בערב שלפני 7 באוקטובר 2023 יצא שחק יוסף מדר מהבית כדי לרקוד ולשמוח. בן 26, בכורם של מירב ודורון, אח לחמישה, בן דימונה שגדל והתחנך בעיר, שירת כלוחם בנח״ל ובהמשך החל ללמוד ניהול מלונאות ותיירות באוניברסיטת בן־גוריון. את שנת הלימודים הראשונה שלו סיים בהצטיינות.
באותו בוקר הוא היה בפסטיבל נובה ליד רעים. כשהחלה מתקפת חמאס, שחק עוד הספיק ליצור קשר עם משפחתו ולומר שהוא בדרכו לכיוון באר שבע. אחר כך נותק הקשר. במשך ימים חיפשו אותו בני משפחתו וחבריו, עד שהגיעה הבשורה הקשה: שחק נרצח. הוא הובא למנוחות בעיר שבה נולד וגדל.
אפשר היה לספר את הסיפור של שחק דרך אותו בוקר בלבד. דרך המסיבה, החיפושים והלוויה. אבל שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, בדימונה נכתב לסיפור הזה פרק נוסף.
כמעט מהרגע הראשון החליטה משפחת מדר שהזיכרון שלו לא יישאר רק זיכרון. בכל שבעה בחודש, התאריך שבו נרצח, יזמה המשפחה לאורך התקופה פעולות שונות לזכרו: נטיעות, אירועי פורים, ריקודים, תרומות מזון, בגדים ומשחקים למשפחות וילדים, חלוקת מאפים במסגרת "המגולגלות של שחק", אירועי יום הולדת ומיזמי הנצחה נוספים. הביטוח הלאומי מתעד את רצף הפעילויות כחלק מסיפור ההנצחה של שחק.
בתוך כל אלה המשיכה מירב מדר, אמו, לדבר עליו. לא רק על הדרך שבה מת, אלא בעיקר על הדרך שבה חי. באביב 2025 היא עמדה במרכז מפגש "נשים מדברות שכול" בדימונה ושיתפה את הקהילה בסיפורו של בנה.
ואז, בשנת 2026, הזיכרון הפרטי הפך למשהו עירוני ממש.
מירב פנתה לעיריית דימונה בבקשה שיום המעשים הטובים בעיר יוקדש לעשייה ברוחו של שחק. העירייה נענתה, והיום קיבל את השם "מגשימים חלומות מהשחקים". ב־10 במרץ 2026 יצאו תלמידים, מוסדות, קהילות ותושבים ברחבי העיר לשורה של פעילויות שנבנו סביב הערכים שהמשפחה ביקשה להשאיר אחריו.
היו שם שיפוץ בתים למשפחות במצוקה, איסוף מזון וציוד, משלוחים לחיילי צה״ל, ניקיון סביבתי, פעילויות למען בעלי חיים, הקמת גינה, התרמה קהילתית וגם "המגולגלות של שחק", שנאפו וחולקו למוסדות ולקהילה. פסג״ה דימונה אף פיתחה יחידת פעילות בשם "חלומות בשחקים", שנועדה לאפשר למסגרות החינוך לעסוק בערכים של הגשמת חלומות, נתינה ועשיית טוב.
זה אולי הדבר שמספר הכי טוב את שלוש השנים שעברו מאז 7 באוקטובר עבור משפחת מדר. האסון לא השתנה. החסר לא הצטמצם. אבל סביב החסר התחיל להיבנות משהו.
שחק היה ידוע במשפחתו ובקרב חבריו כאדם שעוזר, מחבר ומאמין שאפשר להתקדם גם מול קושי. המשפט המזוהה איתו, "הכל פוסיבול", הפך אחרי מותו כמעט להוראת הפעלה: לא רק לזכור, אלא לעשות. לא רק לדבר על טוב לב, אלא לתרגם אותו למזון למשפחה שזקוקה לו, לצבע על קיר, לגינה חדשה, לחבילה לחייל או לילד שמקבל משהו מתוק.
גם הקשר לדימונה אינו שולי בסיפור הזה. שחק נולד בעיר, גדל בה, למד בבית הספר דקלים ובתיכון ליהמן, ומשפחתו ממשיכה לחיות ולפעול בה. שלוש שנים אחרי שנרצח, שמו כבר אינו מופיע בעיר רק בטקס זיכרון. הוא נמצא בתוך הפעילות הקהילתית עצמה.
יש הרבה דרכים להנציח אדם. יש מצבות, תמונות, נרות וטקסים. משפחת מדר בחרה גם בדרך אחרת: לתת לאנשים שלא הכירו את שחק לעשות משהו טוב בשמו.
וכך, שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, הסיפור של דימונה אינו מסתיים בשאלה איך נרצח שחק מדר בנובה. הוא ממשיך בשאלה מה עושים עם כל האהבה שנשארה אחריו.
מירב מדר ובני משפחתה מצאו לה תשובה: מעבירים אותה הלאה.
קבוצת ערים
- אופקים
- אור יהודה
- אילת והערבה
- אשדוד
- אשקלון
- באר יעקב
- באר שבע והנגב
- בת ים
- גבעת שמואל
- גבעתיים
- גדרה
- גן יבנה
- גני תקווה
- דימונה
- הרצליה
- חולון
- יבנה
- יהוד מונוסון
- ירוחם
- ירושלים
- כל הארץ
- כפר סבא
- לוד
- מודיעין מכבים רעות
- מועצות - עוטף עזה
- מזכרת בתיה
- מצפה רמון
- נס ציונה
- נתיבות
- נתניה
- סביון
- ערד
- פתח תקווה
- קריית אונו
- קריית גת
- קריית עקרון
- קרית מלאכי ו-מ.א באר טוביה
- ראש העין
- ראשון לציון
- רחובות
- רמלה
- רמת גן
- רמת השרון
- שדרות
קטגוריות
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
