בית המשפט המחוזי דחה תביעה להצהיר על בעלות בקרקע ברהט שהתבססה על כיתוב בכתב יד משנת 1978 וחייב את התובעים בהוצאות בסך 50,000 ש"ח.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה תביעה של תושבי רהט, שביקשו להצהיר כי הם בעלי זכויות בקרקע בשטח של כ־90 דונם בעיר, בהתבסס על הערה בכתב יד שנרשמה על גבי תשריט בשנת 1978.
על פי התביעה שהוגשה נגד רשות מקרקעי ישראל, במהלך שנות השבעים, בעת הקמת העיר רהט, הופקעה קרקע בבעלות משפחת התובעים ובתמורה ניתנה להם קרקע חליפית, כפי שעולה לטענתם מהערה בכתב יד על תשריט משנת 1978. הקרקע החליפית נרשמה בשנת 2017 בבעלות רשות הפיתוח ולכן נדרשו התובעים לפנות את הקרקע. באותה עת נמסר להם שמעמדם בשטח הוא של בר־רשות בלבד, וכי עליהם להסדיר את זכויותיהם בהסכם אם ברצונם להשתמש בקרקע לתקופה נוספת.
הנתבעת רשות מקרקעי ישראל, באמצעות פרקליטות מחוז דרום (אזרחי), טענה שהקרקע המקורית הופקעה כדין בהתאם לפקודת הקרקעות, וכי הזכאות של התובעים היא לפיצוי כספי ולא לקרקע חלופית. הקרקע שניתנה להם לעיבוד היתה כחליף זמני בלבד ולא נמסרה להם לבעלותם. בנוסף נטען להתיישנות, שכן במשך עשרות שנים לא פנו התובעים או בני משפחתם בבקשה להסדרת זכויותיהם או לקבלת פיצוי.
השופט יעקב דנינו דחה את התביעה וקבע כי אין לראות בהערה שנכתבה על התשריט כהתחייבות המקנה זכויות קנייניות בקרקע. בית המשפט ציין כי אין להניח שרמ"י הייתה מסכימה להעניק זכויות בעלות באופן זה, וכי קיימות תמיהות רבות סביב המסמך שהוצג וכיצד במשך למעלה מ־40 שנה לא ננקטו צעדים להסדרת זכויות, אם אכן ניתנה הבטחה בעלת משמעות קניינית? נקבע שכדי לקבל פיצוי או תמורה על התובעים להוכיח את בעלות המשפחה בקרקע המקורית, וזאת ניתן לעשות רק במסגרת הליך הסדר מקרקעין.
נוכח כלל הממצאים, ובהתחשב בהתנהלות התובעים דחה בית המשפט את התביעה וחייב את התובעים בשכר טרחת עו"ד בסך 50,000 ₪.
