סייעות ישלמו לנעמה מקדסי, מנהלת פעוטון מרחובות, פיצויים בסך 39,000 ש”ח בגין דברי לשון הרע שהפיצו אודות הנעשה בו – כך קבע בית הדין האזורי לעבודה. פרקילטתה, עו”ד ליאת פסטרנק-אלקיים: “דמן של גננות אינו הפקר, לא עוד תוכל סייעת להוציא לשון הרע נגד גננת מבלי לשלם פיצוי כספי ממשי. גם הורים חייבים לשקול מילים לפני שהם משמיצים גננות“.
בית הדין האזורי לעבודה בת”א חייב שלוש סייעות לפצות בעלת פעוטון בו עבדו ב-39 אלף שקל, לאחר שעם סיום עבודתן סיפרו להורים סיפורים על התנהלות לא תקינה בגן ובכלל זאת כי התובעת מגישה לילדים אוכל מקולקל, מציבה אותם בחדר חשוך להענשה ועוד. נקבע, כי מדובר בדברים חמורים ביותר שהוכח כי אין בהם אמת ואשר מהווים הוצאת דיבה ולשון הרע. בכתב התביעה צוין כי התובעת, נעמה מקדסי, הינה גננת מוסמכת, המחזיקה ומנהלת פעוטון בשם “הקן לגוזלים” ברחובות, בו לומדים ילדים בגילאי חצי שנה עד שלוש שנים. הנתבעות הן שלוש סייעות שעבדו בפעוטון תקופות זמן קצרות, בין ימים בודדים עד שנה. בתביעה שהגישה לבית הדין לעבודה בת”א באמצעות עו”ד ליאת פסטרנק-אלקיים, טענה התובעת כי הנתבעות סיפרו למספר אימהות של ילדים בגן כי התנהלותו של הפעוטון אינה תקינה וכי הטיפול בילדים אינו ראוי. כך, נטען כי הנתבעות סיפרו להורים כי התובעת לא מעניקה אהבה וחיבוקים בגן לילדים, שהאוכל בגן מקולקל, שהיא מושיבה ילדים בכוח על כיסא גבוה, שהיא מזניחה ילדים, מאכילה אותם עם כפית אחת המועברת מפה לפה, שאין אהבה וחיבוקים בגן כלפי הילדים ושהיא שופכת מים על פניהם. עוד סיפרו הנתבעות, לפי הנטען, שיש בגן חדר חושך להענשת ילדים, כי אין אוכל בשרי בגן, שהתובעת משתמשת בשמות גנאי כלפי הילדים, שהיא משפילה ילדים ע”י הצבתם במרכז החדר, שיש בגן בעיות תברואה ועוד.
בעקבות דברים אלו, טענה התובעת כי נגרמה לה פגיעה בשמה הטוב ובפרנסתה. הנתבעות מצדן טענו כי פניותיהם להורים נעשו מתוך דאגה לשלום הילדים וכי הן פעלו בתום לב ומשכך עומדות להן ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע. סגנית הנשיאה, השופטת הדס יהלום, קיבלה את התביעה ופסקה לתובעת פיצוי בסך 39 אלף שקל. תחילה ציינה השופטת כי הנתבעות אישרו בכתב ההגנה ובתצהיר שסיפרו את הדברים הנטענים בכתב התביעה, לפחות לשתי אימהות לילדים בגן. בנוסף עלה מהראיות שנאספו כי הנתבעות או חלקן דיברו עם הורים נוספים, שפנו אליהן בעקבות השמועות שהגיעו לאזניהם. בכל הנוגע לתוכן האמירות והגנת “אמת דיברתי”, קבעה השופטת כי לא הוכח שמדובר בבשר מקולקל או באוכל מקולקל כפי שטענו הנתבעות וכי לא סביר שהתובעת תאכיל את ילדי הגן באוכל “מצחין ומסריח” שכן אין בכך כל הגיון. צוין, כי מתן אוכל מקולקל לילדים היה אמור לגרום לפחות לחלקם לחלות ובלתי סביר שהתובעת הייתה עושה זאת ובכך מסכנת את שלומם של הילדים, את שמה הטוב ואת המוניטין של הגן, זאת, במיוחד שעה שהבת שלה בעצמה נמצאת אף היא בגן ואוכלת את האוכל המוגש לכלל הילדים. באשר לטענה כי כל הילדים אוכלים מאותה כפית נקבע כי מדובר ברכילות סתמית ולא מבוססת שלא נועדה אלא לגרום נזק לתובעת ולשמה הטוב.
