איטל בציר אלשיך, סגנית ראש העיר בראיון בכורה מאז המינוי: "אני משלמת מחיר אישי, אבל הציבור נותן לי את הכוחות"

איטל בציר אלשיך כבר קדנציה שנייה במועצת העיר ברחובות, כשהראשונה הייתה מאתגרת במיוחד. שם היא התגלתה כלוחמת צדק חסרת פשרות. כששאלתי אותה מאיפה מגיעה הנחישות הזו, חייכה ואמרה: “מהבית”. היא נולדה לבית חם שבו דיברו בגובה העיניים על ערכים, יושרה, ולקיחת אחריות. התעניינתי לדעת מה הרקע לאופיה הבלתי פשרני, מאיזה בית הגיעה ומה המחיר שגובה פעילותה הציבורית כאמא וכאשת קריירה? “יש ערבים שאני חוזרת הביתה כשהילדים כבר ישנים, וזה לא קל״ היא אומרת ״אבל אני מאמינה שהם רואים וילמדו מזה שגם אמא יכולה לשנות מציאות.”

בציר אלשיך הצליחה להביא יחד עם שותפיה שלושה מנדטים ומונתה אך לאחרונה לסגנית ראש העיר רחובות. "התואר לא חשוב כמו הבעת האמון מצידו של ראש העיר" היא אומרת, "ובדרך המשותפת שלנו ביחד ליצור עיר טובה יותר תוך שיתוף, שקיפות והתחשבות בצורכי הציבור בכל שכונה וקהילה״.

עם כל הטייטלים שלה היא לקראת סיום תואר שני בקיימות וסביבה במרחב העירוני והכפרי במכללת אחווה. לאחרונה  פניתי אל איטל – נשואה לשרון אמא לאריאל (20), עמית (14) אילון (10) פלוס כלב [מיילו] להשיב על שאלון אישי, אמיץ וחשוף, על הילדות, האתגרים, הפוליטיקה שזורמת בעורקיה והחלומות שבדרך. היא נענתה בחיוב – הבנתי למה היא נחשבת לאחת הנשים המשפיעות בעיר שלנו.

איפה גדלת? איזו ילדות הייתה לך?
נולדתי בבת ים. אני האחות הבכורה, ואחותי ורד, הקטנה ממני בכשנתיים. גדלתי בבית שהעניק הכל. הרבה תרבות, אינסוף חוגים, חשיפה להצגות וקונצרטים, ובית שההורים בו תמיד התנדבו ולקחו אותנו איתם כחלק בלתי נפרד מהעשייה למען הקהילה. זכור לי, למשל, שכל חנוכה היינו לוקחים את אחותי ואותי לבית אבות ברחוב יפת שביפו, שבו מרבית הקשישים היו סיעודיים. כל שנה הגענו לשמח אותם עם מארזים של סופגניות. ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 12, גדלתי בקיבוץ שמרת והתחנכתי בקיבוץ עברון.

חלום ילדות שטרם הגשמת?
צריכה לחשוב על כך.

מי / מה השפיע עליך ברבות השנים?
על העשייה הפוליטית והחברתית שלי השפיע אבי, שהיה פעיל חברתי. אנשים היו עולים אלינו לרגל לבקש עזרה ולהתמודד עם בירוקרטיה. הוא היה כותב ופונה לחברי מועצה, לשרים, חברי כנסת כדי לסייע. אבי לא סבל עוולות חברתיות ונלחם בהן. בגיל צעיר הוא התמנה לתפקיד בכיר בבנק ברחוב לילנבלום, אך בשל מעילה של בכיר בבנק הוא לא הסכים להבליג ולשתוק, ומוכן היה לשלם את המחיר, כמובן שפוטר. מגיל אפס אבא שלי נטע בי ציונות ומורשת, דיבר איתי בלי סוף על פוליטיקה והיה ולוקח אותי לכנסים פוליטיים שבתור ילדה שיעממו אותי להחריד. וכמובן, אמא שלי שתיבדל לחיים ארוכים שחינכה ולימדה אותי להודות על היש ועל הקיים. תמיד היייתי מסתכלת איך הייתה נוהגת לפרגן ולהודות לכל מי שמסייע לה באופן ישיר או עקיף אם זה דרך מילה טובה לעובדת שנתנה לה שירות אדיב בסופר, בביטוח לאומי ודאגה שהמילה הטובה תגיע עד למנהל הבכיר שלה, ועם מתן שי כהערכה לשרת של בית הספר או לפקידה של קופת החולים. וכמובן למורה והמדריכה שלי בקיבוץ – ליאורה כהן.

