"השם שלי נועה מרציאנו. לאבא שלי קוראים אבי מרציאנו, לאמא שלי קוראים עדי מרציאנו. אני גרה במודיעין".
כמעט שלוש שנים אחרי שהמילים האלה הוקלטו בתוך רצועת עזה, הן נשמעו לראשונה בפומבי.
אבי מרציאנו, אביה של נועה, השמיע בתחילת אוקטובר 2026 הקלטה של בתו מתוך הימים הראשונים לשבי. נועה אומרת בה שהיא נמצאת בעזה כבר ארבעה ימים וכי הפיצוצים נשמעים קרוב למקום שבו הוחזקה. ההקלטה הוצגה במסגרת תערוכת "החלל שנשאר" של מועצת אוקטובר, לקראת יום השנה השלישי למתקפה.
שלוש שנים עברו.
אבל הקול הוא עדיין של נערה בת 19 ממודיעין.
נועה נולדה וגדלה בעיר. היא הייתה תלמידה מצטיינת, פעילה חברתית, מתנדבת ומש"צית, ובאתר ההנצחה של בית הנשיא היא מתוארת כמי שבלטה כבר בתיכון בנתינה ובעזרה לאחרים. לאחר גיוסה שירתה כבקרית איסוף יבשתי בגדוד 414 של חיל הגנת הגבולות, בבסיס נחל עוז.
בבוקר 7 באוקטובר 2023 השתלטו מחבלי חמאס על המוצב. נועה נחטפה בחיים לרצועת עזה יחד עם תצפיתניות נוספות.
יותר מחודש אחר כך התברר כי נרצחה בשבי.
צה"ל ושב"כ מסרו בנובמבר 2023 כי נועה נפצעה בתקיפה ישראלית באזור שבו הוחזקה, אך הדוח הפתולוגי קבע שהפציעה לא הייתה מסכנת חיים. לפי המידע המודיעיני שבידי מערכת הביטחון, היא הועברה לבית החולים שיפא ושם נרצחה בידי מחבל חמאס. גופתה אותרה במבנה סמוך לבית החולים וחולצה לישראל בידי כוחות צה"ל, והיא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי במודיעין ב־17 בנובמבר 2023.
אבל אם מספרים את נועה רק דרך נחל עוז, השבי והרצח, מפספסים חלק חשוב מאוד ממנה.
אחרי מותה מצאה משפחתה את היומנים האישיים שהשאירה. ביניהם היה גם "פנקס תודה".
זה לא היה טקסט גדול על משמעות החיים. בדיוק להפך.
נועה כתבה שם על הדברים היומיומיים שעליהם היא מודה: החברות שהכירה, היכולת לשמוח ולשמח, הטירונות, ריצה שסיימה, האפשרות להמשיך ללמוד והארץ שהיא מכירה.
דווקא בתוך הרשימה הפשוטה הזאת נשאר משהו מאוד ברור מהאופן שבו הסתכלה על העולם: היכולת לעצור ולשים לב למה שיש.
אחרי מותה החל הפנקס הפרטי לעבור מיד ליד.
בבית הספר שבו למדה הודפסו לתלמידים פנקסי תודה בהשראתה. המיזם הגיע גם למסגרות חינוך נוספות, ובהן בית ספר בשוהם וקבוצת ילדים במועדון כדורגל. במקום שבו נועה כתבה לעצמה דברים קטנים שלא רצתה לקחת כמובנים מאליהם, ילדים אחרים התחילו לעשות אותו הדבר.
גם במודיעין עצמה נועה נשארה בתוך המרחב שבו גדלה.
בדצמבר 2023, קצת יותר מחודש לאחר שהובאה לקבורה, קיימה העירייה טקס לקריאת "מעלה נועה מרציאנו" סמוך לבית משפחתה ברחוב חיים בר לב. בני משפחתה, חברים ותושבים השתתפו בטקס. העירייה הסבירה כי המיזם העירוני נועד להנציח את בני ובנות העיר דווקא ליד הבתים שבהם גדלו או במקומות שהיו משמעותיים בחייהם.
כך נוצר מצב כמעט בלתי אפשרי: משפחה יכולה לצאת מהבית ולעבור ליד השם של הבת שלה על השביל שבו חיה.
אבל ההנצחה של נועה לא נעצרה בשלט.
בהמשך הוקמה בפארק יערות ישראל במודיעין עמדת מַפְעֵם חכמה של מגן דוד אדום לזכרה. מדובר בעמדת דפיברילטור ציבורית שנועדה לאפשר טיפול מהיר במקרה של דום לב עד להגעת צוות רפואי. במקביל נמשך גיוס כספים להצבת עמדת החייאה נוספת על שמה.
יש משהו כמעט מדויק מדי בהנצחה הזאת.
נועה ישבה בנחל עוז מול מסכים כדי להתריע ולהגן.
שלוש שנים אחר כך יש בעיר שבה גדלה מכשיר שנושא את שמה ומטרתו היחידה היא להיות שם ברגע שבו אדם אחר צריך שמישהו יציל את חייו.
בלי סמליות גדולה מדי. בלי לנסות להפוך טרגדיה למשהו שהיא לא.
פשוט דבר שימושי שמחכה בפארק, ואם יהיה צורך — יפעל.
גם מערכת החינוך בעיר ממשיכה להחזיק את סיפורה. תלמידים וצוותים במודיעין קיימו לאורך השנים פעילויות לזכרה, וקבוצת המש"צים העירונית, שנועה הייתה חלק משמעותי ממנה, השתתפה כבר בנובמבר 2023 בעצרת שבה סיפרו עליה ועל חברי הקהילה האחרים שאבדו במלחמה.
ובינתיים המשפחה המשיכה לחפש גם תשובות.
באוקטובר 2026, כשאבי מרציאנו בחר להשמיע את ההקלטה של נועה מהשבי, הוא לא עשה זאת רק כדי להשמיע שוב את קולה. אחרי ההקלטה הוא חזר לדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית לאירועי 7 באוקטובר ולמחדלים שקדמו להם. מבחינתו, שלוש שנים אחרי, שאלות יסוד על מה שאירע לבתו ולחברותיה עדיין דורשות תשובה.
וזה אולי הדבר שהופך את הסיפור של נועה מרציאנו לסיפור של שלוש השנים האלה, ולא רק של 7 באוקטובר.
הכאב לא הסתיים כשהיא הובאה לקבורה.
הוא קיבל צורות חדשות.
פנקס קטן הפך לשיעור לילדים.
שם של ילדה הפך לשם של מעלה ליד הבית.
זיכרון הפך למכשיר שנועד להציל חיים.
ואב ממשיך, שלוש שנים אחר כך, להשמיע את הקול של בתו ולדרוש לדעת איך הגיעה מדינת ישראל אל אותו בוקר.
בהקלטה החדשה נועה אינה יודעת שעוד שלוש שנים אנשים ישמעו אותה.
היא לא יודעת שיהיה רחוב קטן במודיעין עם השם שלה.
היא לא יודעת שילדים יכתבו פנקסי תודה בגלל פנקס שהיה שלה.
היא פשוט אומרת מי היא.
נועה מרציאנו.
בת 19.
גרה במודיעין.
שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, העיר שבה גדלה עדיין עונה לה.
אנחנו יודעים.
ואנחנו זוכרים.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
