לפעמים התקווה היא לא רגש, היא פעולה. פעולה של הלב, של הדמיון ושל האמנות. התערוכה החדשה "תקווה פורצת גבולות", שתיפתח ב־30.10 במרחב "בפנוכו" בתל אביב, בוחנת את התקווה ככוח רגשי, מנטלי ויצירתי שמצליח לחצות את גבולות השבר, הכאב וחוסר הוודאות.
27 אמנים ואמניות מציגים בה עבודות שנעות בין ייאוש לתקווה, בין חומר לדמיון, ובין מציאות כואבת לריפוי דרך יצירה.
היוזמה, בשיתוף עם "נפשות", מיזם חברתי המעלה את המודעות לבריאות הנפש באמצעות תרבות ואמנות מזמינה את הקהל למצוא נחמה, שייכות ואור דווקא במקומות שבהם הכול מתערער.
התערוכה ביוזמת "בפנוכו" ובשיתוף עם מיזם ׳נפשות׳ הפועל להעלאת המודעות לבריאות הנפש במרחב הציבורי דרך תרבות ואמנות והאמנית-היזמת דניאל מנו-בלה. אוצרות: האוצרת האמנית אסיה וייסברג.
התערוכה מזמינה את הקהל להיפתח אל המושג תקוה ממקום מקורי ואחר: להיכנס למרחבי המסתורין, להיכנע לבלתי־נודע, ולהיזכר בעוצמתם של העדינות, ההומור והדמיון. התנועה הזו – מן הכאב אל הפליאה, מן העבר אל העתיד, מן הכבלים אל החופש, מן החומרי אל הדמיוני ובחזרה – היא המגלמת תקוה פורצת גבולות.
בין העבודות: ענבל לוטן מציגה את היצירה 'אני מי שאני ומה שהייתי', שבה נראים דימויים של שדיה הפנימיים ודמויות שרומסות אותם – ייצוג לתהליך של שינוי וגדילה. בעבודת הרקמה של צביה זלוטורינסקי מוצג מסע תקווה אישי־לאומי ברחבי הארץ, דרך ביקור נוגע ללב אצל חברתה חולת ALS – סצנה קטנה של חיים במאבק, אך גם של דבקות בהם. קטיה קורין תציג את היצירה 'הרווח', המורכבת מקופסת עץ עם עינית, שידית סיבוב מכנית דמוית קליידוסקופ מאפשרת בה צפייה אינטימית בחלל פלאי. אסיה וייסברג מציגה צמד מילים פשוט ממדבקת זכרון בכתב ידו של חלל והופכת אותן לשלט ניאון המנכיח את קיומה של התקווה ואת שבריריותה.
דמות הילדה תקווה של דניאל מנו-בלה מגלמת תקווה אוניברסלית, אך גם אישית ופונה אל כל מי שנושא.ת פצע גלוי או סמוי. בוידאו של רינה שטרן, תפוז ארץ־ישראלי מונח על רקע בית הרוס – סמל לחיות ולשרידות . בעבודת הווידאו של פלג מקמל, התפוז הופך למעין "אש תמיד" – אור שאינו כבה. בעבודת השירה החזותית של אילה אלבאז נשלח מטוס נייר קדימה – דימוי הנע בין עבר לעתיד ופותח פתח לתקווה טרנס־טמפורלית.
גבי רענן יוצר מפסיפס חרסים היסטוריים פסל בעל נוכחות עכשווית, בעוד אודי שפרן ממזג עץ טבעי עם זכוכית לעבודה המדברת על צמיחה והתחדשות. מיכאל אלברז פריירה ועבדיסלאם סאבי מציגים וידאו־פרפורמנס מרגש על קשר אנושי וחמלה, בעוד נטליה וולקוב מתעדת תצלום עצמי שברירי כפעולה של אמונה. בעבודותיהם של דנה סימוניאן, בתיה מלכא, רון גבע ואחרים ניכר מבט ילדִי מלא פליאה, חופש ודמיון – קריאה להיפתח למסתורין ולתום.
לדברי האוצרת אסיה וייסברג: "העבודות שבתערוכה נעות בין מרחבים שונים של תקווה. יש מהן המתמודדות עם פירוק והרכבה מחודשת: פירוקם של סמלים מוכרים ובנייתם מחדש לכדי משמעויות חדשות. במיוחד בעת הזו – לאחר ה־7.10, במציאות של מלחמה, שכול, חרדה והתפרקות של ודאויות – האמנות משמשת מרחב רפלקסיה, החזקה ותיקון. היא אינה עוקפת את המציאות אלא נכנסת לתוכה, מבקשת לרפא אותה מבפנים, מתוך תנועה עדינה, קשובה, חומרית ודמיונית כאחד."
מתי: אירוע פתיחה | 30.10.2025 | פתיחת דלתות ב־19:30, תחילת האירוע ב־20:00
נעילת התערוכה: 4.12.25
מיקום: 'בפנוכו' – מרחב מארח מבית intu ריאליטי, איתמר בן אב"י 9, תל אביב.
◼️ חדשות תל אביב יפו בווטסאפ לחצו כאן
◼️ חדשות תרבות, בילוי ופנאי בווטסאפ לחצו כאן