למי את דופקת חשבון?

לילדים שלי, לבן זוגי, לאחותי, לאמא שלי וכמובן לכמה חברות וחברים ספורים וקרובים לי במיוחד.

אישיות שאת מעריצה ולמה?

ליאונרדו דה וינצ׳י. בתיכון למדתי במגמת אמנות, ובחרתי לחקור את דמות האישה בציור ורישום אצל ליאונרדו דה וינצ׳י. אז התחוור לי איזה אדם נדיר ועילוי של פעם בהיסטוריה. מה שמפעים אותי בדמותו היא היכולת להיות רב תחומי. כל דבר עורר בו השראה, כולל חקר הטבע, מכניקה, אווירונאוטיקה, אופטיקה ואנטומיה של בני האדם. אם עד היום רווח בחברה שיש לעסוק בתחום אחד ולהתמקצע בו בלבד, הרי שהיום בעידן שלנו מעודדים רב תחומיות, בעוד שליאונרדו היה כזה עוד לפני כ-500 שנה וקידם כבר אז חדשנות

עם מה קשה לך להתמודד?

חוסר צדק ופחדנות של אנשים שרואים לנגד עיניהם עוולות אך בוחרים לשתוק ולהפוך לשטיח ובמקרה הגרוע יותר להפוך לקרנפים״.

מה מוציא אותך מהכלים?
שאנשים משתמשים בקלות במילים כמו: קיפוח חוסר צדק רק כדי לגרוף הון פוליטי ולא מעבר.

למי היית מחטיפה סטירה?
אין לי מישהו כזה

למי קשה לך לסלוח?
אני בנאדם שסולח. החיים קצרים בשביל להתעסק בדברים השליליים. אדם שמבקש סליחה תמיד אסלח.

מה את לא אוהבת לעשות?
לא תמיד אוהבת להכין עבודות שאני נאלצת להגיש במסגרת תואר שני שאני עומדת לסיים בקיימות וסביבה במכללת אחוה. בייחוד כשיש לי עוד מיליון דברים אחרים לעשות אבל בהחלט נהנית לגמרי מהלימודים

מהו היחס שלך לכסף?
כסף הוא כסף, אמצעי בלבד! מעולם לא עניין אותי החומר, לא תכשיטים יקרים, רכבי יוקרה או מותגים. האושר לא טמון בחומר אלא ברוח. מגיל אפס אבא שלי לימד אותי את המשפט שנחרט בי: “כסף הולך, כסף בא, בנאדם הולך – הוא לא בא

מה נותן לך תחושת ביטחון?
הבית שלי.

מה הדבר שהכי פחות אנשים יודעים עלייך?

שאני אלופה בפינג פונג

אם היית יכולה להיפגש עם אדם מהעבר שלך – עם מי היית נפגשת ומה המשפט שהיית בוחרת להגיד לו/לה?

עם אבא שלי. הוא דחף אותי להיות בעלת מעורבות חברתית, להתעניין ולהיכנס לעולם הפוליטי, ולעסוק גם בתחומים שונים ולא רק בתחום אחד. לצערי הוא נפטר בגיל 61 ולא זכה לראות אותי סגנית ראש עיר ולא זכה לדעת שהקמתי משרד ליחסי ציבור, אסטרטגיה, קידום חדשנות וסביבה. לא זכה להכיר את ילדיי והם הפסידו סבא מעורר השראה. בדיעבד הוא מאד השפיע על נתיב חיי

מה המכה הכי גדולה שספגת בחיים?

פעם אחת שאיבדתי את סבתא רוזה שלי כשהייתי בקושי בת 12 והיא רק בת 60. הייתי קשורה אליה מאד. לא בכדי בחרתי במקצוע שלי לעבוד עם בני הגיל השלישי ועם דיורים מוגנים. בכל בית דיור מוגן כזה אני מחפשת אחר דמותה של סבתא רוזה שלי התורכיה, את ריח הבושם -הדקולון שהייתה משתמשת לצד ריחות מהמטבח של סבתא. וכמובן, אוכל אותי שהבנות שלי לא זכו בסבא מדהים. אבא שלי היה פשוט גאון, איש ערכי שטובת הכלל עמדה לנגד עיניו. הקדים את זמנו וראה לפני כולם.

את מאמינה בעין הרע, קמעות, חמסות?

אני בהחלט מאמינה באנרגיות בין אנשים, פחות בחמסות.. אבל יש לי חמסה יפה בכניסה לבית.

