שנתיים חלפו מאז ה־7 באוקטובר, אך עבור משפחות רבות, הזמן לא ריפא דבר. אחת מהן היא משפחת גילר מכרמיאל. ילנה גילר, אם לשניים, שמה קץ לחייה ביום חמישי האחרון – כמעט בדיוק שנתיים לאחר שבנה סלבה נרצח בפסטיבל הנובה בדרום.
סשה, בנה השני של ילנה, סיפר כי אמו הייתה מתמודדת נפש שהצליחה לשמור על יציבות בשנים האחרונות. "עד המלחמה היא לקחה תרופות, ניהלה חיים רגילים, אפילו שמחה. אבל אחרי שסלבה נרצח – הכול קרס. היא לא יכלה לשאת את זה יותר," שיתף בכאב.
לדבריו, מאז האסון, ילנה נכנסה שוב ושוב לאשפוזים פסיכיאטריים. "הייתי אצלה ערב לפני, היא נראתה בסדר. בבוקר היא כבר לא ענתה לטלפונים. המשטרה נכנסה לדירה ומצאה אותה על הספה."
הוא מתאר אותה כאישה "חמה, רגישה ומלאת אהבה, שנתנה הכול לילדים שלה למרות כל מה שעברה."
מותה של ילנה מצטרף לשורת מקרים טראגיים של שורדים ובני משפחות מהטבח בנובה ששמו קץ לחייהם בשנתיים האחרונות – בהם גם רועי שלו, בן זוגה של מפל אדם שנרצחה במסיבה, ואמו שהתאבדה זמן קצר אחר כך. משפחות השורדים קוראות למדינה להקים מערך תמיכה ייעודי עבור "משפחות הנובה", כהגדרתם – משפחות שלמות שמתמודדות עם שבר עמוק מתמשך.
הצהרה מטעם עמותת לב בטוח, המעניקה סיוע נפשי לשורדי המסיבות: ״ליבנו נשבר פעם נוספת. עם משפחתה, חבריה וכל יקיריה של ילנה גילר ז"ל, אמו של סלבה גילר שנרצח במסיבת הנובה. שני אסונות תוך ימים ספורים. רועי ועכשיו ילנה. הכאב הזה גדול מדי, והוא מטלטל את כולנו – את השורדים, את ההורים ובני המשפחות ששמעו וראו את הזוועות בזמן אמת, ואת כל מעגלי הקהילה שנפגעו. גם כשנדמה ששנתיים אחרי יש מעט מזור, הטרגדיות הללו מזכירות לנו שטראומה היא אירוע מורכב, שדורש תהליך טיפולי ארוך. המעגל השני של הפגיעה – המשפחות, החברים, הקהילה – הוא משמעותי ואסור להתעלם ממנו. הדרך לריפוי ארוכה ומורכבת, והיא דורשת תמיכה מתמשכת. אנחנו קוראים לכל מי שקשה לו עכשיו – שורדים, משפחות, חברים: אל תישארו לבד עם הכאב. יש עזרה, יש תמיכה, יש מקום לדבר. פנו לטיפול, פנו אלינו, למטפלים שלכם, לגורמי הסיוע. אתם לא לבד. יהי זכרם ברוך.״
◼️ חדשות מהארץ ומהעולם בווטסאפ לחצו כאן
◼️ חדשות מלחמה בישראל חרבות ברזל בווטסאפ לחצו כאן
