לפני חודשיים פגשתיו באקראי. דיברנו על כדורגל ואהבה, על החיים עצמם ועל בן הדוד המפורסם מפרשיות נתניהו. בדיעבד, היה זה הריאיון האחרון של גיגי כהן לפני לכתו, השבוע בגיל 82. נכון שהוא היה קצת מבולבל, אבל הבנתי שעם השנים, הזיכרון מתאדה מעט. התמקדתי בסיפורו המרתק והשבוע חשתי שהייתי כשליחה לספר את סיפורו הנוגע. לזיכרו – אגדת הספורט בחייו ובמותו – מערכת כל רחובות גדרה מפרסמת שוב את הכתבה שתפסה כותרת ראשית בעיתון וריגשה את כולנו, אך הפעם, בזמן עבר. תהא נשמתו עדן
שבוע לאחר שחגג 82 שנה, אנו נפגשים באקראי, בבית קפה בעיר. הוא הגיע עם חברים, לפרלמנט הקבוע (“פה יש חבורה של בטלנים ועצלנים, באים, צועקים אחד על השני והולכים. אנו נפגשים פעמיים-שלוש בשבוע, מה יש לנו לעשות, למכור ביצים?”). השם שלו צילצל לי באוזן. נזכרתי: לפני עשרים שנה הוא אימן באשדוד, אגדת כדורגל, אגדת ספורט, איש נעים, אדם וורבאלי עם סיפורים רבים, אחד שקל לאהוב. הייחוס המשפחתי שלו אינו מוכר לכל: אחיו של אימו הוא דב מילצ’ן ז”ל, אביו של המיליארדר ארנון מילצ’ן – איש עסקים ישראלי, הנחשב לאחד המפיקים הבולטים בהוליווד. נכון לשנת 2018 הונו מוערך לפי מגזין פורבס בכ-3.5 מיליארד דולר והוא מהאנשים היותר מדוברים בחדשות בישראל לאחר שנחשד במתן שוחד לראש הממשלה ביבי נתניהו בתיק 1000. “ארנון הוא בן של אח של אמא שלי”, אמר גיגי כהן, “הוא בחור מאוד מוכשר. הוא לא מיליונר, הוא מיליארדר ויש לו ראש יוצא מהכלל. לצערי הוא לא בא לארץ, יש לי הרושם שהוא דואג קצת בגלל כל מיני סיפורים פוליטיים, אז הוא נשאר באמריקה”.
מתגעגע אליו?
“בוודאי שאני רוצה לראות אותו, בטח. מה זה, עבדתי אצלו 20 שנה, אצל אבא שלו עוד 16. אביו דב הוציא אותי מצבא הקבע, הוא היה מדהים. תשמעי סיפור: חתמתי קבע בתל נוף לשלוש שנים ואני נוסע לתל אביב, אמרתי אני אכנס לדב, אגיד שלום, אלחץ ידיים – והאמיני לי אני לא מגזים, הוא אומר לי ככה: ‘מה אתה עושה?’ עניתי לו שחתמתי קבע עכשיו. שאל כמה אתה מרוויח? עניתי: ככה וככה והוא אמר לי ‘טוב, מרגע זה אתה עובד פה’, אמרתי: ‘מה? איך? אני חתום 3 שנים עכשיו קבע’. הוא אמר לי: ‘שמעת מה אמרתי? תעוף מפה עכשיו, לך לבלה (המזכירה של מילצ’ן-ל”ל) – ללמוד את כללי ההתנהגות – וזה מה שעשיתי’. עכשיו לך תצא מהצבא – אדם כמוני מישהו יוותר עליי? למזלי היה שם סגן אלוף אחד, מנהל של תל נוף ובגלל שלקחנו כמה חודשים קודם את גביע רמת גן שאף אחד בכלל לא ידע מי אלה השמות האלה פיקוד מרכז, הרי כולם שחקני נבחרות ואצלי הכירו אותי ועוד אחד. אף אחד לא ידע בכלל שככה הגעתי, לא הייתה לי ברירה. עזר ויצמן לאור ההצלחה שלנו הזמין את כל הקבוצה אליו ומה שהוא עשה – אין דברים כאלה. עזר ויצמן בא לחבורה שיושבת ושאל מי זה שנתן את הגול באיזה משחק – וזה היה מגן מכבי תל אביב, יעקב פלנצמן. עזר אומר לו ‘טוב, מה אתה רוצה?’ והחוצפן הזה ממכבי תל אביב עונה לו ‘טיסה סביב תל אביב’. על ידנו הוא מרים טלפון לשדה דב ואומר ‘יבוא אליך יעקב פלנצמן, תטיס אותו חצי שעה’ – ואנחנו על הדשא. אחרי שעה אנחנו רואים אותו למעלה. נו, זה עזר”.
