נבחרת השלום והאחווה מתאפיינת בפעילות חברתית וקהילתית בווליום גבוה סביב מלחמת ׳חרבות ברזל׳. מסתבר שמעבר לנתינה על המגרש, יש לחלק נכבד מסגל אחת הקבוצות המרגשות פז״ם צבאי וביטחוני לא קטן.
משה שמש, כוכב הרשת מבאר שבע, הוא קצין מילואים בדרגת סרן תחת אוגדה 98 צנחנים וקומנדו.
״בתחילת דרכי במילואים נכנסתי לאוגדה לתפקיד קצין האיסוף של יחידת מגלן המובחרת ולאחר כמה שנים יצאתי מהתפקיד ללתפקיד הקמבצ כחלק ממערך החמלים של האוגדה״, אומר שמש שכבר הפסיק לספור את ימי המילואים שתרם בשנה האחרונה.
גיא שמיר [ראש העין] ויתר על קריירה מקצוענית בכדורגל לטובת שירות חשוב ביחידות המודיעין של צה״ל. לפני שנתיים התגייס למשטרת ישראל בתוך תקופה מורכבת ודרמטית: ״עבדנו כל יום 12 שעות. סיפקנו תמונת מודיעין שעתית על מה שקורה בכל אזור. אנחנו יוצאים להרבה חיפושים אחרי נשקים, רימונים, תחמושת וכדומה. נתקלנו במהלך החיפושים לא פעם בהתנגדויות שהגיעו גם לאלימות פיזית ונאלצנו להגיב ולבצע מעצרים. בנוסף אנחנו מחפשים אחרי שוהים בלתי חוקיים הנמצאים בגזרה ללא אישור, חוקרים אותם, לפעמים הם גם נכנסים למאסר״
שון אוחנה [כפר סבא] בנו של אגדת הכדורגל הירושלמית ציון אוחנה ואחיינו של אולי גדול הכדורגלנים הישראלים בכל הזמנים אלי אוחנה, החליט גם הוא להעדיף את הגנת המדינה על פני הכדורגל, התגייס לגולני, שירת בגבולות עזה ולבנון והשתחרר כסמל מצטיין. בנוסף גם שימש כלוחם ביחידת האבטחה של משרד הביטחון.
בחייו הוא עובד הייטק ועם פתיחת המלחמה גויס בצו 8 ותרם יותר מ-200 ימי מילואים: ״כלוחם, השתתפתי בפעולות קרב בשטחי האויב, בהם נדרשתי להתמודד עם מצבים קשים ולהיות ערוך לכל אתגר. למדתי לפעול בצוות, להסתכן כשצריך ולהתמיד במטרה אחת – להגן על המדינה והחברים. ב-7 באוקטובר הוקפצתי למילואים אחרי ששמעתי על חברים ומכרים שנפלו בקרב ובמסיבה, ביניהם חבר קרוב, טל גרושקה. השתתפתי בטורניר כדורגל לזכרו, שמשקף את הערכים שטל ביטא בחייו: ערכיות, ספורטיביות, התמדה ומצוינות. הלב שלי עם החטופים ועם חיילי הסדיר והמילואים שמסכנים את חייהם בכל יום ובכל שעה למען הגנת המולדת והשבתם הביתה בריאים ושלמים״.
רועי פז [תל אביב] היה פרח כדורגל במכבי תל אביב, גם הוא עם השנים העדיף לתרום צבאית, התגייס למודיעין ומשרת בתפקידים רגישים גם כיום במערך המילואים שלו. בשל כך, אין הוא יכול לפרט בנושא.
יהב גואטה [רמת גן] פרש אף הוא ממשחק פעיל כדי להפוך ללוחם וחייל מילואים בחיל השריון. לדבריו, ״בתקופה הזו בפרט ובכל שלב אני שמח לשרת ושומר על כל גבולות ישראל בגאווה, אעשה הכל בשביל להגן על המדינה שלנו״.
לאורן ידיד [ראש העין] שעליו נאמר המשפט ״חולה על כדורגל״, לא היה ספק שביטחון ישראל בא לפני. הוא התגייס למשמר הגבול ושירת כלוחם במשך כל זמן הסדיר. מסלולו מגוון ומסחרר: פז״ם בפלוגה ג׳ (ירושלים), מעבר למרכז, בילוש, מדריך הכושר של היחידה ומאבטח שגרירויות באיזור המרכז. במלחמה תחת צו 8, הוצב באיו״ש: ״עברתי שירות מעניין מאוד, היו חוויות טובות חוויות פחות, שמח על הזכות שניתנה לי לשרת את המדינה ולתרום ואני מקווה שבעזרת השם נהיה מאוחדים במיוחד בימים אלה ונדע לשמור על אחווה רעות כבוד ואהבת חינם בין אדם לחברו״.
עידו אוחיון [נתניה] התגייס כלוחם לשייטת 3 (ספינות הטילים של חיל הים) ולאחר מכן יצא לקצונה ושירת במגוון תפקידים בחיל שהאחרון היה קצין אג״מ. כיום הוא עובד כראש משמרת בידוק ביטחוני במתקן הקריה במשרד הביטחון: ״אני לא רואה משהו מיוחד במה שאני עושה, אלא דבר טבעי ביותר״
גיא נודלמן, [יליד מודיעין], התגייס לסיירת צנחנים ובלחימה בעזה שובץ בגדוד 6646 בחטיבה 646. במהלך שירות המילואים שלו נפצע בציר כיסופים וכעת הוא חוזר לעצמו: ״כבוד גדול וגאווה עצומה שגורמים לי להרגיש ראוי להיות אזרח במדינה״.
קפטן נבחרת השלום והאחווה, ג׳ואי דימוס, [מודיעין מכבים רעות] היה קשר מוביל בהכח ר״ג בשנותיה היפות, אך גם הוא בחר בשירות קרבי על פני הכדורגל והתגייס לסיירת גולני.
בסדיר היה לוחם ומפקד בגדס״ר גולני ושימש כקשר סמ״פ: ״אני לא רואה בזה סיפור גדול, זה בסך הכל חובה בסיסית של כל אזרח למען מדינתו״.
אלו הם היהלומים האמיתיים של נבחרת השלום והאחווה, לוחמים גם מחוץ למגרש. נמשיך לעקוב.