מתי בפעם האחרונה בכית?
כשאילוני, הבן שלי, ניגש לתת לי נשיקה בישיבת המועצה בחגיגת מיד לאחר המינוי שלי וחיבק אותי. אלו היו דמעות של שמחה.

מה תעשי בעוד עשר שנים?

החיים ניתבו אותי למקומות בהם ניתן לי לתת ביטוי בתחומים של קהילה, חברה וסביבה, והיום גם לפרנסתי אני יועצת ומייצגת ארגונים ועמותות שיוצרות אימפקט חברתי וסביבתי. אני משערת שבעוד עשר שנים כבר אוציא לפועל כמה רעיונות למיזמים שיש לי בתחום״.

מיהם החברים האמיתיים שלך?
ראשית, השותפה שלי לעסק, שרון בכר, שהיא בראש ובראשונה החברה הכי טובה שלי. ויש לי עוד כמה חברים טובים שהם בלב ובנפש.

מה חסר לך בחיים?

זמן עם המשפחה וזמן בכלל

מה ההישג המשמעותי ביותר שלך?

שהקמתי משפחה מדהימה שאני כל כך אוהבת וגאה בכל אחת ואחד מהם. כל אחד הוא עולם ומלואו בשנה האחרונה, ואני אוהבת היום יותר מתמיד את הרעש של הבית וההמולה. כי אני יודעת שיום אחד זה יילך וייעלם והם כבר יעזבו את הבית ואתגעגע לאותו רעש.

מה הרגע הכי מרגש שהיה לך בחיים?

הבאת ילדים לעולם. מבחינתי זה הדבר הכי מטורף ורגע הכי מכונן.

מה לעולם לא תעשי?
לעולם לא אוכל דג לקרדה, ממרח איקרה וביצי דגים. אוי זה כל כך לא טעים.

במבט לאחור אם את מסתכלת על החיים, את מרוצה מההספק שלך?
אני מרוצה מהיש ומהקיים שזה הרבה ומדהים. אמא שלי תמיד חינכה אותי להודות על הקיים כי כלום לא מובן מאליו. היה לנו מנהג בבית כך בכל ארוחה היינו מודות על האוכל שיש על השולחן ועל כל דבר שיש לנו. היום, בייחוד אחרי ה-7 באוקטובר אני מעריכה כל דבר ולו הקטן כמו ציפור שהגיעה לבקר במרפסת הבית.

מתי הפעם האחרונה שהרגשת ששמו לך רגל?

בפוליטיקה זה שכיח, במיוחד בעולם הגברי. ישנם טיפוסים חסרי ביטחון, ואישה דעתנית וחזקה מהווה איום בעיניהם.

מה מתנגן לך בפלייליסט?
כפי שאני אוהבת לשלב בחיים שלי מגוון עולמות כך גם במוזיקה, ולכן בפלייליסט שלי תמצאי גם את האלבום של טיפקס -׳שווארמה ביץ ׳את קולדפליי וגם את אהובה עוזרי שמנגנים תזמורת ירושלים מזרח -מערב״.

חמישה דברים שלא תוותר עליהם לעולם?

קפה, חיבוקים, מוזיקה, קולנוע וספרים

תארי רגע מכונן בקריירה שלך שבו הרגשת שאת צומחת הכי הרבה
כשקיבלתי בפעם הראשונה את פרס הנחשק בתעשיית יחסי ציבור ״האריה השואג״ ב-2008 על קמפיין פוליטי ראשון שעשיתי חודשיים וחצי לפני בחירות למועצת ראשל״צ ל״ירוקים של ראשון״ שהובילה עו״ד ליאל אבן זהר, שכיום היא סגנית ראש עיריית ראשל״צ ובסוף קיבלו 3 מנדטים, זה היה רגע תפנית מבחינתי. גם נחשפתי בזכות ליאל ובזכות ח״מ יפעת מאירוביץ יפת (כיום מומחית בתחום סביבה) לעולמות הסביבה והקיימות, ולפוליטיקה המקומית.

לו היית יכולה לדבר עם ה'אני' הצעירה שלך, איזו עצה היית נותנת לה?

כשהייתי צעירה כבר אז הייתי מאד בוגרת ואמרתי לעצמי בתקופות הקשות גם כשהיו חרמות ולא הלכתי עם הזרם  ידעתי לצלוח גם את כי אמרתי לעצמי: יום יבוא וזה יחלוף, ואז כשאגדל אותם ילדים שליליים כבר לא יהיו חלק מחיי.

מאיפה את שואבת את הכוח להתמודד עם אתגרים?

