תמיר אדר (בן 38) מקיבוץ ניר עוז היה חקלאי ונחטף לעזה ביום שבת, ה-7 באוקטובר במהלך המתקפה האכזרית של ארגון הטרור חמאס. הותיר מאחוריו בבית מגוריו את רעייתו הדס ושני ילדיהם הקטנים בני 7 ו-3.5 שנים בממ"ד, ויצא להגן על הקיבוץ עם כיתת הכוננות. תמיר הוא נכדה של יפה אדר, שגם היא נחטפה מביתה ושוחררה בפעימה הראשונה, היום תמיר הובא למנוחות
מצורף הספדה המלא של רוני אדר, אחותו של תמיר ז״ל:
אני רושמת לך את הדברים עכשיו כי אני יודעת שאתה בדרך ואתה חוזר אלינו.
כי אני יודעת שאנחנו כבר גמורים ומותשים שאנחנו כבר לא יכולים לשאת את זה יותר.
אני רושמת לך את זה כשאתה כבר פה בארץ איתנו.
שוכב פה באדמת הארץ שאהבת ושיצאת להגן עליה.
שאתה נקבר עכשיו ליד החבר הכי טוב שלך.
אחרי מלחמה של שנתיים סוף סוף אתה כאן.
אני רוצה להגיד לך תודה על 23 שנים לחיות לצידך ולהיות קרויה בתואר אחותך הקטנה
הייתה האח הכי שיכולתי טוב שיכולתי לבקש לעצמי
למידת אותי הרבה תמיד שמרת עליי וגוננת עלי
פחדת שאני אתאכזב מהעולם תמיד הראת לי את הדרך הנכונה הייתה המורה דרך הכי טוב שיכולתי לבקש
אולי לפעמים לא יסתדרנו אבל היום אני יודעת להגיד שיש בנינו הרבה דברים דומים ביכולת שלנו להתחבר להרבה אנשים גם עם הם שונים מאיתנו
ביכולת שלנו להצחיק ולהקליל את הסיטואציה
והיכולת להלחם על מה שחשוב לנו.
סליחה עם לפעמים היייתי מעצבנת או חסרת טאקט אם הייתי יודעת שזה מה שיקרה הייתי מחזירה את הגלגל לאחור ומשנה הרבה דברים.
אתה גיבור הייתה גיבור גיבור אמיתי יצאת להגן עלינו על המשפחה על הבית בלי להסתכל לאחרון ולהתחרט נשארת שם עד השנייה האחרונה שלך ונתת הכל אני מבטיחה לך תמיר אני יספר את הסיפור שלך בכל העולם שכולם ידעו איזה גיבור ולוחם אתה.
סליחה שלא באו לעזור לך
סליחה שהיית שם כל כך הרבה שעות לבד רק עם כמה חברים
סליחה שראית מה קורה בקיבוץ
אני אוהבת אותך תשמור עלינו מלמעלה ותן לנו את הכוח להיות חזקים יותר וטובים יותר
מקווה שסבתא חיים ושילי קיבלו אותך יפה שם למעלה.
תהנה עם החברים
רק בבקשה ממך תמיר עכשיו שאתה שם למעלה תדאג ל13 החטופים האחרים שיחזרו אלינו כבר כמה שיותר מהר.
ניר אדר, אחיו של תמיר ז׳׳ל, ספד בדמעות ואמר: ״אני כועס שביום הקדוש הזה, שזה היום הקדוש שלי, אני צריך להרגיש אשמה ובושה על כך שאני זוכה לפרידה לפני משפחת גולדין האצילה ולפני עוד 12 משפחות אצילות שחולקות איתנו את שותפות הגורל האכזרית הזו. אפילו ברגע הקדוש הזה אנחנו ממשיכים לחוות את הטרור הנורא הזה שפנים רבות לו. בי נשבעתי שלא אשקוט ולא אנוח עד השבת החטוף האחרון כי אני יודע איך זה מרגיש להינטש, להישאר מאחור, להישכח ואנחנו נאבקים פה על משהו הרבה יותר גדול״,
לאחר מכן הקריא ניר את שמות 13 החטופים שעדיין מוחזקים בשבי החמאס בעזה.
מצורף הספדה המלא של יעל אדר, אמו של תמיר ז״ל:
תמירי- אתה בבית
שומע- אתה חופשי בבית.
שנתיים לקח לנו להחזיר אותך הביתה, אתה כאן בדשא שבו התרוצצת, לצד העץ עליו טיפסת, מול בית התינוקות אליו הגעת עם לידתך, ליד השבילים בהם למדת ללכת, לרוץ, לרכב על אופניים, על הדשא בו התגלגלת בצחוק ושמחה בחגים, באירועים וסתם בשלולית של אחרי הגשם.
תמירי- אתה כאן, בבית, משוחרר וחופשי לדרכך האחרונה דרך השבילים בהם התהלכנו ביחד, בהם הלכת עם הדס אסף ונטע לעתיד ששרטטת, עתיד אחר ממה שהוא עכשיו.
אתה במקום שבבוקר אחד השתנו פניו, המקום המוגן שבו גדלת ואהבת וטיפחת וגידלת הפך ברגע אחד לשדה קרב שאתה ממגיניו המובילים. בזכותך אנשים כאן חיים.
אני מדמיינת אותך בתנועה מתמדת וממוקדת- כאן בשבילים נלחם בעוז רוחך ולא מוותר, מכירה אותך ילד שלי- כשאתה עושה משהו, זה בלי הנחות, עם אחריות עד הסוף. דמיינתי אותך אומר:
ככה? זה או אני או הם! והמשכת- עד הסוף!
