מבזקים
שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | המאמן מרמת השרון שנכנס למגרש עם שורדי הנובה: "הקבוצה שלנו בחרה בחיים" שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | ב־7:13 ניב תל צור כתב "מי יכול עלינו": דקה אחר כך נרצח – והמשפט הפך לדרך חיים שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "אם קורה לי משהו תדעו שאהבתי את כולם": אריה חפץ נרצח בנובה, רמלה הקימה לו גינה של חיים שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | שתי מלחמות, שתי בנות 19, רחוב אחד: רחובות מחברת בין חנה לשי שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | חן זנדר הייתה רגילה לשאול את השאלות: שלוש שנים אחרי רצח אחותה, חלקן עדיין בלי תשובה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | ענבר הימן ציירה על קירות – שלוש שנים אחרי, פתח תקווה מציירת אותה על הקירות שלה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | ביום השלושים לסיון ינין נולדה נכדתו הראשונה, מאז ערד ממשיכה להצמיח את הזיכרון שלו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | מסביון לנתיב העשרה: כשהעורף החליט לא לעמוד מנגד שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | 760 ימים נתניה חיכתה לאיתי חן, בית הספר שלו לא הפסיק להשאיר לו מקום שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | הוא יצא להציל חיים, הפך ללוחם ונפצע בעזה: המסע של אוריאן אברג׳ל מנתיבות שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | לפני שקראו לו, עמרי מיכאלי כבר היה בדרך: "עכשיו אני צריך ללכת להציל אנשים" שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | עידו הרוש נפל כשהגן על חבריו – שלוש שנים אחרי, מצפה רמון רצה בשבילו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "אני לא אמא שכולה, אני אמא שיכולה": תיקי ברזילי ממשיכה לחיות גם בשביל אושר שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "כאן קודקוד מכריז מלחמה": אסף חממי חזר הביתה, וראש העין מגדלת דור על שמו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | 738 ימים חיכתה קריית מלאכי ליוסף חיים. השנה הוא כבר רקד איתה בשמחת תורה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "אנחנו גם סבא וסבתא וגם הורים": אלי ואתי ברכה מגדלים את הילדים שגל ונאג׳י השאירו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | אורי מגידיש חולצה מהשבי. ארבעה חודשים אחר כך היא בחרה ללבוש שוב מדים שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | גאיה לא חזרה מהנובה – שלוש שנים אחרי, קריית אונו ממשיכה לנגן בשבילה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | זה התחיל בקבוצת ווטסאפ: חני בריגע ו־700 התושבים שהפכו לעורף של ירוחם שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "מאז נפלו השמיים": רון יהודאי נרצח בנובה, וביהוד ממשיכים לשחק בשבילו
מבזקים
שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | המאמן מרמת השרון שנכנס למגרש עם שורדי הנובה: "הקבוצה שלנו בחרה בחיים" שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | ב־7:13 ניב תל צור כתב "מי יכול עלינו": דקה אחר כך נרצח – והמשפט הפך לדרך חיים שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | "אם קורה לי משהו תדעו שאהבתי את כולם": אריה חפץ נרצח בנובה, רמלה הקימה לו גינה של חיים שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | שתי מלחמות, שתי בנות 19, רחוב אחד: רחובות מחברת בין חנה לשי שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | חן זנדר הייתה רגילה לשאול את השאלות: שלוש שנים אחרי רצח אחותה, חלקן עדיין בלי תשובה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | ענבר הימן ציירה על קירות – שלוש שנים אחרי, פתח תקווה מציירת אותה על הקירות שלה שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | ביום השלושים לסיון ינין נולדה נכדתו הראשונה, מאז ערד ממשיכה להצמיח את הזיכרון שלו שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | מסביון לנתיב העשרה: כשהעורף החליט לא לעמוד מנגד שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | 760 ימים נתניה חיכתה לאיתי חן, בית הספר שלו לא הפסיק להשאיר לו מקום שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | הוא יצא להציל חיים, הפך ללוחם ונפצע בעזה: המסע של אוריאן אברג׳ל מנתיבות

שלוש שנים ל – 7 באוקטובר | המאמן מרמת השרון שנכנס למגרש עם שורדי הנובה: "הקבוצה שלנו בחרה בחיים"

גיא קמין, מנהל מדור הספורט וההכנה לצה"ל בעיריית רמת השרון ומאמן כדורגל ותיק, ראה לפני יותר משנתיים פוסט שחיפש מאמן לקבוצה של שורדי מסיבות הדרום ובני משפחות שכולות. הוא התנדב מיד. מאז הפכה הקבוצה למסגרת של חברות, שיקום ובחירה מחודשת בחיים, השלימה שתי עונות ואף זכתה באליפות. בקיץ האחרון סיים קמין את תפקידו כמאמן, אבל הקשר שנבנה על הדשא נשאר הרבה מעבר לשריקת הסיום

שלוש שנים חלפו מאז 7 באוקטובר 2023. שלוש שנים שבהן מדינת ישראל למדה שוב ושוב ששיקום אינו מתרחש ברגע אחד, ושחזרה לחיים אינה נראית אותו הדבר אצל כולם. לפעמים היא מתחילה בחדר טיפולים, לפעמים בשיחה, ולפעמים היא מתחילה דווקא על כר הדשא, עם כדור, כמה זוגות נעליים ואנשים שמבינים זה את זה בלי צורך להסביר יותר מדי.