הציבור נותן לי את הכוחות. לראות קהילה שלמה שמקבלת את מבוקשה מבחינתי זה אושר ענק וסיפוק. הנה, רק השבוע בישיבת המועצה החגיגית שראש העיר וכל חברי המועצה אישרו פה אחד מבנה למרכזים לצדק חברתי, זה רגע מזוקק של אושר ממ. אחרי שבקדנציה הקודמת הייתי בדעת מיעוט ההבדל שבקדנציה זו יש עם מי לעבוד. יש לנו ראש עיר שמוכיח שהוא בא לעבוד למען הציבור ורואה את הצרכים של כולם. כל קושי סופו להסתיים וכשמגיע ההישג הרי שהוא מתוק מדבש. האופטימיות עוזרת לצלוח גם את הרגעים הקשים״.

איך את שומרת על איזון בין חייך המקצועיים לאישיים?

לא תמיד בהצלחה מרובה. עד היום זה אתגר מבחינתי. יחד עם זאת משתדלת לשלב את הילדים שלי בעשייה הציבורית שלי.

במבט לאחור, מה הדבר שהכי הפתיע אותך במסע שלך?

מפתיע אותי שאחרי ה-7 באוקטובר עדיין ישנם אנשים שבוחרים לא להשתנות, להיות שותפים לשיח מרעיל ולשנוא.

איזו אישה מעוררת בך השראה ולמה?

שולמית אלוני ז״ל, דמות נשית פורצת דרך, ייסדה את מפלגת מרצ. עוד לפני שהייתה פוליטקאית הייתה מחנכת לחשיבה ביקורתית, יצירתית וחופשית לוחמת זכויות אדם ואזרח. חילונית אך עם ידע עמוק בתנ״ך. ראתה בתנ”ך לא רק ספר דתי, אלא מורשת תרבותית ולאומית

איזה מסר היית רוצה להעביר לנשים צעירות היום?
אתן יכולות לעשות ולהיות הכל

אם היית יכולה לשנות דבר אחד במקום מגורייך או בעולם, מה הוא היה ולמה?

הייתי מקימה יערות של ריפוי בתוך הערים. אני שותפה להפקה של ימי עיון בתחום בריאות היער שמקדמת גליה בן חיים, לצד מחקר שמוביל פרופ׳ גרוטו. המחקרים מוכיחים את כוחו העצום של הטבע לרפא את הנפש בכל גיל – ובמיוחד בתקופה שאחרי הטראומה העמוקה שעברה החברה הישראלית, שזקוקה כל כך למרחבים של תקווה וריפוי.

בשנה שעברה נחשפתי לשיטת מיוואקי, שיטה פורצת דרך של פרופ׳ איקרה מיוואקי, בוטניקאי יפני זוכה פרס נובל לאקולוגיה. השיטה מאפשרת ליצור יער טבעי ועבות תוך שנתיים-שלוש בלבד, אפילו בשטח קטן בגודל של שתי חניות. דמייני בתי ספר שבהם מוקמים יערות כאלה – מרחבים חיים, נושמים, שמחזקים את הקשר של הילדים לטבע והופכים את הסביבה שלהם לבריאה ומזינה יות.

נחשפתי לפרויקט המדהים הזה בזכות אפרת דולב, תושבת העיר ויזמית חברתית שהיא גם מנכ״לית עמותת “מיוואקי ישראל”. אני מאמינה שבעתיד הקרוב נוכל לראות את הערים שלנו משתנות — מתכסות ביערות קטנים של ריפוי, שמחזירים לנו שלווה, נשימה וחיבור לעצמנו ולסביבה.

מהו רגע האושר המושלם עבורך?
האמת, שאני בנאדם שחוגג כל רגע של אושר גדול וקטן כאחד. יש הרבה רגעים של אושר. רגעים של משפחה, רגעים עם חברים, של טיולים בטבע

לו יכולת להכיר כל אדם בהיסטוריה, במי היית בוחרת ולמה?

בוחרת בשופטת בית המשפט העליון, רות ביידר גינסבורג ז״ל שמונתה על ידי הנשיא ביל קלינטון בשנות ה-90. מעוררת השראה ששברה תקרות זכוכית, שינתה מציאות משפטית וחברתית, ולחמה למען שיוויון מגדרי וחברתי. עשתה זאת בעקביות, באומץ ובחכמה.

