באחד הימים הגיע לעיר אדם ששמע על נאמנותו של האיש והפקיד אצלו חפצים. בקשה אחת הייתה לו – להפקיד את חפציו בנוכחות עדים. הסכים האיש ובכל פעם היה מביא עדים ומפקיד אצלו חפצים.
באחד הימים שכח להביא עדים והפקיד אצל האדם הנאמן חפצים יקרי ערך. כשהבחינה בזאת אשתו אמרה לו: 'בוא ונכפור בפיקדון הזה כאילו לא היה בידינו, נאמר שלא קיבלנו אותו, הרי אין לו עדים'. השיב לה בעלה: 'וכי מפני שאדם שוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את נאמנותנו?'. בשעה שבורא עולם משגר ייסורים על האדם הוא משביע את אותם הייסורים: 'אל תתחילו לייסר את אותו האדם אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ולא תצאו ממנו אלא ביום פלוני, בשעה פלונית, באמצעות רופא פלוני ותרופה פלונית!'.
כיוון שהגיע אותו יום פלוני ושעה פלונית שצריכים הייסורים לצאת מהאדם ואותו אדם הלך אל עובד עבודה זרה, עשה סגולה כלשהי, לקח תרופה מסוימת, אומרים הייסורים: 'מצד הדין לא טוב שנצא עכשיו ממנו, שהרי הוא יתלה את הישועה שלו באותו אדם או תרופה, מצד שני, מפני שאותו אדם שוטה חושב כך אנו נאבד את שבועתנו לבורא…?'. על כל אדם מגיעים ייסורים, אחד יותר ואחד פחות. אין אדם השמח בהם, אין אדם המייחל להם. אולם יש לנו לדעת דבר אחד חשוב – הייסורים נשלחים מלמעלה לזמן קצוב ועוזבים אותנו. לעיתים אנו תולים את תקוותנו ברופא מסוים, בתרופה מסוימת, בשליח כזה או אחר. תמיד יש לעשות את מירב ההשתדלות כדי להינצל מכל מיחוש וכאב, אבל יש לזכור לפנות קודם אל מי שנתן אותם, אל בורא עולם! אליו יש לצעוק ולהתפלל, לתלות בו את התקווה שלנו ולא בשום אדם או סממן אחר.
כשאדם מתחזק באמונה פשוטה שהכול נשלח מאליו מלמעלה, הוא השולח אליך הוא הלוקח ממך, יהיה לו קל יותר לקבל את הדברים, לשמוח בהם, להעביר אותם בקלות יותר. לכל קושי וכאב יש זמן קצוב, לא משנה מה תעשה הוא יישאר אצלך, אלא אם תפנה לבורא, תבקש ממנו, תראה לו שהוא המשענת היחידה שלך, אז תוכל לראות איך הקושי עוזב אותך אט אט ומפנה מקום לשמחה ולאושר שכל כך חיכית להם.
