גזר דין ניתן היום (שלישי) על ידי השופט שי ברגר בבית משפט השלום באילת – לגלינה רידה, מפעילת קייטנת קיץ מאילת, בגין השארת ילד בלא השגחה. על פי הכתוב בו, הנאשמת ניהלה קייטנת קיץ לילדים בני 4-10 באילת והיא הורשעה בעבירה של השארת ילד בלא השגחה לאחר ששלחה סייעת קטינה בת 14.5 לפארק משחקים עם הילדים. בעת שהנערה שהתה עם הילדים בפארק, ניתק קשר העין בינה לבין הפעוטה – ובשלב כלשהו, הפעוטה הגיעה לביתה בעיר בליווי אישה שזהותה אינה ידועה למאשימה, כשהפעוטה חבולה בפניה וסובלת משפשופים והמטומות סביב עיניה ובמצחה.
בית המשפט השית על הנאשמת בתיק זה מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך שלוש שנים מהיום פן תעבור על עבירה נוספת בה הורשעה; פיצוי להורי הפעוטה בסך 4,000 ₪; חתימה על התחייבות לשלם סך של 4,000 ש"ח, אם תוך שנתיים מהיום תעבור על עבירה נוספת בה הורשעה.
ודם להחלטה נטען כי ביחס לאינטרס החברתי המוגן בענייננו, הנאשמת פגעה במעשיה הן בשלומה ובבריאותה של הפעוטה, הן בתחושת הביטחון של הוריה והן בקטינה שהועסקה על ידיה בעיסוק שלא מותאם לגילה. באשר לנסיבות ביצוע העבירה, פירטה המאשימה ביחס לעצמת רשלנותה של הנאשמת, לתוצאות מחדליה ולנזק הפוטנציאלי הצפוי כתוצאה מביצוע העבירה. בנוסף, המאשימה הפנתה לתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינה של הנאשמת, וטענה, כי ניתן ללמוד ממנו שהנאשמת נטלה אחריות חלקית בלבד באשר לביצוע העבירה ומתקשה להעמיק ולבחון באופן ביקורתי את התנהלותה. אשר לשאלת ביטול ההרשעה, נטען, כי הנאשמת לא עומדת בתנאים לביטול ההרשעה בהתאם להלכת כתב, וכי תסקיר שירות במבחן לא בא בהמלצה לכך, ולכן אין לבטל את הרשעתה. המאשימה טענה כי מתחם העונש ההולם בעניינה של הנאשמת נע בין מאסר מותנה ושל"צ ועד למספר חודשי מאסר בפועל, לצד פיצוי להורי הפעוטה. לאור האמור לעיל, המאשימה עטרה להותיר את הרשעת הנאשמת על כנה והשית עליה עונש מאסר לביצוע בדרך של עבודות שירות ברף הנמוך, לצד מאסר מותנה, פיצוי משמעותי וקנס.
ב"כ הנאשמת טען, כי מדובר בנאשמת מבוגרת, בת 74, רופאה במקצועה, נורמטיבית לחלוטין. לטענת ב"כ הנאשמת, ביום האירוע נאלצה הנאשמת להישאר בגן עם ילדה שחלתה, ולכן יצאה הנערה שהועסקה על ידה, והנאשמת סברה שאיננה קטינה, לפארק עם יתר הילדים. לטענתו, אישה מבוגרת שככל הנראה הכירה את משפחת הפעוטה זיהתה את הפעוטה והחזירה אותה הביתה. כמו כן, נטען כי לא הוכח שהחבלות שנגרמו לפעוטה קשורות בהכרח לנאשמת, ולא ידוע היכן נפצעה הפעוטה ובאיזו מסגרת. אשר למדיניות הענישה הנוהגת, נטען, כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים הנעים סביב קנס כספי ומאסר מותנה בלבד. בנוסף, ב"כ הנאשת טען כי מדובר באישה בעלת מקצוע מכובד שעבדה לאורך חייה במסירות והציגה תעודות הצטיינות ומכתבי הערכה, ולא מדובר בעבירה שנעשתה בכוונת זדון. לאור כל האמור לעיל, עתר ב"כ הנאשמת לביטול הרשעתה ולהטלת צו של"צ לצד פיצוי כספי סמלי.
ביחס לביצוע העבירה, הנאשמת נטלה אחריות חלקית למעשיה, אך ביטאה חרטה על אופן התנהלותה והכירה כשלים שהובילו לאירועים המתוארים, כגון העסקת עובדת צעירה מבלי לשאול לגילה ומבלי לברר את יכולתה להשגיח על פעוטות. בנוסף, הנאשמת תיארה הפקת לקחים הבאים לידי ביטוי בהעסקת שלושה עובדים בוגרים בגילאי 40 ומעלה שמסייעים לה בהשגחה על הילדים. יחד עם זאת, שירות המבחן התרשם, כי הנאשמת מתקשה להעמיק ולבחון התנהלותה באופן ביקורתי, ומתקשה לראות את ההשלכות הפוטנציאליים הנוספות שיכלו להיגרם לפעוטה ולשאר הפעוטות. לאור כך, ולאור גילה של הנאשמת והתרשמות שירות המבחן מיכולתה החיובית להפיק לקחים, שירות המבחן העריך כי הסיכון לביצוע עבירות נוספות בתחום זה על ידי הנאשמת הינו נמוך, והמליץ על הטלת מאסר מותנה, פיצוי כספי וצו של"צ בהיקף 180 שעות. אשר לשאלת ההרשעה, בשל קשייה של הנאשמת להבין לעומק את חומרת העבירה והשלכותיה ואת הנזקים הפוטנציאלים אשר היו עלולים להיגרם כתוצאה מהתנהלותה, ובכדי לחדד עבורה את חומרת מעשיה והשלכותיהם, שירות המבחן לא בא בהמלצה לביטול הרשעת הנאשמת.
