אחרי עשרה חודשים באוויר, למעלה מ-181 אלף גולשים שונים ולמעלה מ-446 אלף כניסות הגיעה העת לעשות את הצעד הכה מתבקש: טור אישי. לרגל יום הכיפורים ובכל שבוע אעלה את הטור הפרטי שלי, בלי חשבון, בלי אינטרס, בלי החדשות השוטפות – ליזה נטו. יש שיאהבו, יש שירכלו, יש שיצחקו, יש שיפרגנו – זה לא באמת מדגדג לי, למדתי לכבד כל אחת ואחד באשר הוא, כולכם שווים בעיני – ראש העיר הנכבד ומנקה הרחובות שיוצא להביא פרנסה בארבע בבוקר בכל מזג אויר. הטור הראשון, כצפוי, מתייחס ליום הכיפורים – שייכנס בשעה 18:06 וייצא מחר ב-19:04.
סליחה! לפני הכל סליחה מסבתא שלי הצדיקה, אהובת לבי, אסתר תתרו מנשרוב ז"ל, שהלכה לעולמה לפני 2368 ימים – ולא הלכתי אפילו פעם אחת לבקרה השנה. זה לא בגלל שאני לא רוצה או לא צריכה. זה בגלל שקשה לי המחשבה שכבר שש שנים אני לא נושמת אותה, לא מריחה אותה ולא צוחקת איתה, לא מכינה לה את הנס שהיא כל כך אהבה ולא שרה איתה את 'לכה דודי' שכה אהבנו לסלסל ביחד. בלי כל נדר – את זה אתקן בשנה הבאה, עם כל הקושי והחור הגדול שבלב.
ובכן, תכף יום הכיפורים, זמן לבקש סליחה ולמחול – מי שמכיר אותי יודע שאני לא מחכה ליום הזה כדי לבקש סליחה ואם אני שומעת שאדם נפגע ממני או יודעת שפגעתי – אבקש סליחה אמיתית בכדי שישכון שלום בינינו וגם כדי שתהא שלווה בנפשי.
ואם נפגעתי? כנראה שגם זה היה מהלב, בסוף אני סולחת, מוחלת (ו…זוכרת). במעמד זה שבו אנו נמצאים שעות ספורות לפני יום הכיפורים, אני רוצה לבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו (וכנראה שקרה, גם אם בשוגג) – סליחה מעומק הלב אם אמרתי למי מהאנשים שהיו בחיי או עדיין קיימים את דעתי בפרצוף – והם נפגעו מדבריי. לא הייתה כל כוונה לפגוע אך בהחלט הייתה כוונה להיות כנה ולהביע את האמת שלי ואת דעותיי. סליחה גדולה מבורא עולם אם לא הלכתי בדרך שסלל עבורי השנה, סליחה מהוריי ואחיי – אם אמרתי מילה שלא במקום, סליחה מהאחיינים שלי שאולי לא הקדשתי להם מספיק זמן, סליחה מבני משפחתי המורחבת – מהדודים המתבגרים, מהדודה שבבית האבות ולא מספיק ביקרתי.
סליחה מאנשים טובים שהיו זקוקים לסיוע – ואולי לא הייתי שם מספיק, סליחה מהחברים שהבטחתי "אני חוזרת אליך" – וטרם חזרתי (וגם תודה על ההבנה!), סליחה מכל מי שחשב שאפשר לקנות אותי בכסף – ולא הצליח – אני עובדת מספיק קשה בשביל להשיגו לבד, אי אפשר לפתות אותי בו, וסליחה מעצמי על תמימות שהפגנתי, שהאמנתי בפוליטיקאים אינטרסנטים וגם על המון דברים שיכולתי לעשות לבד עבורי אבל החלטתי להבליג עליהם לטובת הכלל. בשנה הבאה אהיה טובה יותר לעצמי (אמן|!).
ועוד סליחה אחרונה – מחברי מועצת העיר רחובות. סליחה שנכנסתי לחייכם – שפתחתי את אתר החדשות רחובות היום והצלחתי, סליחה שאני לא חיילת שלכם (כמו שאתם רגילים שם), סליחה שאני יודעת להפריד את המקצוע מהבן אדם, סליחה שאני אומרת לכם בפנים (טוב, לפעמים גם בוואטסאפ) את מה שאני חושבת עליכם, סליחה שאתם לא יודעים לאכול / לעכל אותי וסליחה מראש מעוד ימים של כותרות, פרסומים ראשונים והפתעות שאני מתכננת (גם) לכם ולתושבי רחובות (וגם לתושבים ברמלה, לוד והסביבה שכבר יכולים ליהנות גם הם מהאתר חדשות רמלה לוד). אולי יבוא יום ותודו לי על אלה, מי יודע?
אנצל את המקום והרגע לאחל בריאות הנפש והגוף לכל חולי עמו ישראל וכמובן חתימה טובה, צום קל ומועיל לצמים, כוחות ואהבת חינם בינינו לבין עצמנו.
שבת שלום, ליזה.
