא חזרה מנחל עוז, במודיעין היא ממשיכה להשאיר חיים אחריה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | כשישראל חיפשה את נעדריה, ארז משה מלוד עבד כדי להשיב לנרצחים את שמם שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | כשהמלחמה החלה, הדר גולדין כבר היה בעזה 3,354 ימים, בסופה הוא חזר לכפר סבא שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "תקווה היא חובה": רייצ׳ל גולדברג פולין איבדה את הירש, אבל לא את הקול שלה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | מהטבח ועד הטיל שפגע בסורוקה: שלוש השנים של פרופ׳ שלומי קודש שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | 5,000 פיתות בבוקר אחד: הפלאפל בבאר יעקב שהפך לחמ״ל שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | היא שרדה את הנובה עם שבר בעמוד השדרה – היום אסתר מבת ים עומדת ומספרת שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | כמעט כל שבוע הוא יוצא מגבעת שמואל כדי להביא ללוחמים אוכל חם

שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | טל קופרשטיין למד מחדש לדבר ולעמוד כדי להחזיר את בנו בר הביתה

לפני 7 באוקטובר היה בר קופרשטיין הבן שנשא על כתפיו חלק גדול מהמשפחה, אחרי שאביו טל נפצע קשה ואיבד את יכולת הדיבור וההליכה. כשהבן נחטף מנובה, התפקידים התהפכו. טל החל מסע שיקום מפרך כדי שיוכל לדבר למען בר, לעמוד מול מקבלי ההחלטות ולהיות על הרגליים כשיחזור. אחרי 738 ימים זה קרה. שלוש שנים ל־7 באוקטובר, הסיפור של חולון הוא גם הסיפור של אבא שבנה את עצמו מחדש כדי להיות שם כשהבן שלו ישוב.

הרבה לפני 7 באוקטובר, משפחת קופרשטיין מחולון כבר ידעה איך נראים חיים שמשתנים ברגע אחד.

טל קופרשטיין היה מתנדב באיחוד הצלה. לדבריו, לפני כמה שנים, כשהיה בדרכו לסייע לילדה בת ארבע, נפצע קשה בתאונת דרכים. הוא עבר שבעה ניתוחים, ובמהלך האחרון לקה באירוע מוחי. מאז איבד את יכולת הדיבור וההליכה והפך לסיעודי.

מי שנכנס אז עמוק יותר לתוך האחריות המשפחתית היה בנו הבכור, בר.

בר היה בן 16 בלבד כשהחל לנהל את עסק הפלאפל שאביו פתח זמן קצר לפני התאונה ולעבוד כדי לסייע בפרנסת הבית. הוא אף עבר להתגורר אצל סבו וסבתו כדי לפנות בבית המשפחה מקום למטפל של אביו.

בסרטון משנת 2019 אמר בר שהחלום הגדול שלו הוא לראות את אביו חוזר הביתה, עומד והולך ולא שוכב במיטה. אז עוד איש מהם לא יכול היה לדעת כיצד המשפט הזה יקבל משמעות אחרת לחלוטין כמה שנים מאוחר יותר.

ב־7 באוקטובר 2023 עבד בר בפסטיבל נובה כסגן קב״ט. כשהחלה מתקפת חמאס הוא יכול היה לנסות לברוח, אבל לפי עדות אביו בחר לחזור שוב ושוב לאזור הסכנה ולפנות פצועים באמצעות ריינג׳ר. בפעם הרביעית כבר לא חזר. בר נחטף לרצועת עזה.

באותו רגע התהפכו התפקידים פעם נוספת.

הבן שהיה רגיל לדאוג למשפחה לא היה שם. האב שהיה תלוי באחרים החליט שהוא צריך להיות מסוגל לפעול למען בנו.

טל התחיל לעבוד באינטנסיביות עם קלינאית תקשורת כדי ללמוד לדבר מחדש. בהמשך עבד גם על היכולת לעמוד וללכת. לא רק כחלק מתהליך שיקום אישי, אלא עם מטרה מאוד ברורה: להשמיע את קולו של בר, ולהיות מוכן לרגע שבו יחזור הביתה.