עבור גיא קמין, איש מקצוע ותיק בעולם הכדורגל והחינוך ומנהל מדור הספורט וההכנה לצה"ל בעיריית רמת השרון, החיבור לקהילת הנובה התחיל בפוסט בפייסבוק. בעמותת קהילת שבט הנובה חיפשו מאמן לקבוצת כדורגל חדשה שיועדה לשורדי המסיבות ולבני משפחות שכולות. קמין ראה את הפוסט והציע מיד להתנדב.

גם עבורו 7 באוקטובר לא היה אירוע רחוק. בת הזוג של בנו הייתה בין שורדי הטבח במסיבת הנובה. אבל כשהגיע לאימון הראשון הוא הבין מהר מאוד שהקבוצה שאליה הצטרף לא תהיה עוד קבוצת כדורגל.

אחד השחקנים ניגש אליו, שאל אם הוא המאמן החדש וחיבק אותו. אחריו הגיע עוד שחקן, ועוד אחד. קמין סיפר מאוחר יותר על הרגע הזה ואמר כי כבר בתחילת הדרך הבין שמדובר במשהו אחר לגמרי מכל קבוצה שאימן בעבר.

על הדשא נפגשו אנשים שנשאו איתם את אירועי 7 באוקטובר גם הרבה אחרי שהסתיימה אותה שבת. חלקם שרדו את המסיבות בדרום, אחרים איבדו אחים ובני משפחה. הכדורגל לא נועד למחוק את מה שקרה להם, אלא לתת להם מקום אחר להיות בו לכמה שעות: לרוץ, להתאמץ, להתחרות, לצחוק, לכעוס, לנצח ולהפסיד, ובעיקר להיות ביחד.

קמין הגיע עם ניסיון מקצועי רב, בין היתר כמאמן בכיר במרכזי הפיתוח של ההתאחדות לכדורגל, והחליט מהרגע הראשון שהחיבור האנושי לא יבוא במקום מקצוענות. להפך. הקבוצה תתאמן ברצינות, תדרוש מעצמה, תציב מטרות ותתייחס לשחקנים כאל שחקני כדורגל ולא רק כאל אנשים שעברו טראומה.

וכך, בהדרגה, נבנתה קבוצה שהיא גם מסגרת ספורטיבית וגם קהילה.

"הרבה קבוצות משחקות בשביל משהו. הקבוצה שלנו בחרה בחיים", תיאר קמין את מה שנוצר שם.

הבחירה הזאת קיבלה במשך הזמן גם ביטוי על המגרש. קבוצת הכדורגל של עמותת קהילת שבט הנובה השתלבה בליגת העל למקומות עבודה, וביולי 2026 סיימה את עונתה השנייה במשחק אליפות מול קבוצת בנק לאומי. כ־20 שורדי הקהילה ובני משפחות שכולות עלו באותו ערב לכר הדשא במגרשי וולפסון. המשחק הסתיים בתיקו 3:3, תוצאה שהעניקה לשתי הקבוצות את תואר האליפות.

אבל עבור האנשים שהקימו וליוו את הקבוצה, הגביע לא היה ההישג המרכזי.

במשך שתי עונות נבנתה בין השחקנים מערכת של חברות, מחויבות ושייכות. מקום שבו אפשר להגיע גם ביום קשה, מקום שבו יש מי שיודע בדיוק מאיפה באת, ומקום שבו האדם שמולך אינו זקוק להסבר ארוך כדי להבין.

קמין עצמו סיפר כי הגיע לפרויקט מתוך רצון לתת, אבל גילה עם הזמן שהוא מקבל ממנו לא פחות. הניסיון המקצועי שלו כמאמן וכאיש חינוך פגש קבוצה שבה היחסים בין בני האדם הפכו משמעותיים לא פחות מהתוצאה על לוח המשחק.

באוגוסט האחרון, אחרי יותר משנתיים משותפות, סיים קמין את תפקידו כמאמן הקבוצה.

אי אפשר באמת למדוד את התקופה הזאת רק במספר האימונים, המשחקים או הניצחונות. גם לא באליפות.

אולי המדד נמצא דווקא באותו אימון ראשון, בחיבוק שקיבל המאמן משחקן שלא הכיר, ובמה שנבנה אחריו במשך יותר משנתיים.

שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר, לצד הזיכרון של מי שנרצחו והכאב שמלווה את מי שנותרו, מתקיימים גם הסיפורים האלה: אנשים שממשיכים לבחור בחיים, פעם אחר פעם, ולפעמים עושים את זה פשוט באמצעות כדור שמתגלגל על הדשא.

זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.

צילום: עמותת קהילת שבט הנובה

להצטרפות לקבוצה בוואצפ של רמת השרון

לחצו כאן
דילוג לתוכן