החובש ניסה להרים אלונקה עם חולה כבד משקל – ונפגע קשות בעצם הירך. בביטוח לאומי לא מוכנים להכיר באירוע כתאונת עבודה.
על פי התביעה, אותה הגיש עוה"ד רפאל אלמוג, החובש (36) תושב רחובות – נהג אמבולנס במקצועו, הגיע במסגרת עבודתו לבית החולים קפלן כדי להעביר חולה כבד משקל אל בית אבות בעיר ומכיוון שמיטת בית החולים עליה שכב החולה הייתה תקולה לא ניתן היה להשוותה אל גובה האלונקה. בעקבות זאת, החליט החובש להנמיך את האלונקה לגובה הרצפה, ולהוריד את החולה אליה. על פי התביעה, בשל הצפיפות הרבה בחדר, ומכיוון שמדובר במאמץ פיזי רב, ביקש החובש עזרה מאדם שהיה במקום. לאחר שהשניים הניחו את החולה על האלונקה, ניסה החובש להגביה את האלונקה למצבה הראשוני – אך אז לפתע חש כאב חד באזור המפשעה מצד שמאל.
לדברי עו"ד אלמוג, בשל היותו עובד חרוץ, וחרף הכאב החד, לא פנה החובש לטיפול רפואי מיידי, וסבר כי הכאב יחלוף מעצמו. אלא שבחלוף מספר ימים הכאב רק החמיר, והחובש פנה לטיפול רפואי, במהלכו אובחן נמק בראש עצם הירך השמאלית שלו, מצב חמור שעלול להתדרדר לניתוח החלפת עצם הירך (הטיפוסי לקשישים). בתביעה נטען כי בשל מצבו הרפואי, לא יכול החובש לשוב לעבודתו, ועליו להימנע ממאמץ ועומס על הרגליים ומפרקי ירכיים.
החובש הגיש בקשה לביטוח הלאומי להכיר באירוע כתאונת עבודה, אך שם דחו את תביעתו בטענה כי לא קיים קשר סיבתי בין עבודתו למצבו הרפואי. החובש פנה לעוה"ד רפאל אלמוג, אשר הגיש ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי – לביה"ד האזורי לעבודה בתל אביב. אל הערעור צורפה חוות דעתו של פרופ' אהוד אטון מומחה לכירורגיה אורתופדית. פרופ' אטון קבע כי קיים קשר נסיבתי בין פגיעת הגבר והליקויים הרפואיים שמהם הוא סובל מאז התאונה, והעריך את נכותו הצמיתה בשיעור של 30%.
"התובע הינו בחור צעיר, שהיה בן 36 בלבד במועד התאונה", טוען עו"ד אלמוג. "העובדה כי לא סבל בעברו מכל תחלואה הקשורה לליקויים רפואיים יחד עם גילו הצעיר מצביעה על קיומו של קשר סיבתי מובהק בין הליקויים הרפואיים לאירוע התאונה. התאונה אירעה תוך כדי עבודתו של התובע – על כך אין מחלוקת – וקיים קשר סיבתי מובהק בינה לבין הנזקים שנגרמו לו – ועל כן טוב יעשה בית המשפט אם יקבל את ערעור החובש להכיר במקרה כתאונת עבודה".
