ט"ו בשבט, חג הפירות היבשים והאגוזים – הם חוגגים, ואנחנו בקלות מגזימים באכילה… למה? כי הכל כל כך קל להשגה, ובכמויות גדולות, מסבירה חלי ממן, מייסדת קבוצות תמיכה לאורח חיים בריא.
לכן, הכללים המובילים באכילה בחג עצמו, ובימים שלפניו ולאחריו כמובן (כי הרי החגיגות מתחילות כבר שבועיים לפני, והשאריות נשארות גם לימים שאחרי) הם: שפיות, מדידת כמויות ויצירת סביבה שעוזרת לנו לא להגזים. איך? דרך מודעות, ארגון הסביבה כך שתעזור לנו להצליח וחיבור הגוף לנפש. הכל לפניכם בצורה קלה ומעשית, ליישום כבר מחר בבוקר (ולא רק לט"ו בשבט).
קודם כל מודעות לנושאים הבאים:
הפירות היבשים דחוסים בקלוריות יחסית לפירות הטריים. זאת מכיוון שבתהליך הייבוש מאבדים הפירות היבשים כמויות גבוהות של מים, לכן מרבית רכיבי התזונה בהם מרוכזים יותר. וזה כולל כמובן את הקלוריות. ולא זו בלבד, אלא שלעיתים בתהליך הייבוש מוסיפים לפירות סוכר. וכך – 2 תמרים יבשים, או כף מחוקה של צימוקים או חרוב אחד בינוני שווים ברמה הקלורית לתפוז או לתפוח (כ-60 קלוריות). תחליטו בעצמכם מה עדיף, או מה משביע אתכם יותר. ויותר חשוב, תחליטו עם עצמכם האם יש לכם את היכולת לשלוט ולהגיד 'מספיק' לצימוקים אחרי כף מחוקה שלהם. אם אתם חזקים מספיק – מצוין. גוונו, מדדו ותהנו.
אך אם אתם יודעים שכף מחוקה רק תגרה אתכם לעוד – בחרו לכם במקום פרי טרי, עסיסי ומשביע. הוא גם נראה יותר גדול ואנחנו הרי אוכלים בעיניים. הכל בסדר, יצאתם ידי חובת ט"ו בשבט גם אם בחרתם בפירות אילן טריים. העיקר שתהיו בריאים ולא תשברו את הכלים ותפלו לבורות שקשה לקום מהם…
האגוזים, הגרעינים והשקדים הם לא משבעת המינים. ממש לא חייבים לצרף אותם לתפריט בימים סביב החג. הם כמובן מאוד בריאים, מכילים חומצות שומן בריאות וטובות. אבל הם גם דחוסים בקלוריות. הנה לדוגמא 6 יחידות שקדים (כן, 6! לספור בבקשה. אחרת מאבדים שליטה) שווים לכף גרעיני חמניה או דלעת, או ל-2 יחידות אגוזי מלך או ל-6 פיסטוקים. כל אחת מהאופציות שווה ל-50 קלוריות. זה בסדר, זה מגוון וזה טוב. אבל זה צריך לבוא כתחליף למשהו אחר בתפריט היומי . אחרת זו תוספת ואם זה קורה כמה ימים, זה לא טוב. לכן אם בחרנו באגוזים, אפשר לוותר באותו יום על השמן בסלט (אפשר גם פשוט להוסיף אותם לסלט. תוספת שתהפוך את הסלט לחגיגה אמיתית.
שימו לב לתוספות – יש פירות יבשים שהם גם מסוכרים. לא צריך אותם. בחרו את המיובשים באופן טבעי. הם מספיק מתוקים וטובים לנו. וכך גם לגבי האגוזים והשקדים. בחרו את אלו הטבעיים שלא המליחו או קלו אותם (בתהליך הקליה נאבדים חלק מהויטמינים). ובטח שכדאי להתרחק מאלו המצופים קמח או סוכר.
ותרו על המיצים הסחוטים. שתו מים ואכלו את הפירות. זאת מכיוון שכדי למלא כוס סבירה נדרשים 2-4 פירות. בנוסף, במיץ חסרים הסיבים התזונתיים שנמצאים בפרי השלם. חשוב גם לזכור שתהליך העיכול מתחיל כבר בלעיסה וכשאנחנו שותים את הפרי אנחנו מפספסים את השלב הזה. מכאן ששתית הפירות מפירה את האיזון של הגוף: אנחנו מכניסים לגוף בבת אחת הרבה פירות והרבה סוכר פירות וזה לא בריא.
