הסיפור לשבת: כוחה של מילה
בכפר קטן התגוררו זו לצד זו שתי חברות טובות. באחד הימים אמרה האחת לחברתה מילים שפגעו בה מאד. כשהבינה החברה הפוגעת את טעותה, הצטערה על כך וביקשה את סליחתה של חברתה, אך המילים כבר נאמרו, חברתה נפגעה והתרחקה ממנה
בצר לה היא פנתה אל אישה זקנה, החכמה של הכפר ושאלה בעצתה. הקשיבה האישה הזקנה לסיפורה והחליטה לבחון עד כמה רצינית וכנה הסליחה שלה, ועד כמה היא מוכנה להתאמץ בשביל לתקן את אשר עשתה. "מה את מוכנה לעשות כדי לזכות מחדש בחברתך?" שאלה הזקנה. "כל דבר! רק צווי ואעשהו!" השיבה האישה. "ישנם שני דברים קשים לביצוע שצריכים להיעשות על מנת לתקן את המעוות" אמרה לה הזקנה "אני מוכנה לכל דבר" השיבה.
"הלילה", אמרה הזקנה, "קחי את כרית הנוצות הגדולה והטובה ביותר שיש לך בבית ועשי בה חור קטן. ואז – עוד לפני עלות השחר, הוציאי נוצה נוצה והניחי נוצה אחת על מפתן כל בית בכפר. כשתסיימי, חזרי אליי ואומר לך מה הדבר השני שעלייך לבצע". האישה רצה מהר לביתה, בחרה את הכרית הכי טובה שהייתה לה, פתחה בה חור, אצה לדרכה והניחה נוצה על סף כל בית בכפר. הלילה היה קר, אצבעותיה קפאו והרוח הייתה חדה. כל זאת לא מנע ממנה להשלים את משימתה כדי לכפר על המילים שהוציאה מפיה.
לפני עלות השחר, הניחה את הנוצה האחרונה על סף הבית האחרון בכפר ומיהרה לבית הזקנה. "חילקתי את הנוצות לכל בית בכפר!" אמרה. "עכשיו, השלב השני – לכי ואספי בחזרה את כל הנוצות, והכניסי אותן שוב לציפת הכרית. כשתעשי זאת – הכל יחזור להיות כשהיה" אמרה הזקנה. האישה הצעירה הייתה המומה: "לא ניתן לעשות זאת! הרוח העיפה כל נוצה מיד כשהנחתי אותה על פתח הבית. אילו ידעתי שאצטרך גם לאסוף אותן לא הייתי מניחה אותן שם מלכתחילה…"
"אכן, זה נכון" אמרה הזקנה, "המילים הן כמו נוצות ברוח, ברגע שהן יוצאות מפינו – שום מאמץ, ולו גם האמיתי ביותר – לא יכול להחזירן חזרה לתוך פינו. לכן, תמיד עלינו לבחור את מילותינו בקפידה, ובמיוחד להישמר במחיצת אלו היקרים לליבנו. "מילה היא כמו נוצה העפה ברוח, כשיוצאת המילה היא עפה באוויר כמו חץ ומכלה כל שבדרכה. במקום להיות נשלט על ידי המילים שהנך מוציא מהפה תשלוט אתה עליהן, תחשוב מעט לפני שאתה "יורה" לכל כיוון, המילים שלך יכולות לעוף ולחתוך לבבות.
בורא עולם ברא עולם מדהים באמצעות מילים, השתמש במילים שלך לבנות עולמות בדמוי אנשים, תרומם אותם, תעשה את הפה שלך פתח גן עדן, פתח היוצאים ממנו רק יהלומים.
פרשת השבוע ! הרב שלמה לוי: מערת המכפלה שנגלתה לאברהם מלמדת אותנו על המציאות בחיים
"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה: וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן…". | העבודה המוטלת על האדם היא לבנות חיים שלמים – בחיים יש מורכבות: יש צד נגלה וצד נסתר. מערת המכפלה שנגלתה לאברהם מלמדת אותנו על המציאות בחיים.
