לא תכננתי להתיישב ברחובות. לא חלמתי שזה יכול להתרחש, אך העיתון "כל רחובות" אותו אתם אוחזים מידי שבוע, הוביל אותי לעשות את הצעד ההיסטרי הזה. אני זוכרת את אותו יום שישי בו הדלקתי את נרות השבת, פתחתי את ידיי בתחינה לאל וביקשתי שיראה לי את הדרך ואם היעד שלי הוא להתגורר ברחובות, רק שיעשה את זה קל – כי עד אז… קל זה לא היה.
המעבר אמנם היה החלטה של רגע שבו הודעתי למשפחה ולעצמי 'אני עוברת לרחובות'. כמה ימים אחרי הלכתי לסיבוב בתים כאשר היעד מבחינתי ברור: בשבוע הבא אני עוברת לרחובות. ראיתי שלוש דירות, סגרתי בעל פה על אחת מהן, לחצתי יד ומשם נסעתי לרכוש ריהוט. גם שם הבהרתי שהריהוט חייב להגיע 'בשבוע הבא' – למרות שלרוב הזמנות הן חודש מראש מינימום, אז הפעלתי מכבש לחצים והדבר אושר. אלא שאז, ערב חמישי, הודיע בעל הבית כי הוא מתעקש על עוד סעיף, שבדיעבד נודע רק לאחר מכן שאינו חוקי. אני כמובן סירבתי, בעצת עורכת דיני ושבוע לפני שהוצאתי לאור את הגליון הראשון נותרתי עם משימות לכתיבת העיתון, הזמנות לריהוט – אך ללא דירה. נשמתי, אמרתי לעצמי 'הכל לטובה, יהיה טוב, אני בריאה' ועליתי לישון.
בראש הדהדו המחשבות – חיינו מלאים באירועים, חלקם טובים וחלקם פחות אך דבר אחד ברור: לכל דבר שמסובב לך במשך החיים יש סיבה. אסור להיות בצער, הקושי הזה יסתובב תמיד לטובתך, ידעתי שעוד אראה במוחש כמה הוויתור שלי היה ההצלה שלי – הרי כל מה שעובר עלינו במשך היום מדוקדק לאלפי פרטים ותמיד כל הפרטים הללו באים אך ורק לטובה. וכך היה. הוויתור הפך לישועה ובראשון בבוקר החלטתי לפנות ל"דירה אחרונה" – ואם זה זה, הרי שזהו סימן. שעות ספורות אחר כך כבר פגשתי בבעל הדירה, היה קליק מיידי והיה ברור לשנינו שזו תחילתה של ידידות מופלאה.
ואז התחילו הדיבורים. דיבורים ועוד דיבורים ועוד דיבורים, שמועות בלי הרף, שנאת חינם ללא תחתית, אנשים כאן מחייכים לך בפרצוף, את מסתובבת והם מדברים עליך בשטף. זה קורה בפוליטיקה המקומית המון, אחד עם השני, אחד על השני, אנשים כאן אחד בפה ואחד בלב – הנפגעים הם לרוב אנשי עשייה, שמקשיבים ליועצי אחיתופל ולא ללב הפועם שלהם ולהיגיון. יש כאן צרות עין שאין כדוגמתה ושפיטה רבה. זה מזכיר לי דברים שכתבתי פעם על רווק בן 40 שעוד לא התחתן וזה לא אומר שמשהו דפוק בו! זו שהתגרשה, אמא לילדים ויוצאת לבלות לא אומר שהיא זולה – היא עדיין מאמינה בזוגיות. זה שהתאלמן והחליט לצאת לבר לשתות כוסית לא אומר שהוא שתיין – הוא רק רוצה תקווה, טיפה לשכוח מהמכה שנחתה עליו! זו שאנורקסית או זו השמנה – לא אומר שהן לא רוצות לרדת או לעלות במשקל – הן נלחמות מלחמה יומיומית! זו שאין לה ילדים למרות שנמצאת בזוגיות ארוכה לא אומר שהיא לא רוצה – מאחוריה טיפולים מייסרים אך אינה מצליחה, החלום שלה להיות אמא… אפשר להביא אינספור דוגמאות אבל המסר ברור: הגיעה העת להפסיק לשפוט, לשאול בזלזול, ללעוג, להתערב ולהצביע על אחרים. לכל אדם יש את החבילה שלו – גם לעשיר הכי גדול יש צרות, גם לאשה הכי מפורסמת יש עיכובים או דאגות. תפזרו אהבה – מניסיון זה כייף גדול. אהבה לא עולה כסף – היא באמת בחינם ותתעסקו בחיים שלכם.
איחולי בריאות כי כל היתר בונוס!
שבת שלום, ליזה ❤
