בזמן שאתם מתכוננים לערב חג שבועות, בין הקניות במעדנייה וגיהוץ הבגדים הלבנים, בטח יצא לכם להסתכל על עוגת הגבינה שמוכנה במקרר ולתהות לעצמכם 'איך תצליחו לאכול ממנה בלי שישמו לב?' אז אולי לא תצליחו לאכול ממנה ולהשאיר אותה שלמה, אבל אנחנו יכולים לגלות לכם מי אחראי לגבינה שהשתמשתם בה שבזמנם הפנוי הם גם מתנדבים במד"א.
אחרי שתכירו את אביטל וג'קי, אתם תעריכו קצת יותר את מאכלי הגבינות והחלב שאתם מוזגים לקפה של הבוקר, כי כנראה שבזמן הביס מהבלינצ'ס או השלוק מהקפה שלכם, הם עסוקים בלהציל חיים.
חובשת רפואת חירום במד"א אביטל אופנהיימר מדינה (53) מקיבוץ אורים שבעוטף עזה, נשואה לחיים ואמא לארבעה ילדים שבשבע השנים וחצי האחרונות מנהלת ביד רמה את הרפת בקיבוצה. "מאז ומתמיד היה לי חלום לגור בקיבוץ שיתופי. לפני 13 שנים החלום התגשם כשעברנו לקיבוץ אורים והתחלתי לעבוד ברפת. עברתי בין כמה תפקידים, קודם כל התחלתי כחלבנית, אחר כך כאחראית פוריות ובריאות ולפני שבע שנים וחצי קודמתי להיות מנהלת הרפת", מספרת אביטל.
באותה נשימה, בזמן שהיא מספרת על החלום שלה לגור בקיבוץ, אביטל משתפת על הרצון הגדול שהלך איתה שנים ארוכות – להתנדב במד"א. "כשהילדים שלי גדלו הבנתי שזה הזמן שלי ללכת ולהפוך את הרצון למציאות", משתפת אביטל ומוסיפה, "באמצע קורס החובשים, בשבעה באוקטובר 2023, פרצה המלחמה ובאותו היום, עולמי התהפך". בבוקר השבת הנוראית, חיים בעלה של אביטל יצא לרכיבה על אופניים עם חבר שבמהלכה מחבלים ירו בו והוא נפצע. כך מצאה את עצמה אביטל ממשיכה לנהל את הרפת תחת אש תוך כדי דאגה לבעלה, הרגעת ילדיה מהשמועות על המחבלים הקרבים לשערי הקיבוץ וקבלת בשורות קשות לאורך כל היום מחבריה בקיבוצי העוטף. "אני זוכרת את אחת השיחות הקשות שקיבלתי באותו היום, 'זה לא משהו שכותבים בווצאפ, מאיר וליז כבר לא איתנו'. הייתי פשוט על טייס אוטומטי. ניתקתי את התחושות באותו יום. זה מנגנון הגנה שפיתחתי, אחרת לא היה אפשר לתפקד במצב הזה", משחזרת.
בחודשים שהגיעו אחרי היום הקשה הזה, משפחתה של אביטל פונתה מהקיבוץ והיא נשארה לבדה לנהל את הרפת. למרות התקופה הקשה בגזרה הדרומית המתוחה, העבודה האינטנסיבית ברפת וההתעקשות לבקר את משפחתה, היא המשיכה בקורס וסיימה את הכשרתה.
היום, בשגרה היום-יומית ברפת, מוצאת אביטל את הזמן לחלוץ את המגפיים, ללבוש את המדים, לעלות על האמבולנסים של מד"א ולהציל חיים כחובשת רפואת חירום. "למרות לוחות הזמנים הצפופים שלי, אני מוצאת את הזמן להגיע לתחנת מד"א באופקים ולהציל חיים. בנוסף, יש לי בבית תיק כונן עם ציוד רפואי כדי שאהיה מוכנה למצב שיצטרכו אותי גם מעבר למשמרות בתחנה", מסכמת אביטל.
במרחק של רק כמה עשרות ק"מ בודדים מאביטל, בקיבוץ זיקים, גר יחד עם אשתו ושלושת ילדיו, חובש בכיר במד"א ג'קי סרדס (66) שבשעות היום מציל חיים ובלילה עובד כרפתן. לפני 43 שנים הוא עלה מאורוגוואי, התמקם בקיבוץ ולפני 16 שנים התחיל לעבוד ברפת. "בהתחלה הייתי אחראי על הטיפול בעגלים הצעירים, אחר כך התחלתי לחלוב והיום אני רפתן שמטפל ברפת ודואג לפרות למחייה טובה", סיפר ג'קי בהתלהבות והוסיף, "אין דבר אחד שאני לא אוהב בעבודה שלי, אבל הכי משמח אותי שיש לידה ברפת ועגל חדש מצטרף אלינו".
עם אהבתו הגדולה לעגלים הצעירים ולפרות, ג'קי לא מוותר גם על אהבתו לטיפול באדם והכמיהה להצלת חיים וב-19 שנים האחרונות הוא מתנדב במד"א כחובש בכיר ונהג אמבולנס. "הצטרפתי למד"א בעקבות המצב הביטחוני המתוח. רציתי להיות בטוח שאני אדע מה לעשות אם יצטרכו אותי. אני עושה משמרות בתחנת מד"א באשקלון ובנוסף, יש בחניית הבית שלי אמבולנס כונן שאיתו אני יוצא לאירועים שמוקד 101 של מד"א מזניק אותי אליהם", משתף.
ג'קי מספר על המון מקרים ממהלך השנים שלו במד"א שגרמו לו להבין שהוא במקום הנכון ביותר בשבילו, אחד מהם היה ב-7.10.23. "בימי שבת יש לי ולשני רפתנים מנהג לשתות יחד קפה ברפת, כך גם עשינו באותו היום וכשהתחילו האזעקות חזרנו חזרה הביתה. יותר מאוחר, היו דיווחים על חדירת מחבלים מחוף הים של זיקים ושכיתת הכוננות בקיבוץ נלחמים מולם. אחרי שהודיעו לנו שהם הצליחו לגבור על המחבלים, ביקשו ממני שאגיע לטפל בשניים מכיתת הכוננות שנורו ונפצעו. למרות הפחד של המשפחה שלי וההתרעות על מחבלים, יצאתי מהבית לטפל בהם ופיניתי אותם לבית החולים עם האמבולנס", שיחזר ג'קי.
אז עכשיו, כשאתם מעלים מתכונים חלביים לחג, תזכרו שמאחורי המצרך המרכזי שלכם עומד אדם שבמהלך שעות הלילה המאוחרות עובד ברפת ומטפל בפרות כדי לספק לכם את התוצר הטוב ביותר ובמהלך שעות היום מציל חיים ודואג לבריאות שלכם.
הצטרפו לחדשות מהארץ ומהעולם בווטסאפ לחצו כאן