בוא נדבר על ביבי, החבר הטוב של בן הדוד שלך. מה יהיה איתו?
“אני אומר שיישאר וזה מה שיהיה בסוף – וכל הדברנים והקשקשנים למיניהם אני אומר שלא רק שיישאר, 70 אחוז יבחרו בו. לצערי או לא לצערי, זה לא משנה לאף אחד. הלוואי ואפשר היה לפצל את ביבי לשניים. בשבוע שעבר הוא נתן נאום, תאמיני לי ללקק את האצבעות. הוא דיבר לעניין, כמו שצריך, יצא מהכלל. אם יהיה משפט בעניינו – זה דבר אחר, אם יהיה משפט – הוא הולך, לא יעזור לו, אבל בלי משפט? הוא זוכה ברוב עצום”.
מה עם שרה? עוד פרשה, עוד תיקים, עוד עניינים.
“כדי לשמור על יחסים הוגנים בינינו, נעזוב את שרה”.
לפי ויקיפדיה, גיגי (גדעון) כהן החל את הקריירה הספורטיבית שלו כחלוץ בקבוצת הנוער של מכבי רחובות בכדורגל. בגיל 16 עלה לשורות קבוצת הבוגרים וכבר במשחק הראשון, נגד הפועל רמת גן, הבקיע שער, היחיד של קבוצתו באותו משחק, שהסתיים בתוצאה 1-1. במהרה עבר כהן לשחק בעמדת שוער, ואף הצליח לעצור בעיטות פנדל שבעטו לעברו יעקב ויסוקר מהפועל פתח תקווה ובן-צבי מכבי חיפה. מהשער של מכבי רחובות עבר לשער של בית”ר ירושלים ועבור העברתו קיבלה מכבי רחובות אלף לירות מבית”ר ירושלים. כהן הגן גם על השער של סקציה נס ציונה ושל מכבי שעריים, וכן הגן על שערה של בני יהודה תל אביב – וגם זכה לכינוי “השוער המעופף”.
לפני מספר חודשים פנה כהן מיוזמתו לארכיון הספורט של רחובות וביקש לתרום את אוסף הספורט הפרטי שלו. “תרמתי את כל מה שיש לי ואספתי במשך 65 שנה של קריירה – בכדוריד, כשוער נבחרת ישראל הרבה שנים, מאמן נבחרת הנערים והנוער של ישראל בכדורגל במשך עשר שנים, שוער של מכבי שעריים, שנתיים בני יהודה שקנו אותי משעריים, ובית”ר ירושלים. חושבים שאני שקרן. ‘אתה היית שוער של בית”ר?’ כן, הייתי שלוש שנים. כמה שבועות לפני שהגעתי לירושלים היה משחק בית”ר ירושלים נגד מכבי שעריים – ובדקה ה-90′ הייתי בשער ואני יודע לאן בועטים כי הייתה לי גם טבלה, אני ייקה, היינו מסודרים – ובועט שאול מזרחי, הבלם שלהם שהיה אליל ואני עוצר. אחרי כמה שבועות אני בא לירושלים והם יודעים שקנו אותי ושאני הולך להיות שוער שלהם ומה הם עושים כשאני עולה על המגרש? שורקים ‘בוז’, מקללים – ‘אתה עצרת את הפנדל של המלך, לא נסלח לך איך העזת?’. הייתי שם שלוש שנים, כל יום נסעתי ירושלים-רחובות, זה לא פשוט אבל זו הייתה חוויה. הייתי תמיד בא קודם, יושב בקפה מסוים אחרי זה הולך לאימון – ונוסע הבייתה”.
