ראיון עם אברהם מגן, מאת: יוסי רזי
"יזמתי את הקמת עמותת 'שבילי דעת – להעשרת הגיל השלישי' במטרה להעשיר את אוכלוסיית הגיל הזה בהרצאות במגוון רחב של נושאים", מספר אברהם מגן, תושב רחובות. "הכנו לשם כך מערך של מרצים, אנשי מקצוע – פרופסורים, ואקדמאים אחרים, אנשי מחקר, עורכי דין, מורים בבתי ספר תיכוניים, אנשי צבא בכירים, מדריכי תיירות. כיום נמצאים במערך זה כשבעים איש, רובם פנסיונרים. חלקם לוקח חלק בהרצאות של אחרים, ועל כך אני גם גאה. המפעל הזה – ואני קורא לו מפעל – נעשה בשיתוף פעולה עם שלושה מועדונים חברתיים, ההרצאות ניתנות במחיר סמלי בלבד, והעיקר – שוררת בו אווירה נעימה בין המרצים והשומעים, אווירה של נתינה וקבלה הדדית. זאת תחושה טובה, אומרים לי המרצים, לקבל בתום כל הרצאה מחיאות כפיים מכל הלב. לעיתים ניגשים ולוחצים לנו ידיים. אחת מהמשתתפות ביקשה להביא גם את בתה להרצאות, ואין מחמאה גדולה מזאת".
☆☆☆
אברהם מגן, בן 85, גבה קומה, קצת ג'ינג'י, נראה מצוין לגילו, מלא אנרגיות, בקיא ודעתן לא קטן (למען הגילוי הנאות אני מכירו, ומוקירו, מאז יצאתי אני לגמלאות) ועוד כוחו במותניו כפי שנהוג להתבטא לגבי אנשים ונשים כמותו. דרכו בחיים היא דרכה של רחובות, שבה נולד ב-1933 ומאז הוא כאן. מבחינה זאת – הוא פיסת היסטוריה של העיר. הוא זוכר ומספר על המושבה ללא כבישים ומדרכות, ללא חשמל וטלפונים, ללא טלוויזיות ומחשבים. יש לו שתי בנות ובן והוא סב לתשעה נכדים. אישתו, שרה ז"ל, נפטרה לפני מספר שנים.
"הייתה לי ילדות נהדרת בתנאים של אז, חברויות עם ילדי השכונה, משחקי רחוב ואוירה כפרית שלווה ובית חם.
עזרתי להורים במשק הקטן שהיה להם", הוא נזכר, "עם רדת הערב הייתה משתלטת חשיכה, הכוכבים זהרו בשמים וגירו אותי להתעניין באסטרונומיה – כך נולדה אצלי סקרנות טבעית, שהלכה והתפתחה עם השנים".
כעד להיסטוריה של המאה ה-20 (והמילניום החדש) – הוא מוסיף כי "במאה הזאת התרחשו זינוק טכנולוגי וחדשנות עצומה ששינו את אופי החיים והתרבות האנושית. גדלתי והתפתחתי במקביל לתהליכים אלה".
איך הגעת ליזום את המפעל?
"משנת 1956, עבדתי שלושים שנה בתעשייה האווירית. התקדמתי בה לתפקידים חשובים ובכירים – בהנדסת הייצור לבניית מטוסים, צבאיים ואזרחים, בתכנון ופיקוח על תהליכי הייצור, בניהול חוזים למימוש הזמנות ובשיווק בינלאומי למערכות התראה. עם יציאתי לפנסיה, הגשמתי את חלומי ולמדתי באופן עצמאי במשך חמש שנים את ההיסטוריה היהודית על בוריה, לאורך כל 4,000 שנותיה. אשתי, שרה, מורה להיסטוריה ובעלת תואר שני במקצוע, סייעה בידי רבות. אני זוכר אותה באהבה רבה, גם בשל עזרתה החשובה הזאת", הוא מציין, ועל עיניו ניכרת לחלוחית.
"כאשר השלמתי לימודי החלטתי להעניק הידע הרב הזה, ובהתנדבות, לבני אוכלוסיית הגיל השלישי ולניצולי השואה. הרציתי בפניהם במסגרת מועדונים ברחובות ובסביבה. לאחר מספר שנים של ניסיון חיובי החלטתי להרחיב היריעה ולהקים את אותה מסגרת של עמותת 'שבילי דעת'. התחברתי לשם כך עם סניף ויצו ברחובות ובצוותא הפעלנו במשך שנתיים פרויקט פיילוט. משנת 2017 הפעילות מתבצעת במסגרת העמותה. מעת לעת אנו עורכים משובים – ואני שמח לקבל מתוכם תוצאות טובות והערכה מלאה למרצים שנושאים בנטל".
☆☆☆
"מהם היעדים הנוספים שתרצה להגשים בעתיד?" – אני שואל ואברהם אוחז בי בידו, ומוליכני לעבר אוצרותיו הבלומים: טיוטות בכתבי יד, 1,500(!) דפים שבתוכם גלומים, שורות שורות – עשורים של היסטוריה יהודית, מאברהם אבינו ואשתו שרה ועד להיום. כאשר הוא ניצב לידם נראה שאברהם מגן "חי" כל עשור שכזה. "אני מקווה לבריאות טובה ולאריכות חיים", הוא אומר ובאותה נשימה מוסיף: "הייתי רוצה להקליד את כל החומר הזה ולאחסנו במחשב כך שיהיה נגיש בעתיד לכולם. לשם כך היה טוב אם מישהו שמתמצא בכך יתנדב לסייע בידי".
אם יש מישהו מבין הקוראים המסוגל לכך ומוכן להקדיש שעות מספר מזמנו לעשות זאת – הוא מוזמן לפנות למערכת שתקשר אותו למגן. מובטח לאותו מתנדב שהשכלתו בהיסטוריה יהודית תוכפל אם לא תשולש, בנינוחות, ללא כל בחינות סמסטר.
ועוד משהו שברצונו של מגן לעשות: "להמשיך, לכתוב ולערוך את הפרויקט שהתחלתי בו – ההיסטוריה של המדינות האירופאיות. זה יהיה במתכונת דומה לזו של ההיסטוריה היהודית – כלומר, הצגה כרונולוגית של כלל האירועים שהתרחשו ביבשת וניתוח הזיקות ההדדיות שביניהם. זהו אתגר עצום אני חש שאני מסוגל לעשות זאת. נתראה בעוד חמש שנים לראיון נוסף", הוא מבטיח לי עם חיוך מלא – "וביום-יום אני מעוניין להמשיך ולהתנדב בארגונים לטובת אוכלוסית הגיל השלישי", הוא משלים את סל בקשותיו מעצמו.
ועל כך כבר נאמר – לו יהי, והלוואי על כולנו.