אבל, מי כמונו יודע שקלוריות זה נחמד, אבל אנחנו אוכלים בעיניים, אוכלים את מה שאנחנו רואים ואת מה שקל לנו לאכול. סטנלי סכצ'טר, פסיכולוג מבריק וידוע, ערך מחקר בשנות ה-70. במחקר הוא ביקש מבעלי עודף משקל משמעותי ומאנשים במשקל תקין למלא שאלון. ליד השאלון הוא הניח פעם קערה עם שקדים קלופים ופעם קערה עם שקדים בקליפתם. הוא התבונן בממלאי השאלון וראה שאלו עם המשקל העודף כמעט ולא נגעו בשקדים בקליפתם. אך כשהגישו להם שקדים קלופים הם אכלו בכמות גדולה משמעותית יחסית לבעלי המשקל התקין שלא התייחסו לקליפה ואכלו את אותה כמות של שקדים, בין אם הם היו בקליפתם או קלופים.
המסקנה הישירה אלינו היא – לקנות שקדים ואגוזים בקליפתם. זה יקל עלינו משמעותית להפחית בכמות הנצרכת ולצאת בלי עודפים מהחג הטוב הזה.
ובכלל, חשוב לעצב את הסביבה כך שיהיה לנו קל לא להגזים:
– ארגנו צלחת חג סבירה ולא מפוצצת בפירות יבשים, ולצידה הגישו קערת פירות טריים
– את האריזות עם השאריות לסגור היטב ולשמור בפריזר או בארון למעלה. בשום פנים אל תשאירו שקיות קשיו על השיש ואריזות צימוקים ואגוזים מסוכרים במדף המרכזי במקרר. בלי לשים לב אתם תאכלו מהם יותר מידי. ארזו אותם ושימו מאחור
– הכינו סלט פירות והגישו אותו במנות סבירות. הכינו כמות מדודה וחלקו אותה מראש. וכך, כשהמנה מוגדרת כולם מרגישים טוב, אין עימותים פנימיים של 'לקחת עוד או לא לקחת עוד' והכל הרבה יותר רגוע
לסיום, גם המקורות היהודיים נותנים לנו טיפים שיכולים לעזור לנו להצליח. הנה אחד באווירת החג בגלל סיפור הכרם והענבים:
בתורה, בספר דברים ישנה הנחיה – כשהולכים לכרם של החבר, מותר לנשנש ענבים מהכרם עד לתחושת שובע, אבל אסור לקחת בשקית לדרך או לשמור לאחר כך ("כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן" דברים כג).
הלימוד החברתי והאישי מאוד חשוב: כשאנחנו נמצאים בכרם של משהו אחר, זה יפה ונעים ומותר לאכול מהענבים שיש בו. אבל כשאנחנו לוקחים ענבים לאחר כך – זה כבר לא יפה. פה יש טעם לפגם. פה נפגע האיזון בין הנותן למקבל. זה לא חברתי ולא יהיה המשך בריא למערכת היחסים הזו: בעל הכרם לא יארח יותר – זה לא מאוזן ולא משתלם לו.
ומכאן יש לימוד חשוב לאכילה:
גם באכילה יש מערכת יחסים בין המקבל (הגוף) לנותן (הפה והנפש שמחליטים לאכול). כשאנחנו בוחרים טוב, בעיקר כשאנחנו בוחרים בכמות מספקת ולא אוכלים יותר מידי, יותר ממה שהגוף צריך, גם מהדברים הבריאים, אז הכל טוב. מערכת היחסים מושלמת: הגוף מקבל את המזון ויודע לתת לו מקום. אבל – כשאנחנו אוכלים יותר מידי, יותר מכדי תחושת שובע, גם מהדברים הבריאים, אז אין הרמוניה. המזון מגיע לגוף ואין לו מקום וזה יכול להזיק לו.
אז בואו, בט"ו בשבט הקרוב נזכור שממש כמו שאנחנו יודעים להיות מנומסים כשאנחנו מבקרים בכרם של החבר שלנו, ולא ניקח ענבים בכיסים כי זה יהרוס את החברות, כך נעשה גם באופן אישי במערכת היחסים בינינו לבין הגוף שלנו: לא נרצה להרוס אותה ולכן נקשיב לגוף ולא נעמיס עליו. נעשה זאת באמצעות מדידה, תכנון ואמונה גדולה בעצמנו!
