אני רובאי 02. לא גאה בזה, ככה יצא. כל השנים לא התייחסתי לנתון הזה בכלל. בין שלל המספרים ההולכים עם האדם מלידתו, גיוסו, בגרותו, דווקא המספר 02 לא היה חשוב לי במיוחד, חוץ מאיזור חיוג ירושלים אליו הייתי קשור בעבותות בצעירותי. ורק ירושלים אפס שתיים. ופתאום, זה נהיה קריטי. לא יכול להוציא רישיון לנשק, וגם אם אשיג לי נשק גנוב דרך חבריי בעולם התחתון במשולש, אני לא באמת יודע להשתמש בו. אולי זוכר במעומעם איך טוענים ואיך יורים כללית, אבל בוודאי שלא איך משתמשים אפקטיבית.
בשבעה באוקטובר נשברו החלומות. הדמיון שיהודים יכולים לחיות בארץ ישראל בלי לדעת נשק באופן אינטימי הוא נחלת העבר. מה שקרה בעוטף יכול מחר לקרות לאורך כל קו התפר, יכול להתרחש בערים המעורבות, יכול מאד לקרות בצפון. יש מצב שכל אזרח יהודי ייפגש, לא עלינו, באיום ישיר על חייו, ויצטרך לתת מענה. אנשים מסוג 02 לא יוכלו להגיב כראוי לאתגרי המתקפה הבאה.
ולכן אני מציע כאן, באופן פרטי או מדינתי, לשדרג את כל הג'ובניקים לשעבר, כל הכ"ל, כל מי שעבר שרשרת חיול ואל הנשק לא הגיע מעולם, לרובאי 03 או 05 בקורס דמוי טירונות שיינתן לכל מי שרוצה בכך. לא צריך את כל גינוי הסמכות של הצבא, לא חייבים את הטירטורים והפזצטות, אבל כן חייבים שליטה מלאה במגוון כלי נשק במצבים קרביים, מאקדח, עבור ברובה וכלה במקלעים כבדים. קחו אותי לחודש, עדיף בלי לינה על מצעי סקביאס, והחזירו אותי אל ביתי כלוחם. מוכן לשלם כל מחיר כדי לא להיות חסר אונים, כדי לא לחכות שמישהו שבגיל 18 קיבל החלטה יותר טובה משאני קיבלתי יציל אותי מציפורני הרוע המוחלט.
החברה הישראלית תהיה חייבת להתארגן מחדש. אין מקום יותר למטייחי מציאות, לסוכני נוחות, למרדימי תודעה. לא יהיה בסדר. זאת הנחת העבודה היחידה המקובלת עלי כרגע. לא ישרור שלום בדורנו, ולא, גם כשתהיה גדול ילד, עדיין יהיה צבא ויהיו מלחמות. זה גורלנו, והוא עדיף על האופציה השניה של בני עמנו, להיות מושמדים בלי להילחם.
אמר דוד המלך לאחר נפילת שאול- ללמד בני יהודה קשת. כאז כן עכשיו. ללמד בני ישראל נשק, וקרב, ושליטה עצמית, וקרב מגע, לבנות חוזק שאינו בנוי על טכנולוגיה וגדרות אלא על עוצמה אישית. אני מוכן לטירונות הזהב שלי. מי מרים את המסטינג?
מתוך טורי בישראל היום
