בין השבי למנהרה, בין אמת לבדיה: יוסף קריספל בתערוכת יחיד מטלטלת בגלריה "אחד העם 9"

התערוכה "הצבה אחורית" מעמתת בין דימוי החטוף המורעב מהמנהרות לבין ציור נשכח מ-2002 שהגיב ללוחמה הפסיכולוגית של חיזבאללה. האוצרת דרורית גור אריה: "שאלה טורדנית על מהות הרוע וערך חיי האדם"

במציאות ישראלית שבה הדימוי התקשורתי והכאב הלאומי שזורים זה בזה, נפתחת בגלריה "אחד העם 9" תערוכת יחיד חדשה ומסקרנת של האמן יוסף קריספל, ראש המחלקה לאמנות בבצלאל. התערוכה, "הצבה אחורית", באוצרותה של דרורית גור אריה (אוצרת משנה: מיכל שביט), צוללת אל תוך השאלות הקשות ביותר המלוות את התודעה הישראלית באחרונה.

נקודת המפגש בין 2002 ל-2024

בלב התערוכה עומד עימות ויזואלי ורעיוני בין שני רגעים של שבי: מחד, דימוי החטוף הישראלי שהורעב בשבי חמאס ושרטט על קירות המנהרה את ימי הרעב שלו. מנגד, מוצג לראשונה הציור "שבוי, שוכב" משנת 2002, שנוצר כתגובה לצילום כוזב של חיזבאללה שנועד לייצר מציאות בדויה של חייל חטוף מאושפז. קריספל משתמש בדימויים אלו כדי לתהות על מהות הרוע, על חוסר האונים ועל הפער שבין המציאות לבין האופן שבו היא מתווכת לנו.

פרחי הרדוף ולוחות שולחן מפורקים

התערוכה אינה מסתפקת רק בדימויים קונקרטיים. קריספל מציג רישומי דיו ועפרון של פרחי הרדוף – צמח יפהפה אך פתייני ורעיל, שצורתם מזכירה עיטורי צבא או קברים. לצדם מוצגים גרידים המצוירים על גבם של לוחות שולחן שהתנתקו מתפקידם המקורי – אכילה והתכנסות משפחתית – ומרמזים על השבר והפירוק של המרחב הביתי והקיומי.

חוויית הצפייה: הדימוי שמתגלה רק מאחור

שם התערוכה, "הצבה אחורית", מתייחס גם לאופן הפיזי שבו מוצגות העבודות. הקהל נתקל בלוח מודעות (Billboard) ענק, המציג את צדו האחורי. רק כאשר הצופה עוקף את הלוח לכיוון היציאה, הוא פוגש את פניו הקדמיים ואת סיפורו של השבוי – מהלך שמדגיש את הטשטוש של המציאות ואת המושג "Back Setting" (חזרה להגדרה).


◼️ חדשות תל אביב יפו בווטסאפ לחצו כאן

◼️ חדשות תרבות, בילוי ופנאי בווטסאפ לחצו כאן

צילום: יוסף קריספל

דילוג לתוכן