הרב רפאל דאבוש, גדל, התחנך ולמד בעיר טריפולי עד שהתמנה לראשות בית הדין וזכה להיות אחד ממנהיגיה הרוחניים הגדולים של הקהילה. איש צנוע, אציל ועניו
באחד הימים נסע הרב עם רבי רפאל סוויד, המזכיר של בית הדין במרכבה. ביקש הרב מהמזכיר לשבת בצד ימין והוא יישב בצד שמאל. על אף יראת הכבוד שהייתה למזכיר כלפי הרב הוא אמר: "רבינו, זה לא יתכן! אני התלמיד ואתה הרב, אתה אמור לשבת בצד הימיני". השיבו הרב בתמיהה: "מה אכפת לך? מה זה בכלל משנה באיזה צד אני יושב?". המשיך המזכיר ואמר: "אני חושש שהאנשים שיראו אותי נוסע לימינך לא יזקפו את זה על חשבון ענוותנותך, אלא על חשבון טיפשותי…" כששמע הרב רפאל דאבוש את דברי המזכיר השתכנע, וזאת רק משום שרצה לשמור על כבוד המזכיר… כי גאוות הרבנות הייתה ממנו והלאה… (הרב רפאל סוויד). לעיתים אנו מחשיבים את עצמנו יותר ממה שאנו באמת וזאת כדי לקבל ביטחון, להראות נוכחות ולהיות מקובלים. כדי להטמיע בך ביטחון עצמי, אתה צריך להעריך את מי ומה שאתה, להבין שיש בך כוחות ויכולות רבים. כשתגיע לביטחון ופסגות גבוהים תתמיד להישאר צנוע, תזכור מי נתן לך את החכמה, היופי ובעצם את כל מה שהנך, מי סלל לך את הדרך והסיר כל מכשול מעל פניך. אמר דוד המלך: "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי" (תהילים קכא', א' ). אם תתנהג כמו "הר", בגאווה, בכוחי ועוצם ידי, ספק אם תקבל עזרה מלמעלה, אך אם את תתנהג כ"אין", כאדם שאין בו הרבה, משם יבוא עזרך – "מאין" יבוא עזרי, צניעות וענווה הן המידות בהן שמח בורא עולם, נשאף להיות צנועים, השאיפה והרצון הללו יביאו לנו ישועות רבות, מ"אין" יבוא עזרנו, דווקא כשנהיה אין, כשפחות נחשיב מעצמנו תבוא העזרה, ואין אחד שלא זקוק למעט ממנה.
