לפני שהיה האיש שנשאר בנובה לטפל בפצועים, אסף שלזינגר היה אסי, כך קראו לו בני המשפחה והחברים. בן, אח, בעל, אבא. אדם חכם, חד ושנון, איש של טיולים ומוזיקה, ופרמדיק שהעזרה לאחרים הייתה חלק מחייו הרבה לפני 7 באוקטובר.
אסף נולד בפתח תקווה בשנת 1966, בנם של מלכה ודוד. הוא גדל עם ארבע אחיות, ומגיל צעיר אהב לטייל בארץ ולהכיר כל שביל ופינה. כבר בצעירותו התנדב במד"א. כשגויס לצה"ל בחר בשירות משמעותי בסיירת גולני, עבר קורס חובשים ושירת כחובש קרבי. אחרי השחרור הבחירה להפוך לפרמדיק הייתה כמעט המשך טבעי לדרך שכבר התחיל.
גם את גלית הוא הכיר דרך עולם הרפואה.
אסף הגיע עם חולה באמבולנס למיון בתל השומר, שם עבדה גלית. השניים הכירו, התאהבו ונישאו באוגוסט 1989. בשנת 1995 נולדו התאומים ניר וניצן, והמשפחה התגוררה בראש העין.
ובבית, אסף היה אבא מהסוג שנוכח באמת.
ניצן סיפרה עליו שהיה "אבא משקיע, אבא סופר מעורב". כשהייתה במחנה של הצופים בצפון והיה לה קר, הוא נסע עד אליה רק כדי להביא לה סווטשירט. הוא הכין לילדים סנדוויצ'ים, היה שם כשהיו צריכים אותו ודאג למשפחה בכל דרך שיכול היה.
ניר מתאר אותו כאדם יציב, חזק, חד ומסור. מבחינתו, אביו היה הגיבור שלו עוד הרבה לפני 7 באוקטובר.
והייתה גם מוזיקה. אסף אהב מוזיקה מאוד, ובמיוחד את להקת משינה. השיר "אנחנו שניים" היה אהוב עליו ועל ילדיו, והם סיפרו כי בעיניהם הוא מצליח לתפוס משהו מדמותו: אדם מאופק וחזק, אבל מלא רגש ואהבה, כזה שתמיד קם וממשיך לעוד סיבוב.
והיה אוכל.
אסף אהב לאכול, אבל אפילו יותר מכך אהב לבשל. המשפחה מספרת שהיה מתמוגג מלראות את גלית, ניר וניצן נהנים מהאוכל שהכין. הבית, עבורו, היה גם שולחן, סירים, כריכים וארוחות שאנשים שאוהבים יושבים ואוכלים יחד.
ב־6 באוקטובר 2023 היה אסף בפסטיבל הנובה במסגרת עבודתו כמנהל המערך הרפואי. הוא עבד עם הפקת הפסטיבל במשך שנים והיה אמור לחזור לביתו בלילה, אך היה עייף מכדי לנהוג והחליט לישון במקום ולצאת הביתה בבוקר.
הבוקר הזה לא הגיע כפי שתכנן.
עם תחילת מתקפת המחבלים החל אסף לטפל בפצועים. בסביבות השעה תשע שוחח בקצרה עם גלית ואמר לה שהוא בסדר אבל אינו יכול לדבר כי הוא מטפל בפצועים.
גם כשהמצב סביבו הלך והחמיר, הוא נשאר.
עמותת קהילת שבט הנובה מתארת אותו כאיש שנכנס שוב ושוב אל תוך אזור הסכנה, טיפל, חילץ, הדריך והחזיק את המערך הרפואי שפעל בתוך הכאוס. אסף נרצח במהלך המתקפה. הוא היה בן 57.