אנסה לבאר את משמעות המילים קריית ארבע היא חברון. חז"ל מלמדים שמערת שדה המכפלה הייתה כפולה. היא הייתה כפולה בזוגות – אדם הראשון וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. היא הייתה גם כפולה בזה שהיו בה חדר בתוך חדר – חלק אחד נגלה וחלק אחד נסתר – כלשון הפסוק "שדה ומערה", שדה הוא החלק הנגלה לעין והמערה היא החלק הנסתר. בחיים אנו מוצאים את המורכבות בין צד נגלה לצד נסתר, בין צד אובייקטיבי (מוחלט) לסובייקטיבי (יחסי), בין משפיע (זכר) ומקבל (נקבה).
מערת המכפלה מלמדת אותנו על המורכבות והכפילות הזאת בחיים ובאה לחנך ולהדריך אותנו למציאות עמוקה של חיים. בעולמנו נמצא תמיד את הצד הנגלה שממנו אנו מתרשמים, ממנו אנו נפעלים, קולטים את ההוויה ואת המציאות. אבל ישנו גם צד עמוק יותר, פנימי יותר, נסתר יותר, שאותו אנו לומדים ומכירים מתוך התבוננות עמוקה באישיותנו ובעולם הסובב אותנו. המערה הזו, שנגלתה לאברהם אבינו ובה ביקש לקבור את שרה אמנו, מהווה מבחינתנו "בניין אב" לכל המציאות בחיים. העולם אינו שטוח, העולם בנוי מרבדים רבדים. בכל פעם שאנו עוברים עומק אחד ומתוודעים אליו, נגלים לנו מציאות חדשה, עולם חדש, יצירה חדשה. לעתים יחשוב האדם שהחיים ברובד הפשוט והנגלה קלים יותר, זמינים יותר, פשוטים יותר, אך הדברים אינם כן. העולם קורא לנו להתבוננות, למשמעות, להעמקה בחיים הפרטיים והכלליים ולתפיסת ההוויה בכלל.
ככל שאדם נותן יותר תוכן ומשמעות לחייו, כך חייו מלאים באושר רוחני, באושר נפשי, ביצירה ובבניין. אמנם, האדם המעמיק יותר נתקל לעתים במה שאמר החכם מכל אדם "יוסיף דעת יוסף מכאוב", אבל זה בתחילת הדרך, בשלבים הראשונים של הבניין ושל היצירה הפנימית. מעצם היותו מורכב מגוף ונשמה, מחומר וצורה, צריך האדם לתת מענה ושובע לשני הרבדים האלה בחייו. האדם שיבנה רק את החומר ויזניח את הרוח – חייו אינם חיים. אדם שיבנה את הרוח מבלי לתת ביטוי לחומר בחיים – יישאר כנשמה ערטילאית אשר אינה נוגעת במציאות. מערת המכפלה, המערה הכפולה מזכר ונקבה, ממשפיע ומקבל, פנימי וחיצון, מלמדת אותנו שצריך לבנות את שני הרבדים האלה שנמצאים בהוויה, בחיים כאשר הם מחוברים יחדיו. "קריית ארבע היא חברון", קריית ארבע – שבה ארבעה יסודות: אש, רוח, מים ועפר – היא חברון.
כאשר האדם מחבר את ארבעת היסודות האלה הוא מעניק חיים רוחניים ואידיאלים, אז יש משמעות לחומר, כיוון שהוא מחובר אל התוכן ואל הידיעה, וחייו הם חיים ערכיים ומשמעותיים. העבודה המוטלת על האדם היא לבנות חיים שלמים של גוף ונשמה, חומר וצורה, מחוברים, לא מתנגדים ומשלימים זה את זה. מתוך כך יוכל האדם לחיות חיים שלמים, כאברהם וכשרה שהיו חטיבה אחת שלמה ומאוחדת.
* הכותב: הרב שלמה לוי, ראש ישיבת ההסדר ראשון לציון ונשיא הגרעין התורני ראשון לציון.
