מאז ומעולם היו מי שהפיצו ידיעות שקריות או חצאי אמיתות כדי להוליך שולל. פעמים שהן אפילו מכילות מידע מהימן בדומה לחדשות אמת, אך למעשה נועדות להטעיית או להטיית השיח הציבורי. לפעמים שהן משמשות לוחמה הפסיכולוגית המעניקות לגליזציה למעשים פסולים. עדות לכך מצאנו בתורה בפרשת פנחס, אמר הרב אפרים זלמנוביץ, הרב הראשי מזכרת בתיה.
ערב כניסת בני ישראל לכנען, מתנהל ויכוח נוקב בחברה הישראלית: המותר או אסור לחיות עם נשים נכריות? המצדדים בהיתר לחיים מופקרים עם מדייניות, כעסו על פנחס שהרג את זמרי שבעל מדיינית, והפיצו עליו ידיעה כדי לבזותו; אבי אמו של פנחס היה כהן במדין לעבודה זרה! היו מלעיגים עליו בשקר, שכביכול נולד לאשה שאיננה הגונה. סבו היה כהן (מחנך) לעבודה זרה. לכן, אינו ראוי לשמש שומר הסף, הממונה על המלחמה בהתבוללות (בן יהוידע).
לטענתם, אין הכרח למי שחי עם מדייניות, שגם ידבק באלוהיהן. היעלה על הדעת שזמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, היה גדול הדור וצדיק, ישתחווה לבעל פעור?! הלא הוא אל הזנות וההפקרות! הם התכחשו לאמור בתורה "ולא תתחתן בם. בתך לא תתן לבנו ובתך לא תיקח לבנך. כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלוהים אחרים. וחרה אף ה' בכם והשמידך מהר" (דברים ז' ג').
אמר רבי חייא בר אבויה: כל הבא על הכותית כאילו מתחתן בעבודת כוכבים, דכתיב "ובעל בת אל נכר". וכי בת יש לו לאל נכר, שאפשר להתחתן עמה אלא הבא על הכותית מתדבק באל נכר (סנהדרין פ"ב א'). ביקשו לשכנע את העם שאין כל איסור בחתונה עם מדייניות. אמרו; הנה, אפילו משה רבינו, ואלעזר הכהן, אבי פנחס, נשאו לנשים את בנות יתרו. זו ידיעה נכונה אבל "שכחו" לספר לעם שהאמא של פנחס, התגיירה כהלכה ונישאה לאביו אלעזר הכהן כדת משה וישראל, וכן הדין עם אחותה, צפורה אשת משה רבינו.
התורה מספרת: "והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת ישראל והמה בוכים פתח אוהל מועד" (במדבר כ"ה) למה בכו? – מתוך מבוכה על שהתעלמה הלכה ממשה ולא היה בכוחו לעמוד בפרץ. מספרת הגמרא (סנהדרין פ"ב) זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, עמד וקיבץ עשרים וארבעה אלף מישראל והלך אצל כזבי בת צור המדיינית. אמר לה: הישמעי לי (לזנות). אמרה לו: בת מלך אני וכן ציוה לי אבי: שלא תישמעי אלא לגדול שבהם. אמר לה: אני, נשיא שבט שמעון, ולא עוד אלא אני אף גדול ממשה. הוא בן שבט לוי שנולד שלישי לבטן אמו, אחרי שמעון שנולד שני. תפשה זמרי בבלוריתה, והביא את כזבי בת צור לפני משה והקשה: בן עמרם! אישה זו אסורה לי או מותרת?! – אם תאמר שהיא אסורה לי, איך תסביר שצפורה מותרת לך. היש בה סימני טהרה שאין על מדייניות אחרות (תורה תמימה וירושלמי סנהדרין) ?! באותה שעה, נעלמה הלכה ממשה רבינו "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו. הלכה ואין מורים כן".
קנאים פוגעים בו אבל אין רוח חכמים נוחה מזה. פנחס שלא ברצון חכמים עשה. אין היתר לקנאי להיות גם השופט וגם התליין. רבי יודה בן פזי: בקשו לנדותו אלמלא קפצה רוח הקודש ואמרה "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום. והיתה לו לזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קנא לאלוהיו ויכפר על בני ישראל" (תורה תמימה. ירושלמי סנהדרין פ"ט ה"ז, פ"ו ה"ב). התורה מעידה שמעשה פנחס כדין נעשה. במקום עונש על מעשה הרציחה הוא זוכה לכהונת עולם. הוא וזרעו ישמשו מחנכי הדור לשלום ולשלמות. אמרו חכמים: אליהו הוא פנחס. שניהם עשו מעשה קנאות. כזו שהביאה שלום על ישראל. שניהם זוכים לכהונת עולם, כמחנכים לאהבה ולשלום. אין אליהו בא אלא לשום שלום בעולם. לעתיד יבוא אליהו הנביא ויתרץ קושיות ויפתור סכסוכים בדרכי שלום.
והמעשה שהיה כך היה; בצאת בני ישראל ממצרים. אימה ופחד נפלו על יושבי הארץ עד כי נמוגו כל יושבי כנען. הלכו זקני מדין וזקני מואב לקבל עצה איך להשמיד את ישראל. ביקש לקלל את ישראל ונמצא מברך יען כי "הדבר אשר ישים אלוהים בפי אותו אדבר" (במדבר כ"ב ל"ח). סוף דבר, השיא להם עצה: "אלוהיהם של ישראל שונא זימה". שלחו את בנותיכם לבחורי ישראל. לפתותם לזנות וגם ישכנעום לעבוד את העבודה זרה שלהם (סנהדרין ק"ו). המדיינים היו כה להוטים להשמיד את ישראל עד כדי כך שאפילו בנות האצולה הופקרו לזנות בישראל. מספרת התורה "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב. ותקראנה לעם לזבחי אלוהיהן. ויאכל העם וישתחו לאלוהיהן. ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל" (במדבר כ"ה). אמר שלמה המלך "נואף אישה חסר לב" (משלי ו'). עבירה גוררת עבירה. וישתחוו לאל הזנונים היושב בבעל פעור. "כי רוח זנונים בקרבם ואת ה' לא ידעו" (הושע ה').
עד הצמרת הגיע הסירחון בבעל פעור. נשיא שבט מישראל פער עצמו בפני בת מלך מדין ונלכדו בזנונים. "והנה איש מבני ישראל בא ויקרב את אחיו את המדינית, לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל, והמה בוכים פתח אוהל מועד. וירא פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן, ויקם מתוך העדה, ויקח רומח בידו, ויבוא אחר איש ישראל אל הקובה וידקור את שניהם את איש ישראל ואת האישה אל קובתה, ותעצר המגיפה, ויהיו המתים במגיפה ארבעה ועשרים אלף" (פ' בלק). בעיני רוחו ראה פנחס איך שההתבוללות עושה שמות בישראל, אוכלת כל חלקה טובה, נזכר בהלכה "הבועל ארמית קנאים פוגעים בו" (סנהדרין פ"א ב'). קם והרג את זמרי ואת כזבי ועצר את המגיפה.
בצוואתו אומר משה לבני ישראל "ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנוכי מלמד אתכם לעשות, למען תחיו וירשתם ובאתם וירישתם את הארץ אשר ה' אלוהי אבותיכם נותן לכם. לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצוות אשר ה' אלוהיכם אשר אנוכי מצווה אתכם. עיניכם הרואות את כל אשר עשה ה' בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלוהיך מקרבך. ואתם הדבקים בה' אלוהיכם חיים כולכם היום" (דברים ד').
