להלן זמני הדלקת נרות שבת וצאת שבת ביישובים הבאים: אילת והערבה, דימונה, נתיבות, אופקים, קרית גת, קרית מלאכי והסביבה, רחובות, גדרה, מזכרת בתיה, קרית עקרון, נס ציונה, מודיעין מכבים רעות, גן יבנה, יבנה, באר יעקב, רמלה, לוד.
אילת והערבה
כניסת שבת 18:27
צאת שבת 19:35
קרית גת
כניסת שבת 18:31
צאת שבת 19:37
קרית מלאכי ובאר טוביה
כניסת שבת 18:29
צאת שבת 19:37
רחובות
כניסת שבת 18:37
צאת שבת 19:37
גדרה
כניסת שבת 18:29
צאת שבת 19:37
נס ציונה
כניסת שבת 18:37
צאת שבת 19:37
מודיעין מכבים רעות
כניסת שבת 18:31
צאת שבת 19:36
מזכרת בתיה
כניסת שבת 18:29
צאת שבת 19:37
קרית עקרון
כניסת שבת 18:37
צאת שבת 19:37
גן יבנה
כניסת שבת 18:29
צאת שבת 19:37
יבנה
כניסת שבת 18:29
צאת שבת 19:37
באר יעקב
כניסת שבת 18:37
צאת שבת 19:37
לוד
כניסת שבת 18:37
צאת שבת 19:37
רמלה
כניסת שבת 18:37
צאת שבת 19:37
דימונה
כניסת שבת 18:31
צאת שבת 19:35
נתיבות
כניסת שבת 18:31
צאת שבת 19:38
אופקים
כניסת שבת 18:31
צאת שבת 19:37
◇◇◇
פרשת השבוע: צו | האש מבטאת את הצימאון האלוהי הבוער | מאת הרב שלמה לוי
צריך לאחד בין האש היצירתית והיוצרת של האדם מכוחות העשייה שברך אותו ה´ עם אותה נטייה טבעית של הנפש האלוהית להדבק בשורשה ויוצרה.
פרשת צו פותחת בציווי "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". בהקשר זה בסוגיות שונות בש"ס נלמדות הלכות חשובות כגון כאשר מקריבים קורבן על גבי המזבח ובזמן שהקורבן מונח על גבי האש צריך לזלף יין על גבי הקורבן, דנה הגמרא באריכות האם יש בזה איסור של כיבוי אש המערכה (ברגע שהיין נשפך על הקורבן יש באפשרותו לכבות מקצת האש ולכן צריך לבאר שמזלף את היין מעט מעט ובעדינות שהאש לא תכבה). כך, בנפש האדם האש יוקדת תמיד; האש מבטאת את הצימאון האלוהי הבוער וסוער בשלהבת עוזו בלב האדם הישראלי ואש זו אסור לכבותה. אש זו מבטאת את פשט הפסוק: "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה', ליבי ובשרי ירננו לאל חי".
הנשמה שהינה חלק אלוה ממעל שירדה מכיסא הכבוד האלוהי ושוכנת כבוד בליבו של האדם משתוקקת באופן אין סופי לחזור ולהדבק ביוצרה ובמחוללה. הבערה הזו כלפי מעלה, הרצון להתכלל ולהתאחד באור האלוהי הינה הנטייה הטבעית שבנפש האדם. אך לאותה האש צריך להוסיף גם אש טבעית – את אותה האש האנושית של האדם שפועל ועושה בשכל טוב, בחוכמה ובבינה, בתבונה ובדעת. צריך לאחד בין האש היצירתית והיוצרת של האדם מכוחות העשייה שברך אותו ה' עם אותה נטייה טבעית של הנפש האלוהית להדבק בשורשה ויוצרה. כאשר שני "האשים" הללו – האש האלוהית והאש של היצירה האנושית מתאחדות ומתעלות כלפי מעלה האדם חווה, חי ומתחבר בתודעה העמוקה ביותר של חייו לריבונו של עולם.
שלמה המלך אמר בשיר השירים: "שמחנו באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני". שמחנו באשישות – באישות הרבה – באש של אברהם ובאש של מוריה ושל סנה ושל אליהו ושל חנניה, מישאל ועזריה. האש המבוטאת כאן עוסקת באש הרוחנית של עבודת ה'. אברהם באש של חסד ומסירות נפש בעקדה, משה בסנה ברצון לגאול את עם ישראל, אליהו בהר הכרמל בבירור של "ה' הוא האלוקים" חנניה מישאל ועזריה במסירות נפש לקדש שם ה' בעולם. דרך "אישות" (לשון אש רבים) אלה נברר את האהבה הגדולה שלנו לקב"ה.
הכותב, הרב שלמה לוי, הוא ראש ישיבת ההסדר ראשון לציון ונשיא הגרעין התורני ראשון לציון.
זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.
