וביום שישי הגיעו אלינו המחלצים שלנו, חלק מהם. 70 חיילים, גיבורי חיל ממש, משלדג ודובדבן עצרו לרגע את המלחמה הארורה, את הקרבות, את הלחימה הבלתי פוסקת ובאו להיות איתנו. התמזל מזלי לארגן את המפגש הזה וכל הלילה לא ישנתי, הפעם מהתרגשות. מוקדם בבוקר נסענו לקונדיטוריה של מיקי שמו שאימצו את כפר עזה וקיבלנו מהם פחמימות משובחות לעידוד מצב הרוח של כולנו.
פרשנו שולחן מפואר, וקיבוץ שלם עמד וחיכה במתח למלאכים הירוקים שלנו. הם הופיעו מולנו פתאום, בגוש אחד, מקצה הדשא. הדמעות כבר החלו לזלוג, אצל כולם, ללא שליטה. כמה מהחיילים פצועים. זה על קביים. זה עם יד חבושה, אבל הם בחיים – כמונו. מחיאות כפיים מקבלות את פניהם, הם נבוכים, הם משפילים מבט, אני רואה צער משוך על פניהם, צער שדומה לצער שלי, לצער של אנשי כפר עזה.
מחיאות הכפיים מתגברות וממשיכות והדמעות מאיימות לשטוף את הלובי של מלון שפיים הטוב והמיטיב כל כך. אני רצה אל הבידורית שהשארתי מאחור, מפלסת את דרכי בין המון האנשים ומגיעה עם המיקרופון לחבורת הלוחמים שהיא דבוקה אחת של עוצמה וכוח. אני מברכת אותם על בואם, אני מודה לאל שהם חיים ואני מעבירה להם את המיקרופון.
הם מספרים לנו איך הבינו שמשהו רע מתרחש בשבת בבוקר, איך עלו מיד על מדים, עזבו אישה וילדים וחיים שלמים מאחור, בלי להסס כלל והגיעו אלינו, נכונים להגן עלינו במחיר היקר ביותר, חייהם. הם מספרים על הלחימה הקשה שניהלו כשאנחנו היינו בתוך הממ״דים, הם לא נכנסים לפרטים- בשיחות האישיות שניהלנו אחר כך רמזו על המראות הנוראיים והאכזריים שראו בקיבוץ. הם מספרים שאיבדו בקרב העקוב מדם הזה חברים, הבכי אצלנו מתגבר.
הם מספרים על רגעי החילוץ ההירואיים שלנו והם גם מתנצלים שלא עשו מספיק, שלא הצליחו להציל יותר. צעירה מהקיבוץ, אביה המתוקה, אומרת להם וגופה רועד- אל תגידו שלא עשיתם מספיק, זה אומר שכל מי שעומד מולכם לא ראוי, אתם עשיתם כל מה שיכולתם וזה כל כך מספיק. דבריה האחרונים נוגעים בלב שלהם, ראיתי שהם מתנחמים.
יחד עם כל הקיבוץ וכל החיילים נשאתי את התפילה לשלום החיילים באשר הם, לאנשי כפר עזה יש ילדים חיילים בתוככי עזה והלב קרוע מאלפי כיוונים. התפללנו גם לשובם של החטופים במהרה הביתה. מהם ביקשנו שישמרו על עצמם וישובו בשלום. המשכנו לשיחות וחיבוקים אישיים, הם חיפשו אנשים שהצילו, אנשים חיפשו פרטים על מחלצים שלהם ונרשמו רגעים היסטוריים של עידוד הדדי ותודות שאין איך לומר כלל, לכוח האנושי שהתייצב מול רשע מוחלט לשמור ולהגן עלינו.
בסוף המפגש גיליתי שכל העוגות והסופגניות והבורקסים נעלמו כלא היו, מסתבר שגם פחמימות ריקות זה טיפול נהדר לכאב בלתי נמחק.
◼️ אשדוד בווטסאפ לחצו כאן
