אלוהים אדירים, איך הגענו לזה? עד מתי?
500 ימים אנשים כמוני בשבי. אם לא הם – זו יכולה הייתה להיות אני, או אמא שלי, או אחי, או הבת שלי. איך לעזעזאל אדון ביבי נתניהו לא עשה ה-כ-ל להוציא את הילדים של המדינה הזאת מהשבי? ואם הבן שלו, או האישה שלו – היו שם? האם היה עושה יותר? השאלה הזאת מהדהדת במחשבותיי – וככל שעובר הזמן אני יודעת שהוא דואג לעצמו, לניצחון שלו, לכסא שלו, למחשבות על בחירות – שלא יתקיימו חלילה ויערערו את מעמדו.
וזה חורה לי וכואב לי כאחד. איפה אנחנו? מה איתנו?
הנשמה שלי זועקת.
זה בוער בי, לשבת על המקלדת ולהוציא את מה שכואב לי עמוק בבטן, ששורף לי בנשמה כבר 500 ימים.
ראש הממשלה – שהחשבתי במשך שנים כמנהיג דגול, שעושה הכל למען המדינה שלנו – מפקיר יום אחר יום את כולנו. אנו סופרים כבר את היום ה-500. למה??? למה???
בואו נשים את הקלפים על השולחן, עכשיו כבר אפשר להודות: אם אדון נתניהו היה רוצה – החטופים היו כאן מזמן. שם למעלה, יודעים איפה הם, אין לי ספק – אחרי השבעה באוקטובר – אני יודעת בבטחה שכל יחידות העילית שפספסו את הרגע הכי חשוב להגנה על בטחוננו, ירצו לעשות את הכל כדי למזער את הנזקים. אם בכלל אפשר.
רבותיי, החטופים חייבים להיות בחיק משפחתם – ואסור להמתין עוד יום אחד! כן, גם תמורת אלפי מחבלים נתעבים שעלולים לשוב על מעשיהם. כן, תמורת כל מה שהם רוצים, והעיקר שתחזירו את הילדים שלנו הבייתה. תחזירו את החטופים החיים שסובלים מתת תזונה, ששורדים איכשהו את השואה השנייה – ותחזירו גם את הגופות, שתהיה למשפחות האומללות האלה שסובלות סבל נוראי מאז השבעה באוקטובר – לפחות קבר, קבר לבכות עליו.
כואב לרשום את האמת, וצורם שזו האמת: נתניהו לא רוצה את החטופים בבית. הוא רוצה לחסל את חמאס – את בני העוולה הארורים שחיסלו אלפים מאזרחינו בקדנציה שלו. ביבי פועל באגו, הרי בקדנציה שלו קרה הנורא מכל, הדבר הזה ייזכר לדורי דורות, כל עוד העם הזה קיים, יזכרו שראש הממשלה שכיהן בשבעה באוקטובר הוא בנימין נתניהו – שנכשל בהגנה על המדינה יחד עם כל צוותו. כולם חייבים ללכת הבייתה – ויפה שעה אחת קודם. מי שנכשל במשימת הביטחון הכי גדולה של העם – חייב ללכת מרצונו.
אם לראש הממשלה שלי חשוב יותר להמשיך במלחמה מאשר להחזיר את החטופים, הרי שברור שהאגו גובר על הרצון להגן עליי, על משפחתי, על חבריי, על עמי. אם כן, מה נשאר? כמה עוד אכתוב הותר לפרסום? כמה כוח עוד יש לעם הזה לשרוד את התקופה הכי קשה בתולדות המדינה? כמה אפשר עוד להיות חזקים? אין לנשמה שלנו עוד כוח לספוג. מתי נחזור לשמוח באמת והאם בכלל???
ביום ה-500 למלחמה, ביום ה-500 לפגיעה באזרחינו וחטיפתם לשבי, ביום ה-500 הכל כך קשה הזה אני זועקת עם עם ישראל וקוראת: להחזיר את כולם ע-כ-ש-י-ו.
ליזה ללוצאשווילי