פעם שאלתי אותך- תמירי אתה חייב להיות בכיתת הכוננות? וענית:
אם אני לא והוא לא והוא לא- אז מי כן? והמשכתי- וחלילה אתה לא חושש שיקרה לך משהו? ענית כדרכך עם חיוך:
אמא- תיאורטית את צודקת, זה יכול לקרות, מעשית הסיכוי שיקרה משהו- נמוך, הצבא מיד מגיע. כלוחם- סמכת עליהם, כי כזה אתה. ובבוקר הזה היית שם לבד… עם קומץ חבריך, ועל הבוקר הזה עוד הרבה ידובר אבל אתה תמיר תגיד לי- אמא, לא עכשיו…. כל דבר בזמנו. אז עכשיו זה רק אתה ואנחנו בדרכך האחרונה.
ילד שלי, הפכת אותי לראשונה לאמא ולסבתא, איפשרת לי ללמוד ולצמוח דרכך, איתך למדתי על קיבוץ ולינה משותפת ואתה היית הכוח שלי לא ללכת בתלם. רציתי אותך קרוב קרוב אליי, כנראה אז הרגשתי מה שלא ידעתי- יש לי אותך לזמן מועט. ובמעט הזה נכחת בעוצמה כילד שמח ואוהב מרחב וטבע וטיול, להתרגש מצב וציפור עיט, לשחק כדורגל וכדורסל, לטייל בשדות ולהכיר כל גידול, להיות אח נוכח ואוהב שרוקם קשרים קרובים, מיוחדים ושונים עם כל אחד מאחיך.
היית בן ונכד, בן זוג ואבא כל כך נוכח ואוהב ומגן והיית חבר, חבר אמת – בילדותך ובבגרותך. קיבלת כל אדם באשר הוא וחייכת אליו ולעולם.
ואני הסתכלתי עליך בגאווה, על הילד השובב שאכל את שולי החולצה ועשה פירור מחק בכיתה, איך גדלת לנער פעיל ומעורב ולבוגר אחראי ורציני בחכמה רגשית וחברתית. כל כך אהבתי את תבונתך וראייתך את החיים, שבאו לידי ביטוי בשיחות העומק, בהרהורי הלב, בחיפוש משמעות ובהסתכלות על המציאות נכוחה- כזה היית תמיד. נוכח, לא בורח, מתמודד, חבר אמת, איש ישר ואחראי.
את זה בנית בעצמך, בדרך שלך, בנעורים ובמסלול הצבאי כלוחם מצטיין.
מספר שבועות אחרי 7 באוקטובר באתי אל הבית שלך ושל הדס, ראיתי את ההרס והחורבה ואז מעל הכל הציץ לי האלבום הירוק של גולני עם כל ההצטיינויות שלך ששמרתי וחשבתי לעצמי – איזה מזל שהם לא ראו את זה, חששתי שאתה שם בשבי וטוב שהם לא יודעים איזה לוחם היית.
והיית שם ולא דאגתי אם אתה רעב או מוכה- ידעתי שתעמוד בזה- חששתי רק ללקיחת החופש שלך- כמי שזקוק למרחב לשדות לאויר הפתוח.. אז הנה אתה כאן- משוחרר.
ואתה עכשיו אומר לי- אמא- תרחמי על האנשים, לא צריך לספר הכל אז רק אסכם בכמה אני אוהבת אותך וגאה בך וזכיתי לגדל אותך.
היית לי בן וחבר ומורה.
תודה על 38 שנים שהיית איתי ותישאר שלי לעד.
תודה ששמרת על הדס ואסף ונטע שהם אתה בשבילי.
תודה ששמרת על אבא וסבא וניר ורני ונוגה.
אני משחררת אותך בכאב ובאהבה גדולה, יודעת שבחרת- יכולת לברוח הביתה ובחרת… בחרת להילחם, בחרת להגן, בחרת להציל חיים במחיר חייך.
משחררת אותך בגאווה על מה שהיית ובהודייה על שהיית שלי.
הגוף שלך נפרד אבל אתה נשאר, נשאר בי, אמשיך לגדל אותך בתוכי, תמשיך לפעום בי, להצחיק אותי, לדבר איתי, לפקוח עיניים גדולות כשנתרגש… תמיד תהיה איתנו ותמיד תהיה חסר.
אוהבת אותך ילד שלי
מבקשת ממך סליחה… סליחה שככה זה נגמר, סליחה שלקח לנו שנתיים להחזיר אותך
תדע תמיר- אני לא אשכח ולא אסלח וכשאתה בבית גם אמצא את הדרך לפיוס בתפילה שהמחיר ששילמנו לא יהיה לשווא, שאתה תהיה המצפן לתיקון, לאחדות כמו שהעם הזה התאחד להיאבק על השבתך והיום לתת לך כבוד אחרון- העם על כל גווניו. ואמן שהעם הזה יזכה ללוות בקרוב עוד 13 חללים בדיוק כמו שמלווים אותך היום.
אתה המצפן לאהבת אמת ופשטות החיים – בדיוק כפי שאתה – כי כמו שנהגת לומר:
החיים פשוטים אם לא מסבכים אותם.
אוהבת אותך הכי בעולם
אמא
◼️ חדשות מהארץ ומהעולם בווטסאפ לחצו כאן
◼️ חדשות מלחמה בישראל חרבות ברזל בווטסאפ לחצו כאן