“עלתה תמונה ברורה ששלוש הסייעות עשו יד אחת להתנקם במרשתי, על לא עוול בכפה”. עו”ד ליאת פסטרנק-אלקיים (צילום: רוטנברג תקשורת).
בנוסף נפסק כי קיים פער עצום בין “הנחת ילדים בחדר חושך לצורך ענישה” כפי שהצהירה אחת הנתבעות, לבין השכבת ילדים לישון בחדר חשוך ומתן אפשרות לילד להירגע ולהירדם, מבלי שיגשו אליו. לדעת השופטת יהלום, הדברים נופחו על ידי הנתבעות מעל ומעבר לכל פרופורציה וכי מדובר בדברים חמורים ביותר אשר הוכח כי אין בהם אמת והם מהווים הוצאת דיבה ולשון הרע. לאותה מסקנה הגיעה השופטת גם בנוגע לטענות בדבר השפרצת מים בפניהם של הילדים ואי מתן חיבוק ואהבה לפעוטות. לעניין הגנת תום הלב, נקבע כי אמנם הדברים נאמרו לגורמים שלהם עניין ישיר באמירות ואמנם הפרסום היה לאימהות של ילדי הגן ולא לציבור בכללותו. יחד עם זאת, עצם הפרסום להורי הילדים לא נעשה בתום לב ולכל אחת מהנתבעות היו שיקולים זרים בעצם הפרסום.
ביחס לגובה הפיצוי קבעה השופטת כי יש לקחת בחשבון שמחד, הפניה להורים נעשתה שלא בתום לב ועקב מחלוקת אישית של כל אחת מהנתבעות מול התובעת, אולם מאידך נעשתה פניה להורים בודדים בלבד, לא היה פרסום בציבור ואף לא נעשתה פניה לכלל ההורים. בהתחשב בנתונים אלו חייב בית הדין את הנתבעת הראשונה בפיצוי בסך 15,000 שקלים ואת שתי הנתבעות האחרות ב-12,000 שקלים כל אחת. בנוסף, כל אחת מהנתבעות תשלם הוצאות שכר טרחת עו”ד בסך של 6,000 שקלים.
עו”ד ליאת פסטרנק-אלקיים אשר ייצגה את התובעת מקדסי התייחסה להישג ואמרה: “מרשתי הנה גננת מוסמכת שנים רבות, אך למרות היותה אשת מקצוע בעלת מוניטין רב בתחומה, נאלצה להילחם בבית המשפט לניקוי שמה ברבים לאחר ששלוש סייעות הכפישו את שמה והעלילו עליה עלילות שווא בפני הורים של ילדי הגן ובמשטרה. מרשתי נחקרה במשטרה ומצאו שהיא דוברת אמת והסייעות משקרות והתיק נסגר בעילה: ‘אין אשמה פלילית’. אך הדבר לא מנע ממרשתי לעבור לילות קשים עקב אותן עלילות שווא ועגמת נפש לאין ערוך. לאחר ניהול התיק בבית המשפט וחקירות הסייעות והעדים, עלתה תמונה ברורה ששלוש הסייעות עשו יד אחת להתנקם במרשתי, על לא עוול בכפה. בית המשפט קבע קביעות חד משמעיות שהשלוש ביקשו להתנקם במרשתי והכפישו את שמה הטוב מתוך רוע לב. פסק הדין חשוב ועקרוני על רקע השיימינג ש’חוגג’ מעל כל במה אפשרית ומבהיר שדמן של גננות אינו הפקר, לא עוד תוכל סייעת להוציא לשון הרע נגד גננת מבלי לשלם פיצוי כספי ממשי. מפסק הדין אף ניתן להסיק שגם הורים חייבים לשקול מילים לפני שהם משמיצים גננות, תופעה שאנו עדים לה, לצערי, חדשות לבקרים”.
