רמ”י-רשות מקרקעי ישראל הפקיעה מ-מצליח עשרות דונמים שהועברו לטובת הרחבת מחנה רחבעם – בסיס פיקוד העורף באזור רמלה. במסגרת משא ומתן בין ועד האגודה של המושב לרמ”י נקבע כי ישולם לאגודה פיצויים בסך כ9 מיליון ₪ (כולל מיסים).
על החלקות שהועברו לטובת רמי”י, היו בין היתר גידולים של נענע והחקלאים שעיבדו השטח הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי וטענו כי מגיעים להם מלוא הפיצויים שהתקבלו. בית המשפט המחוזי קבע לפני כשנתיים כי מגיע להם פיצוי בסך של כ-1.2 מיליון, והיתרה הועברה ליתר חברי המושב בחלקים שווים (4.8 מיליון) ו-לתשלומי המסים (כ-3 מיליון ₪). שני חקלאים הגישו ערעור על גובה הפיצוי שנפסק להם, ודרשו לקבל סכומים הרבה יותר גבוהים מתוך סך הפיצוי שהתקבל. לפני כשבועיים שופטי בית המשפט העליון דוד מינץ, יעל וילנר ויחיאל כשר, דחו פה אחד את הערעור שהגישו שני החקלאים על פסיקת בית המשפט המחוזי ברמלה. מנגד, בית המשפט העליון קיבל את ערעור האגודה השיתופית והקטין את הפיצוי של אחד החקלאים מכ-735 אלף שקלים לכ-580 אלף שקלים (בתוספת הצמדה וריבית).
במושב מצליח ישנן 101 משקים חקלאיים. כל משק מורכב מחלקות א’ המיועדות למגורים ולחקלאות וחלקות ב’ המיועדות לעיבוד חקלאי. עד לשנת 2006 היה לכל חבר אגודה גם חלקות א’ וגם חלקות ב’ ספציפיות. חלק מחברי האגודה שלא עיבדו חלקות ב’ השכירו אותן ישירות לחקלאים אחרים, ובהם התובעים. לאורך השנים הופקעו קרקעות מתחום המושב לצורך מטרות שונות וכתוצאה מכך נוצר חוסר שוויון בין חברי האגודה ביחס להיקף השטח המשויך לכל אחד מהם. בחודש פברואר 2006, התכנסה האסיפה הכללית של האגודה לדון בכך והוחלט בין היתר כי חלקות ב’ תנוהלנה במרוכז על ידי האגודה, כך שהאגודה תהיה אחראית על ריכוז גביית הכספים מחקלאים שמעבדים אותם. עוד נקבע כי אם יתקבלו פיצויים בגין הפקעה או שינוי יעוד של קרקע שהינה חלקה ב’, הפיצוי יינתן לאגודה והוא יחולק באופן שוויוני בין חברי המושב.
בתחילת שנת 2016 הודיעה רמ”י לאגודה כי במסגרת תוכנית משרד הביטחון לפינוי מחנות צה”ל ממרכז הארץ, בכוונת רמ”י להחזיר לעצמה חלק מהקרקעות (שהיו חלקות ב’) ולהעבירן למשרד הבטחון לטובת הרחבת מחנה רחבעם ובניית הבקו”ם החדש במקום. בסופו של יום סוכם כי רמ”י תשלם לאגודת המושב פיצוי מיטיב אך שני החברים התנגדו לפינויים מהמקרקעין מבלי שיקבלו פיצוי הולם להשקפתם בגין טענתם לזכות קניינית במקרקעין הנובעות מהחזקתם ארוכת השנים. האגודה הסכימה לפצותם רק בגין “המחוברים” והגידולים שהיו בשטחי חלקות ב’ שעיבדו, אך טענה שהזכויות הקנייניות בחלקות היא של כלל חברי האגודה השיתופית.
בית המשפט המחוזי מינה שמאי חקלאי שקבע כי הפיצוי יתבסס על עלות העברת הגידולים לקרקע החלופית שקיבלו מהמושב, אך במקרה שלא התקבלה קרקע חלופית – הם יהיו זכאים לקבל בנוסף פיצוי על אובדן רווחים עבור 10 שנים, התקופה שבה גידול הנענע יניב הכנסה. אחד החקלאים הגיש ערעור לבית המשפט העליון. בערעור טען כי עיבד שטח גדול יותר מקביעת המודד, וכי בכל מקרה מגיעים לו פיצויים גדולים יותר, שכן האגודה לא סיפקה לו קרקעות חלופיות, ובנוסף כי מגיעים לו פיצויים בגין זכויות קנייניות באדמות.
שופטי העליון דחו הערעור של החקלאי וקבעו כי אין בסיס לפסול את חוות הדעת שהסתמכה על המודד. בנוסף, נקבע כי לא משנה המקור שבגללו הייתה לחקלאי קרקע חלופית: הוא אחראי לחפש קרקע חלופית בעצמו, ואין זו האחריות של האגודה לספק קרקעות חלופיות עודפות. לכן, לא מגיעים פיצויי אובדן רווחים אלא רק פיצוי על העתקת הגידולים, בהתאם לקביעת השמאי.
בית המשפט העליון קיבל את טענת אגודת המושב שיוצגה על ידי עורך דין נריה הרואה, לפיה באחריות חקלאים הייתה למצוא קרקע חלופית, במסגרת חובתם להקטנת הנזק. נקבע כי יש להפחית את גובה הפיצוי שנפסק בגין אובדן הרווחים בכ-156,000 ₪ בתוספת ריבית והצמדה ולהשיב את הכספים ליתר חברי האגודה השיתופית. נקבע כי בסופו של דבר החקלאי מצא קרקע חלופית, אך באיחור של שלושה חודשים. איחור כזה לא מצדיק פיצוי על אובדן רווח עד סוף חיי הגידול, אלא על תקופת האיחור.
בעקבות כך העליון הקטין את סכום הפיצוי לאחד משני החקלאים. יוצא מכך שאחד החקלאים יצטרך לשלם כ-200 אלף שקלים לאגודת המושב עבור פיצוי יתר, כולל ריבית, הצמדה. בנוסף נפסקו הוצאות משפט בסך של 20,000 לטובת האגודה.
מדינה של טיפשים במקום לתת לחקלאים את מה שמגיע להם לוקחים מהם מה שאין