סילביה קוניו אמם של דוד ואריאל קוניו, לישי מירן לביא רעייתו של עמרי מירן, ולירן ברמן אחיהם של גלי וזוי ברמן, קוראים לעם ישראל: עולים לירושלים לדרוש מראש הממשלה להכריע באמצעות החזרת החטופים וסיום המלחמה
סילביה קוניו, אימם של אריאל ודוד: ביום רביעי הבא כולנו עולים יחד לירושלים כדי לדרוש מראש הממשלה והשרים. החזירו לי את הילדים שלי ואת כל החטופים!"
לירן ברמן, אחיהם של גלי וזיוי ברמן אמר בעצרת בצומת שער הנגב: "אנחנו משפחות חטופים עולות השבוע ביום רביעי לירושלים. אנחנו נעמוד מול חלון ביתו של ראש הממשלה – היחיד שיכול להחליט עוד היום שהחטופים חוזרים. אנחנו מפצירים בכם תמשיכו ותהיו איתנו. אתם נותנים לנו את הכוח. אתם נותנים להם את הכוח.״
לישי מירן לביא, רעייתו של עמרי מירן אמרה בעצרת בצומת שער הנגב: "בשבועיים אחרונים, בזמן שמאות אלפים יצאו לרחובות, ראש הממשלה והשרים בחרו לבלות במסעדה. לכן חייבים להגביר את הלחץ ולהגיע לאדם היחיד שגורל החטופים והלוחמים בידיו – ראש הממשלה.
משפחות חטופים נוספות מצטרפות הערב לקריאה לעם ישראל לעלות לירושלים החל מיום רביעי הקרוב, בדרישה ברורה לראש הממשלה בנימין נתניהו להכריע: לסיים את המלחמה ולהחזיר את כל החטופים הביתה.
אחרי עצרות הענק בתל אביב והפגנות ההמונים ברחבי הארץ, משפחות חטופים מודיעות על שלב חדש במאבק: עלייה לירושלים, אל מול בית ראש הממשלה, הכתובת היחידה שבה מתקבלת ההחלטה. "העם כבר הכריע" אמרו המשפחות, "כעת תורו של ראש הממשלה להכריע".
לו"ז מלא של אירועי המחאה השבוע, החל מיום רביעי הקרוב:ביום רביעי הבא ה-3.9 כולנו עולים יחד לירושלים כדי לדרוש מראש הממשלה והשרים – החזירו לי את הילדים שלי! ואת כל החטופים! עם ישראל, אתם שעומדים לצידנו כבר כמעט שנתיים בואו איתי לירושלים. אנחנו בימים של הכרעה. אם ראש הממשלה ירצה בכך, דוד ואריאל יחזרו אליי מחר בבוקר. רק אם הוא רוצה.
הצטרפו אליי. אמא לעולם לא מוותרת ואני לא אוותר לעולם.
תודה רבה, מחכה לכם.
הנאום המלא של לירן ברמן (אחיהם של גלי וזיוי) ולישי מירן לביא (רעייתו של עמרי מירן) בצומת הקשתות
לישי:
694 ימים שבכל שניה בתוכם אני חרדה.
694 ימים שעמרי, גלי, זיוי, נמרוד ועוד 18 חטופים ששורדים נמצאים בשבי חמאס כשקלצ'ינקוב מכוון לראשיהם וחייהם אינם חיים.
694 ימים שליאור, מני, יוסי ועוד 24 חללים ונרצחים נמצאים בסכנת היעלמות.
לירן: כל יום הוא יום של הכרעה. ועכשיו אנחנו בימים של הכרעה גורלית. בחירה בין חיים ושיקום לבין המשך הותר לפרסום ומוות. בין עסקה שקיימת על השולחן לבין טרפוד מוחלט. אנחנו משפחות חטופים עולות השבוע ביום רביעי לירושלים.
אנחנו נעמוד מול חלון ביתו של ראש הממשלה – היחיד שיכול להחליט עוד היום שהחטופים חוזרים.
לישי: בשבועיים אחרונים, בזמן שמאות אלפים יצאו לרחובות, ראש הממשלה והשרים בחרו לבלות במסעדה. בזמן שהציבור אמר את דברו לא רק בסקרים אלא גם בחוץ, קם שר בממשלת ישראל ואמר: "משפחות החטופים עובדות בשירות החמאס." לשם הידרדרנו. לשם הגענו. אין ברירה – עולים עד אליהם.
לירן: אנחנו נציין השבוע את יום ה-700. כמה עוד מועדים מפוקפקים כאלו נצטרך לציין? מי האמין שנגיע ליום ה-700? שכל אזרח יחשוב האם הוא מוכן לחיות במדינה שמציינת את יום האלף למלחמה – כי זה הנתיב אליו אנחנו ממשיכים.
לישי: חלפו 12 יום מאז שחמאס העביר את תשובתו החיובית לישראל – ובישראל? דממה. מדינה שב-12 יום הכריעה את איראן, אבל לא מוצאת זמן להחזיר תשובה לחמאס. אם זה נראה כמו טרפוד, אם זה נשמע כמו טרפוד – זה כנראה טרפוד מכוון של ממשלת ישראל. לכן חייבים להגביר את הלחץ ולהגיע לאדם היחיד שגורל החטופים והלוחמים בידיו – ראש הממשלה.
לירן: אנחנו מפצירים בכם תמשיכו ותהיו איתנו. אתם נותנים לנו את הכוח. אתם נותנים להם את הכוח.
יום רביעי – מול בית ראש הממשלה בירושלים.
יום שישי – קבלת שבת ענקית בכיכר החטופים.
יום שבת – עצרת ענק בירושלים.
לישי: אתמול הלכנו עם הילדים לפעילות. היה סוף אוגוסט, וכל עם ישראל הסתובב עם הילדים שלו – בילויים אחרונים, קניות אחרונות לגן ולבית ספר.
לרגע הכל נראה כמו שגרה טבעית לגמרי.
זה כמעט נראה הגיוני שרוני ועלמא מתחילות עוד שנה בגן בלי שאבא עמרי ילווה אותן ביום הראשון.
כמעט אפשר להתרגל שעלמא לא מכירה את שני הדודים שלה, ובארי יתחיל כיתה א׳ כשהוא לבוש בחולצת ״תחזירו את גלי וזיוי״ – דודים שלו.
תודה לכם שאתם מסרבים לקבל את השגרה הזו. כי אסור לנו להתרגל אם אנחנו רוצים שתהיה לילדים שלנו מדינה שפויה.
לירן: גלי וזיוי שלי, אני פונה אליכם שתהיו חזקים אחים קטנים שלי. אנחנו לא נעצור עד שנראה אתכם מחבקים את אבא ואת אמא מחבקת אתכם. אני אוהב אתכם.
לישי: עמרילי שלי תחזיק מעמד. כמו תמיד גם היום אני מבטיחה לך. גם אם זה הדבר האחרון שאעשה בחיי. אתה עוד תשמע את המילה אבא. אתה עוד תקבל חיבוק שיירפא את הכל מרוני ועלמא.
