מה קורה כשסטודנט צעיר למוזיקה מתיישב לשיחה עם ניצולת שואה, עם עולה חדשה שהפכה לירושלמית ותיקה או עם אישה שמספרת על אהבה, אובדן ותקווה?
בירושלים גילו שהתוצאה יכולה להיות הרבה יותר ממפגש בין דורי. היא יכולה להפוך ליצירה מוזיקלית שנכתבת מתוך חיים שלמים.
לאחרונה נערך בירושלים קונצרט מיוחד שסיכם את פרויקט "מלחינים בעקבות זיכרון", מיזם ייחודי המחבר בין סטודנטים מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים לבין אזרחים ותיקים משכונת בית הכרם.
במשך חודשים ארוכים הגיעו הסטודנטים לבתי המשתתפים, שתו איתם קפה, הקשיבו לסיפורי חייהם, לזיכרונות ילדות, לסיפורי עלייה, לאובדן, לתקווה ולרגעים שעיצבו את חייהם. מתוך המפגשים הללו נולדו יצירות מוזיקליות מקוריות שהוצגו בקונצרט חגיגי בביצוע אנסמבל מיתר.
הפרויקט מתקיים זו השנה השלישית ביוזמת היחידה לקהילה ע"ש יצחק נבון של האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, בשיתוף עמותת מטב, המשרד לשוויון חברתי והתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בישראל.
ליאור שטרסברג, מנכ"ל עמותת מטב, אמר כי הפרויקט הצליח ליצור חיבורים יוצאי דופן בין עולמות שבדרך כלל אינם נפגשים. "מדובר בפרויקט שהצליח לייצר חיבורים מרגשים בין צעירים לבני הגיל השלישי, בין מוזיקה לסיפורי חיים. יחד הם יוצרים קהילה חדשה ומוכיחים אילו קשרים אמיצים יכולים לצמוח מחיבור בין דורות".
אחת היצירות שנולדו במסגרת הפרויקט היא "רוח אין קץ", שהלחין הסטודנט דיוויד קרקאואר בעקבות סיפורה של סימה כהן.
סימה עלתה לישראל ממרוקו בגיל תשע, בנתה את חייה בירושלים, עבדה בעיריית ירושלים וכיום ממשיכה להיות פעילה, להתנדב, לשיר במקהלה ולבלות עם משפחתה. במהלך המפגשים סיפרה על בעלה המנוח, שהיה מורה אהוב ומוערך, ועל הדרך שבה המשיכה לבחור בחיים ובשמחה.
יצירה נוספת, "Songs Without Words", נכתבה על ידי הסטודנט יוני קרקאואר בהשראת סיפורו של שמואל דוד, ניצול שואה יליד בולגריה.
שמואל שיתף בזיכרונותיו מתקופת השואה, באובדן שחווה ובמסע חייו שהוביל אותו להקים משפחה בירושלים. היצירה מתארת את המעבר בין הילדות, החורבן וההתחדשות, ואת הבחירה בתקווה למרות הכול.
גם סיפורה של נצחיה בר טוב הפך ליצירה מוזיקלית. הסטודנטית שני ברגר יצרה את "תמונות בדירה", יצירה שנולדה מתוך ביקור בביתה של נצחיה, שם גילתה עולם של ציורים, נופי ירושלים, צבעים וטקסטורות שיצרה במשך עשרות שנים.
היצירה משלבת בין שלושה עולמות מרכזיים ביצירתה של נצחיה: יהדות, טבע ונופי ירושלים.
בקונצרט הסיום ישבו בקהל הקשישים והקשישות, ילדיהם ונכדיהם, והאזינו לסיפורי חייהם מקבלים צורה חדשה דרך הצלילים.
אבל עבור רבים, הרגע המשמעותי ביותר לא היה דווקא על הבמה, היה זה הקשר האנושי שנרקם לאורך החודשים.
חלק מהסטודנטים המשיכו לבקר את המשתתפים גם לאחר סיום הפרויקט, והמפגשים הפכו לחברויות של ממש. "מצאתי חברה חדשה לחיים", סיפרה אחת המשתתפות בסיום הערב.
בעיר שבה נפגשים מדי יום עבר והווה, צעירים ומבוגרים, מסורת וחדשנות, הצליח הפרויקט להזכיר אמת פשוטה: לכל אדם יש סיפור ששווה לעצור ולהקשיב לו.
ובירושלים, כך מתברר, יש גם מי שיודע להפוך את הסיפורים האלה למוזיקה.
◼️ חדשות ירושלים והסביבה בווטסאפ לחצו כאן