בהתחלה הקול חזר לאט. אחר כך הגיע גם לכנסת.

במרץ 2025, כשהבן שלו כבר 514 ימים בשבי, הופיע טל בוועדת החינוך של הכנסת. האיש שבמשך שנים לא היה מסוגל לדבר ישב מול שר התרבות והספורט ושאל בפשטות מדוע בר עדיין בעזה ודרש פתרון. עצם היכולת שלו לומר את המילים האלה הייתה תוצאה של חודשים של עבודה.

באותה תקופה כבר הפך המאבק של טל לחלק בלתי נפרד מהמאבק הציבורי להשבת בר. בחולון הוצבו מיצגים עם דמותו של בר, ותושבי העיר ליוו את המשפחה לאורך התקופה.

והיעד שטל הציב לעצמו נשאר אותו יעד: כשבר יחזור, הוא רוצה לדבר איתו ולעמוד מולו.

הימים המשיכו להצטבר.

500.
501.
502.

בסופו של דבר הגיע היום ה־738.

ב־13 באוקטובר 2025 חצה בר קופרשטיין את הגבול בחזרה לישראל יחד עם חטופים נוספים ששבו משבי חמאס. צה״ל ושב״כ הודיעו כי הוא הועבר לנקודת הקליטה הראשונית, שם המתינה משפחתו.

ואז הגיע הרגע שטל עבד למענו כמעט שנתיים.

בר נכנס לפגוש את משפחתו וראה את אביו עומד על רגליו.

בית הנשיא, שביקר את המשפחה לאחר השחרור, תיעד זאת במילים פשוטות: בר זכה לראות את אביו טל עומד על רגליו בפעם הראשונה.

יומיים לאחר שובו, טל עצמו סיפר מה עמד מאחורי המסע. אחרי שבר נחטף, אמר, הוא החליט שיעשה הכול כדי לחזור לדבר ולעמוד עד שבנו ישוב. עכשיו, אמר, החלום התגשם.

זה אולי הרגע שבו כל הסיפור של משפחת קופרשטיין נסגר למעגל אחד.

שנים קודם לכן בר חלם שאבא שלו יקום וילך.

אחרי 7 באוקטובר, אבא שלו חלם שהוא יספיק לעשות את זה לפני שבר יחזור.

ושניהם הגיעו לרגע הזה יחד.

כמה שבועות לאחר מכן בר חזר גם הביתה לחולון. תושבים רבים יצאו לרחובות לקבל את פניו, והוא הודה לעיר ולכל מי שהתפלל, תלה שלטים ולא נתן לשמו להיעלם במשך השבי.

מאז המשיכו שניהם במסע השיקום שלהם, כל אחד בדרך אחרת. בר פרסם ב־2026 את ספרו "לא נשבר", המתאר את חילוץ הפצועים בנובה, 738 ימי השבי והחזרה לחיים. במרץ 2026 הגיע עם משפחתו לבית הנשיא לרגל יציאת הספר.

אבל בתוך סיפור הגבורה של בר יש גם סיפור אחר, שקט יותר.

זה הסיפור של מי שנשאר בבית.

של אבא שאיבד לפני שנים את היכולת לדבר וללכת, וכשבנו נלקח ממנו החליט שהוא לא יכול להישאר בלי קול. של אדם שהיה בעצמו זקוק לעזרה, אבל מצא בתוך האסון סיבה לקום, להתאמן, לדבר, להגיע לוועדות ולדרוש את הילד שלו בחזרה.

שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, חולון יכולה לספר את סיפורה של משפחת קופרשטיין גם דרך בר, שהציל אחרים בנובה ושרד 738 ימים בשבי.

אבל היא יכולה לספר אותו גם דרך טל.

האבא שהבן שלו נשא את המשפחה כשהוא לא היה מסוגל.

והאבא שבנה את עצמו מחדש כדי שביום שבו הבן הזה יחזור, הוא יוכל לעמוד מולו.

והוא עמד.

זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.

צילום: דוברות בית הנשיא

להצטרפות לקבוצה בוואצפ של חולון

לחצו כאן
דילוג לתוכן