אם היית יכולה לבחור, מהי החלטה אחת שהיית רוצה לשנות, ומדוע?
אם הייתי יכולה לשנות החלטה אחת, הייתי מחזירה את חוק הדיור הציבורי. זהו חוק חברתי סופר חשוב, שנועד לתקן עוולות חברתיות ולאפשר למשפחות לרכוש את דירותיהן במחיר סביר. את החוק יזם חבר הכנסת רן כהן ממרצ. החזרת החוק הייתה מחזקת צדק חברתי ומעניקה הזדמנויות שוות לכולם בייחוד היום.

מהו הפחד הכי גדול שלך, ואיך הוא משפיע על הבחירות שאת עושה?
שהמלחמה בעזה תימשך, חיילים יחזרו הלומי קרב, משפחות יתפרקו, חטופים לא ישובו. הפחד מניע אותי לפעולה. אני יוצאת למחאות, מקיימת אירועים קהילתיים וארציים להזכיר שיש לנו אח מרחובות -נמרוד כהן שהוא לא פה. הוא חלק מהלב הפועם של העיר וכל עוד נמרוד ויתר החטופים לא כאן ליבנו יחסיר פעימה. אני בונה על העם הטוב שלנו ופחות על הממשלה ששוכחת את הפסוקים “לא תעמוד על דם רעך” ו”אהבת לרעך כמוך”.

האם יש מחיר אישי או מקצועי ששילמת על ההצלחה שלך?

ללא ספק. למזלי, זכיתי בבן זוג ובשותף הכי טוב שיכולתי לבקש. וכמובן באב מושלם לילדיי. התמיכה והרוח הגבית מצידו מאפשרת לי לפעול בהתנדבות למען התושבות והתושבים. לילדים שלי ייתכן שחסר זמן עם אמא, אך יש להם אבא מושלם ואמא שמאפשרת לראות דרך העשייה שלה למען אחרים. לגבי המחיר הכלכלי, למזלי הרב זכיתי גם בשותפה לעסק נהדרת, ואנחנו ביחד כבר כמעט עשור. היום יכולתי להיות במקום של סגנות בשכר, מכיוון שאני ראשת הרשימה, אך מתוך בחירה מלאה ומודעת ומתוך ערכים, בחרתי לתת את הסגנות שלי בשכר לשוקי קרומר, הנמנה עם בני הגיל השלישי ומוכיח את תרומותו האדירה לעיר. כבר מעל 15 שנה, במסגרת עבודתי כדוברת של ארגונים, חברות ודיורים מוגנים לבני הגיל השלישי, טענתי וטוענת כי בני תקופת התבונה הם נכס לחברה ולקהילה ולא נטל. וצדקתי! שוקי קרומר עושה נפלאות עבור קהילת בני הגיל השלישי ועבור התרבות בעיר. מה גם שזכיתי להגשים לו חלום. יש יותר מזה?

מהי מטרת העל שלך בחיים, מעבר לקריירה?

להפוך את העולם שלנו לטוב יותר גם ברמת הסביבה ולדאוג שהילדים שלנו יגדלו להיות אנשים מאושרים, מעורבים בנעשה , ביקורתיים ושרוח היצירתיות שלהם תלווה אותם תמיד.

אילו קשיים את רואה כיום בדור הבא של הנשים, ומה את יכולה לעשות כדי לעזור להן?
שאלה קלה. די לראות את הייצוג הנשי בכנסת ובממשלה הנוכחית כדי להבין שאנחנו בבעיה חמורה. רק 5 נשים הן שרות מתוך 33 חברי ממשלה, וגם אלו שאמורות לייצג את הציבור אינן סופרות את העם. ראי מקרה או יותר נכון תופעת השרה -מאי גולן, שהגיעה מאשפתות להיות שרה, כך שהייתה אמורה להיות רגישה לאוכלוסיות מוחלשות, רומסת, עושקת, גוזלת ופוגעת בהן. דוגמה נוספת היא השרה סטרוק, המשיחית, שאין לה ערך כלפי חיי אדם. והשרה עידית סילמן שהביאה אותנו עד הלום, שמתעללת באזרחים ואזרחיות כפי שעשתה לירדן מן, שזוכתה השבוע מכל אשמה. וכל יתר הנשים בממשלה, לצערי, שאינן ממש לתפארת מדינת ישראל ואיבדו את הרגש האימהי, כשהן לא קמות וצועקות להפסיק את המלחמה הארורה.

(*הראיון התקיים לפני סיום המלחמה)

לסיום, את רוצה שיזכרו אותך בעוד 50 שנה?

כמי שהשפיעה לטובה על אנשים סביבה והשאירה אחריה טוב. ⁠הייתה נאמנה לעצמה ולערכים שלה.