אחד מידידיי סיפר לי סיפור ששמע מחבר. "אני נוהג בכל יום שישי ללכת לשוק 'מחנה יהודה' בירושלים לעשות קניות לשבת. באמצע השוק ניצב שולחן ולידו עומדים שני בחורים צעירים, חסידי חב"ד ומציעים לעוברים ושבים להניח תפילין. בכל שבוע אחד הבחורים מחייך אליי ושואל אותי אם אני רוצה להניח תפילין, ובכל שבוע אני אומר לו 'לא'
"לפני כשלושה שבועות עברתי לידו, והוא שוב עוצר אותי. שאלתי אותו: 'אתה מכיר אותי?' הוא אומר לי: 'כן'. שאלתי: 'מי אני?' והוא אומר לי: 'אתה זה שבכל שבוע עובר ואומר לי 'לא". 'אם כן, למה אתה שוב עוצר אותי?' שאלתי בפליאה, והוא אומר לי: 'אני מקווה שאולי היום תגיד לי 'כן'…', אתה יודע מה, כשראיתי את הדבקות במטרה ואת ההתמדה, אמרתי לו 'כן', ומאז כבר שלושה שבועות שאני מניח תפילין כשהוא עוצר אותי".
▪▪▪
"את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בן הערביים" – פסוק זה נאמר בפרשתנו בעניין קרבן התמיד. קיים מדרש מופלא שבו דנים התנאים בשאלה מהו הפסוק החשוב ביותר בתורה. בן זומא אומר: הפסוק החשוב ביותר בתורה הוא "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". בן ננס אומר: יש פסוק חשוב יותר, והוא "ואהבת לרעך כמוך". שמעון בן פזי אומר: הפסוק החשוב ביותר בתורה הוא "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בן הערביים". עמדו ואמרו שבן פזי צודק והלכה כמותו. לכאורה המדרש תמוה: שני הפסוקים הראשנים – "שמע ישראל" ו"ואהבתך לרעך כמוך" – הם יסודות תורתנו. וכי ייתכן שקרבן תמיד חשוב מאמונה באחדות הבורא ואהבת ישראל? מה מיוחד בקרבן התמיד?
והתשובה היא: קרבן התמיד מלמד אותנו על חשיבות ההתמדה והקביעות, על העוצמה של העניינים שהם תמידים כסדרם דבר יום ביומו. קל מאוד להתלהב ממעשים שנעשים מדי פעם, מרגש מאוד לבוא לבית הכנסת ביום כיפור, משמח מאוד לרקוד עם התורה בשמחת תורה. אבל להתפלל בכל יום? להשתתף בשיעור תורה בקביעות? לקבל החלטה טובה – מצווה או מעשה טוב – ולהתמיד? אלו דברים קשים פי כמה. ועל זה אומר שמעון בן פזי: "הפסוק החשוב ביותר בתורה הוא הפסוק הדורש ממך להיות עקבי – כבש אחד בבוקר וכבש אחד בן הערביים – בכל יום אתה עושה אותם מעשים, ובכל זאת עליך להתלהב גם מהשגרה". בתורת החסידות מלמדים אותנו שהיום הכי חשוב בשנה הוא היום!!! הדבר הכי חשוב בעולם הוא הדבר שאני צריך לעשות עכשיו! ולכן בואו נקבל עלינו עוד היום עוד מצווה קבועה שנעשה בכל יום, ונתחיל אותה כבר מעכשיו.
