גבר ששמו נקשר בעבר במעשי הונאה ומרמה, ותוכנית תחקירים בטלוויזיה אף חשפה את סיפורו ברבים – הפסיד לאחרונה בתביעה שהגישה נגדו בת זוגו לשעבר. האישה הגישה נגד הגבר תביעת נזיקין לביהמ"ש למשפחה בתל אביב, באמצעות עו"ד אביחי בן דוד.
על פי התביעה, במשך כשנתיים ניהלו בני זוג מערכת יחסים, ובמשך כשנה אף התגוררו ביחד בדירה שכורה. האישה, עורכת דין במקצועה, העניקה לגבר, סוחר רכבים, ייעוץ משפטי וייצגה אותו בתביעה שהגיש נגד שותף עסקי. מכיוון שהגבר היה לקוח מוגבל בבנק, הוסכם ביניהם, כי את פעילותו העסקית הוא יעשה באמצעות שימוש בחשבונות של בת זוגו, אך יכסה את כל התחייבויותיו באופן מיידי.
לפני כשנתיים, כאשר מערכת היחסים בין בני הזוג עלתה על שרטון, התברר לאישה כי הגבר הונה אותה, ועשה שימוש בצ'קים מחשבונה האישי בסכום של כ-600 אלף שקלים. האישה עתרה להטלת עיקולים על הזכויות שמגיעות לגבר בהליך המשפטי שבו ייצגה אותו, ובמקביל, באמצעות עו"ד אביחי בן דוד, הגישה נגדו תביעה להשבת כספים בסך 400 אלף שקלים. בתביעה טען עו"ד בן דוד, כי הגבר ניצל את הקשר עם האישה ואת האמון שנתנה בו, כדי להוציא ממנה כספים במרמה, והותיר אותה בחובות עתק. לדבריה, לאחר שהגבר הפעיל עליה שכנועים, סחטנות ומניפולציות רגשיות אינסופיות, היא נאותה לסייע לו באופן זמני, לאחר שהתחייב כי ישיב לה את כל הכספים בסיום ההליכים המשפטיים שהוא מנהל ולאחר שיזכה בתביעותיו. על מנת לסייע לו נטלה האישה הלוואה מהבנק בסך 150 אלף שקלים ופתחה חשבונות על שמה בשלושה בנקים שונים. אך לדבריה, רק בדיעבד התברר, כי הגבר העלים כספים, זייף צ'קים על שמה ופיזר אותם בשוק האפור, ללא ידיעתה וללא רשותה.
לדבריה, מעשיו הטביעו אותה תחת חובות בסך למעלה מ-600 אלף שקלים, בין השאר לבנקים, לחברות אשראי, לרשויות מקומיות, להוצאה לפועל ועוד. מנגד טען הגבר, כי האישה קיבלה את הצעתו לעבוד בשותפות, וכי ההלוואה שנטלה ופתיחת החשבונות בבנקים היו לצורך פעילות עסקית משותפת של שניהם בתחום המסחר במכוניות, וכל זאת מרצונה החופשי. הוא הכחיש את טענות האישה בדבר זיוף צ'קים והעלמות כספים, וטען כי כל הפעולות בחשבון הבנק בוצעו על ידה. בדיון שהתקיים בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, קבעה כבוד השופטת קרן גיל, כי גרסת האישה, לפיה נענתה לבקשתו של בן זוגה לפתוח חשבונות בנק לצורך ניהול עסקיו – מהימנה, ועדיפה על גרסת הגבר, לפיה הצדדים היו שותפים עסקיים. "התובעת העידה מדם ליבה, שבדיעבד הבינה שלא נהגה בחוכמה, אך בזמן אמת בטחה בנתבע ולא ייחסה חשיבות לסימני האזהרה", קבעה השופטת. עוד קבעה השופטת, כי מהתכתבויות הוואטסאפ ותמלילי השיחות בין הצדדים, עולה בבירור, כי לאישה לא הייתה מעורבות ממשית בעסק, וכי הגבר התחייב להשיב לה את הכספים.
"התובעת התחננה לנתבע שישיב לה את ההלוואות שנטלה עבורו ויטפל בכל הצ'קים שנמשכו, והוא השיב לה באדישות 'כן', 'פשש', 'טוף אהובתי', ולא טען שלא התחייב להשיב כספים", ציינה השופטת בפסק דינה. באשר לטענת הגבר בדבר שותפות עסקית בין השניים, קבעה השופטת, כי טענה זו לא נתמכה ולו בבדל של ראיה. "לו היה ממש בטענה, מצופה היה שהנתבע היה משיב לתובעת, בזמן אמת, שהם שותפים, ולא מתחייב שיפרע את מלוא החובות שיצר", קבעה השופטת גיל, והוסיפה, כי עדות הגבר הייתה רצופה סתירות ובלתי אמינה, והותירה בה את הרושם שהוא מבקש להתחמק ממחויבויותיו כלפי האישה, בכל מחיר. השופטת גיל הזכירה בפסק דינה את עדותו של הגבר, לפיה, לאורך תקופה ארוכה הוא דאג להפקיד לחשבונה של האישה כספים כנגד כל צ'ק שנמשך ממנו. "רק בסמוך לסיום הקשר הזוגי הנתבע חדל מלקיים את התחייבותו כלפי התובעת, וכתוצאה מכך נוצר גירעון משמעותי בחשבון, וצ'קים שהנתבע פיזר חוללו", ציינה השופטת בפסק דינה.
עוד קבעה השופטת גיל, כי העובדה שהסכמות הצדדים לא עוגנו בכתב לא מבטלת את התחייבות הגבר להשיב לאישה את הכספים. "עסקינן בהסכמות שגובשו בין בני זוג ולא בין שותפים עסקיים, ובנסיבות אלה, יש לפרש את ההסכמות שגובשו על רקע יחסי האמון מבלי להעניק משקל יתר להיעדרה של פורמליות צורנית". לסיכום קבעה השופטת גיל, כי תביעתה של האישה דינה להתקבל, וכי על בן זוגה לשעבר להשיב לה 400 אלף שקלים. פסק הדין ניתן בבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב.
