קיבוץ בארי משתתף בצערה הכבד של משפחתה של עפרה קידר ז"ל

היה לה אופי מופנם אך עוצמתי, ילדה שקטה עם רוח ספורטיבית. בנערותה אהבה אתגרים פיסיים, והתנדבה לקפל מצנחים כדי להגשים את חלומה לצנוח. אישה מסורה שתמיד עבדה קשה ולא עשתה עניין משום דבר.

קיבוץ בארי משתתף בצערה הכבד של משפחתה של עפרה קידר ז"ל, עם היוודע דבר השבתה לישראל מהשבי, ומבקש לחבק ולחזק את ילדיה – יעל, אורן ואלעד, את שבעת נכדיה ואת המשפחה כולה, ולקוות שיש נחמה בסגירת מעגל האימה

בבוקר השבת השחורה עופרה יצאה כדרכה להליכה בשדות האהובים עליה – ולא שבה. היא שוחחה עם בנה אלעד וכלתה ענבר כשמחבלים תקפו אותה. עפרה נרצחה גופתה נחטפה לעזה, והוחזקה שם במשך 625 ימים.

עפרה קידר, בת 70 בהירצחה, הייתה אשה מלאת מרץ שקידשה את מוסר העבודה והעשייה, הרבתה במתן אהבה ודאגה לקרוביה, ותרמה ללא לאות לפיתוח הקהילה. עפרה נולדה למשפחת גיטל, בתם האמצעית של פנינה ודוב’לה, ממייסדי קיבוץ קדמה, ובילדותה עברה עם משפחתה לבארי. היה לה אופי מופנם אך עוצמתי, ילדה שקטה עם רוח ספורטיבית. בנערותה אהבה אתגרים פיסיים, והתנדבה לקפל מצנחים כדי להגשים את חלומה לצנוח. אישה מסורה שתמיד עבדה קשה ולא עשתה עניין משום דבר. היא הייתה שותפה אמיתית לחיי הקיבוץ – רפתנית מסורה, מטפלת בעגלים ביונקיה, ובהמשך גם דמות מפתח בפינת החי המקומית, מקום שבו שילבה את אהבתה הגדולה לחיות עם עבודתה הקיבוצית. שגרת חייה הייתה פשוטה ויציבה: הליכות מוקדמות בבוקר, שעות עבודה ארוכות, שחייה יומית, גידול משפחתה ואהבה עמוקה לטבע ולבית שבנתה.

עפרה היתה אחת מהנשים שהובילו את בארי להיות הקיבוץ המשגשג שהוא היום והיוותה דוגמה לנשים אחרות תוך הפגנת עוצמות ויכולות הובלה. היא הותירה אחריה שלושה ילדים, ושבעה נכדים ונכדות.

אנו חוזרים ומזכירים כי השבת כלל החטופים היא חובה מוסרית, ואסור שתהיה מונעת משיקולים פוליטיים. תקופה ביטחונית מורכבת לא מצדיקה להפסיק במאמצים לחתור לעסקה שתשיב את החטופים הביתה.

רק כך ניתן יהיה להשיב את יוסי שרעבי, אילן וייס, מני גודארד, סהר ברוך ודרור אור זכרונם לברכה, ואת 44 החטופים הנוספים.
עם כלביא לא משאיר חטופים מאחור. אין ניצחון ללא החטופים.

הצטרפו לחדשות מהארץ ומהעולם בווטסאפ לחצו כאן

 

צילום: דוברת קיבוץ בארי

דילוג לתוכן