ילדיו ניסחו אחר כך את מה שהם ידעו עליו כל חייהם: הם מאמינים שהיה יכול לנסות לברוח, אבל גם מאמינים שלרגע לא חשב לעשות זאת כל עוד היו שם אנשים שזקוקים לו. עבורם הוא היה "אור גדול בתוך החושך הנורא שהיה שם".
אבל בבית נשארו גם זיכרונות מסוג אחר, זיכרונות של יום שישי, של אוכל שמתבשל, של אסף ליד השולחן.
גלית בחרה לשתף מנה אחת שהייתה אהובה במיוחד על אסף בארוחות שישי: קציצות עם משמש ושזיפים מיובשים.
לא מנה של מסעדה. לא "מנה לזכרו", אוכל של בית, הטעם שמחבר בין שישי אחד לשישי שאחריו, עד שיום אחד הוא הופך לזיכרון.
הקציצות עם המשמש והשזיפים שאסף אהב
לקציצות:
1 ק"ג בשר בקר טחון
2 כפות מלאות אבקת מרק בצל
3 ביצים
6 כפות פירורי לחם או פירורי מצה
1 כוס מים
1 בצל מגורר
לרוטב:
1 בצל גדול, פרוס
2 כוסות מים
1 כפית מלח
1 קופסה קטנה של רסק עגבניות
2 כפות סוכר
1–2 כפות מיץ לימון
100 גרם משמשים מיובשים, חתוכים לפרוסות
100 גרם שזיפים מיובשים, חתוכים לפרוסות
אופן ההכנה:
מערבבים בקערה את הבשר הטחון, אבקת מרק הבצל, הביצים, פירורי הלחם או המצה, המים והבצל המגורר עד שמתקבלת עיסה אחידה.
בסיר רחב משחימים את פרוסות הבצל.
מוסיפים שתי כוסות מים וכפית מלח ומבשלים במשך כ־15 דקות על אש נמוכה.
מוסיפים את רסק העגבניות, הסוכר ומיץ הלימון ומערבבים.
מכניסים לסיר את המשמשים והשזיפים המיובשים ומביאים לרתיחה עדינה.
יוצרים מעיסת הבשר כדורים קטנים ומכניסים אותם בעדינות אל הרוטב.
מנמיכים את האש ומבשלים מבלי לגעת בקציצות במשך כ־20–25 דקות, כדי שלא יתפרקו.
לאחר מכן הופכים אותן בעדינות בעזרת כף עץ וממשיכים לבשל על אש נמוכה כ־40 דקות בסך הכול, כשהופכים מדי פעם בזהירות.
ומגישים לשולחן.
אולי עם אורז ליד, אולי עם חלה, אבל בעיקר עם האנשים שאוהבים, כי אצל אסף, אוכל ומשפחה ממילא היו מחוברים.
שלוש שנים אחרי, קל מאוד לספר את סיפורו דרך הרגע האחרון שלו: הפרמדיק שנשאר בשטח בזמן שאחרים ניסו לברוח. אבל מי שאהבו אותו מבקשים לזכור גם את כל מה שהיה לפני.
את אסי שהיה נוסע עד הצפון בשביל להביא לבת שלו סווטשירט, את האבא שניר ראה בו את האיש החזק בעולם, את האיש שאהב את משינה, את מי שבמשך שנים הציל אנשים כחלק מהמקצוע שבחר לעצמו ואת הבשלן שאהב לעמוד במטבח, ואז לראות את האנשים שלו אוכלים.
אולי לכן קציצות של יום שישי הן דרך כל כך נכונה לזכור אותו.
כי גבורה יכולה להיות רגע אחד עצום, אבל חיים שלמים נמצאים דווקא באלפי רגעים קטנים: בארוחה, בסנדוויץ' שאבא הכין, בנסיעה ארוכה בשביל ילד שקר לו ובסיר שמתבשל לקראת שישי, כשהמשפחה עוד מעט מגיעה לשולחן.
יהי זכרו של אסף שלזינגר ברוך. השם יקום דמו.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
