יום הקלפי לפנינו, יום הבוחר בפתח, וכל שנדרש מאיתנו להקדיש קצת מחשבה על ההצבעה. זה לא רק לשלשל את הפתק לקלפי, זה גם קצת לנטרל את האמוציות, את הרגש, את תעמולת הבחירות הרדודה והנמוכה, ולחשוב מה החלק של כל אחד מאיתנו כדי שהמדינה תתנהל בדרך הטובה ביותר, מה התרומה שלנו כדי שנוכל להתגאות בנבחרנו, כדי שבכנסת ישראל יישבו הנבחרים הראויים ביותר.
לצורך כך יש להקדיש מספר דקות של חשיבה טרם הצבעה, ואז דקה לפני שהולכים ליהנות מנפלאות יום השבתון, מתייצבים בקלפי כל אחד עם האמת שלו ומצביעים. בתקוה שאחוזי ההצבעה בכל המגזרים יהיו גבוהים, ואולי כתוצאה מכך גם ההכרעה בבחירות תהיה ברורה וחד משמעית. אני תקוה שלא נצא ממערכת בחירות זו עם אינסוף רסיסי מפלגות, כל מפלגה עם מספר קטן של קולות שמקפיצים אותם מעל לאחוז החסימה, ואז נקבל מערכת סחטנית שתקשה מאוד לנהל את המדינה.
מדינת ישראל זקוקה להכרעה פוליטית, לא למעשה מרכבה בלתי אפשרי שיביא לפתחנו עד מהרה בחירות חדשות. אסור לנו להידמות לדמוקרטיה האיטלקית, בה כמעט כל שנתיים יש בחירות, זה רע למדינה, זה רע לכלכלה, זה רע לדמוקרטיה. לכן יש מקום לחזק, לדעתי, את המפלגות הגדולות, את המפלגות הבינוניות, על חשבון המפלגות הקטנות, וכך אולי ניתן יהיה לחזק את היכולת לנהל כראוי את המדינה.
צו השעה – הקמת ממשלת אחדות לאומית, ממשלה יציבה שתורכב מהמפלגות הגדולות בכנסת, ממשלה רחבה שתוכל לקבל החלטות אמיצות לטובת המדינה ובעיקר לטובת האזרחים. ממשלה שלא תלויה בקפריזות של חבר כנסת בודד זה או אחר, שפתאום מוצא את עצמו כקובע גורלות של מדינה שלמה. ממשלה שתבטא את המכנה המשותף הרחב ביותר במדינה בכל התחומים! עם זאת מסתמן שהחוליה החלשה בדרך להקמת ממשלה רחבה, היא כתבי האישום של ראש הממשלה. יותר ויותר שומעים על האפשרות להיפגש בקלפי בעוד כשנה וחצי כאשר ביבי יצטרך לפרוש כתוצאה מהחלטות בית המשפט. ולכן אני תקוה שחברי הכנסת המובילים בליכוד יידעו לעשות מעשה אחריי הבחירות, להשתחרר מכבליי הפריימריז והמחויבויות הפוליטיות גם כלפי ראש הממשלה, ויראו את טובת המדינה לפניהם ויאמרו עד כאן.
המדינה חייבת ממשלה יציבה וחזקה שלא נכנעת לסחטנות של המפלגות הקטנות, ואם לצורך כך צריך לבחור בליכוד מנהיגות חדשה, אזי כנראה לא תהיה ברירה! ממשלה רחבה היא אינטרס לאומי, שחשיבותה גדולה אלפיי מונים מאינטרס אישי של ראש הממשלה. מי שעיניו בראשו, ובמיוחד אחרי מערכת הבחירות הנמוכה שכולנו נחשפנו אליה מבין עד כמה אנו זקוקים לממשלה חזקה בעלת יכולת לנהל את המדינה ללא מורא או הצבעת אי אמון של איזו מפלגה קיקיונית!
צריך לזכור שממשלה חדשה לא תוכל לקבל מאה ימי חסד. טראמפ מחכה בפינה, מכין לנו עסקה גדולה , המצב הביטחוני נזיל מאוד, המצב הכלכלי נמצא במגמה שלילית, המחלוקות החברתיות הן קוטביות, במיוחד אחרי הבחירות, ולפיכך ההכרעות הן הרות גורל, אי אפשר יהיה לעגל פינות, אי אפשר יהיה למצוא פתרונות קסם, הם לא על השולחן הם לא בנמצא. ססמאות הבחירות הן טובות לזמן הבחירות, אבל הגיע הזמן אחרי הבחירות לאפסן אותם, להניח אותם במגירות, ולהקים תשתית פוליטית שתוכל להתמודד עם כל האתגרים שאנו עומדים לפתחם.
אני מצפה מנשיא המדינה שלנו ראובן ריבלין, שיגלה אחריות לאומית ויכוון את הפוליטיקאים להקמת ממשלת אחדות לאומית. מונחת לפתחו הזדמנות היסטורית, לומר לפוליטיקאים חפציי השלטון, מהו האינטרס הלאומי של מדינת ישראל, וזאת בשעה הרגישה ביותר, כאשר הוא יטיל על חבר כנסת זה או אחר את הרכבת הממשלה הבאה. יעשה נכון נשיא המדינה אם לא ישאל את נציגיי הסיעות, על מי הם ממליצים להרכיב את הממשלה, ומי הוא בעל הסיכויים הגדולים ביותר לקבל אמון שלפחות 61 חכ"ים, אלא יטיל את מלאכת המרכבה על זה שיוכל להוביל לאחדות לאומית המורכבת מ70-80 חברי כנסת, על מועמד שיוביל להקמת ממשלה רחבה. אני רואה זאת כחובתו של הנשיא. זה צו השעה, זו מחויבותו של הנשיא שזוכה לאמון של כל חלקי החברה הישראלית ושמסביבו יש קונצנזוס רחב לאומי רחב.