מה עם נשים בחייך?
“אין לי נשים, אף פעם לא היה לי זמן לנשים, יש לי את אישתי. כשהייתי שוער בשעריים אישתי הייתה שחיינית במכבי רחובות, שחיינית מקצועית – ואז יום אחד אני עומד בשער ואני רואה ביציע עומדת אחת מסתכלת כל הזמן, ניגשתי אליה וזו אישתי עד היום, 60 שנה. שלא תביני לא נכון, להיות איתי זה לא תענוג, אני ייקה, נודניק”.
בוא נדבר על הספורט עיר: מכבי שעריים, הפועל מרמורק. מתי הן יתרוממו?
“קודם כל שיבנו אצטדיון. בלי אצטדיון אין על מה לדבר בכלל, צריך מגרש אימונים”.
גיגי כהן אהב את רחובות – כאן גדל, כאן גידל את בני משפחתו. “העיר רחובות התפתחה בצורה מדהימה”, אמר. למי תצביע בבחירות, אני תוהה והוא משיב מיד: “ראשי הערים שהיו לנו היו מצוינים כולל זה של עכשיו. אני לא אדם דתי אבל אני כבר אומר שאצביע בשבילו, למלול. הוא יותר טוב מהחברים שלי וכשאני אומר חברים – זה לא סתם חברים, זה יעקב סנדלר שאני חצי מחיי איתו – כדוריד, נבחרת, בחוץ לארץ, איפה לא היינו ביחד; יחזקאל הרמלך – שהוא חבר חבר וכמו יחזקאל אין, תדעי לך, מבחינת אנשים. אני אומר לך שיש כאן בעירייה אחד שלא היה כזה – שרעבי, סגן ראש העיר (בנצי שרעבי-ל”ל), אין כאלה אנשים ישרים, שעובדים בשביל העיריה, הוא איש יוצא מהכלל. למועצה אשים פתק עבור מתן דיל, בשביל רון וורוטיצקי שאביו ואני היינו חברי ילדות. אני מאוד אוהב אותו ואני אבחר בו, נתתי לו מילה”.
מה מרגיז אותך?
הטכנולוגיה של היום, הסמארטפונים. על זה יש לי מה להגיד: זו שערורייה ממדרגה ראשונה שאין הוראה מהממשלה שלילד אסור לבוא עם זה לבית הספר. לדעתי צריך להיות סל לכל כיתה שבתחילת כל יום הילדים מניחים את הטלפונים שם ורק בסוף היום מקבלים אותם. זה מעצבן אותי נורא מפני שזה פוגע בלימודים, זה פוגע בריכוז, בכלל אני רואה את כולם – אפילו אישתי כל היום בטלפון. אני לא יודע מה זה פייסבוק וכל הטכנולוגיה הזאת היא טמטום ולא קידמה. המכשיר הזה פוגע בילדים ולא ייתכן שמהבוקר ועד הערב הם יהיו עסוקים בטמטום הזה”.
יש לך חלומות?
“להיות בריא… אני בריא, חוץ מהזיכרון. לפעמים אני פותח את הדלת של הפריז’ידר ואני לא זוכר מה אני צריך לקחת, אז רק שנהיה בריאים”.
סוף דבר
החיים הם לא באמת בחירה פוליטית, כזו שאתה קם בבוקר ומחליט מי יהיה מנהיג העתיד. החיים שלנו הן בדרך כלל ההכוונות שלו – ועם ההוא שם למעלה אין לנו ויכוח, כנראה, על שום בחירה. גיגי האהוב, המצחיק, הייקה אמנם תיכנן להגיע בזמן ליום הבחירות – אך לבורא הייתה בחירה אחרת בשבילו. ביום שני הוא נתן נשמתו לבורא. יהי זיכרו ברוך.
