בכל שנה אנחנו מתקרבים ל־1 בספטמבר באותה תחושה מעורבת: התרגשות מהחזרה לשגרה, מהילקוטים החדשים ומהכיתות שמתמלאות בילדים, לצד החשש הקבוע – האם באמת תיפתח השנה כסדרה או שנגלה ששוב יש שביתה. והשנה, גם זה כמעט קרה לולא החלטת בית הדין הארצי לעבודה לסגור את הברז לרן ארז. יו״ר ארגון המורים, רן ארז, הכריז שזו "שביתה על כבוד". לשמחת התלמידים וההורים – בית הדין לעבודה עצר את המהלך והשנה נפתחה כסדרה.
חשוב לומר בבירור: שכר המורים חייב לעלות, תנאי העבודה שלהם צריכים להשתפר ומה שהובטח יש לקיים. מורה הוא לא פקיד, הוא אחד מחמשת המקצועות האסטרטגיים החשובים שקיימים המשפיעים על עתיד הדורות הבאים.
ועדיין, שביתה על כבוד? כבוד של מי? אם הכבוד נמדד רק במאבק מול משרד האוצר, זהו כבוד חלקי. כבוד אמיתי של איש חינוך נמדד גם ביכולת שלו לעמוד לצד תלמידיו, לפתוח את השנה למרות הקשיים ולהתרכז בדברים החשובים שעל הפרק. עבודה מהבית למורים היא הגיונית וצודקת, אבל הדרך שבה בחר ארגון המורים לנהל את המאבק – ניסיון להשבית את פתיחת השנה – היא שגויה מיסודה.
כי כשמסתכלים סביב – רואים שאחרים לא שובתים ולא מאיימים ויש להם על מה. החינוך הבלתי פורמלי ממשיך לעבוד גם כשאין מספיק תקציבים וכוח אדם, כי הילדים צריכים מסגרת. חיילי המילואים ממשיכים להתייצב ולשרת, גם כשהם נאלצים לעזוב משפחות וקריירות ולהקריב חודשים מחייהם. הם עושים זאת מתוך תחושת שליחות. אז איך יכול להיות שהמערכת שאמונה על חינוך הדור הבא בוחרת פעם אחר פעם לפתוח את השנה באיומי שביתה? אנחנו לא בזמנים רגילים , אנחנו בזמן מלחמה ותחילתו של שיקום אז עם כל ההערכה שיש לצוותי ההוראה ולמערכת החינוך, אין לזה מקום מה גם שהשביתה פוגעת במורים שלא מתוגמלים על כך.
מערכת החינוך חייבת לצאת מהמעגל הזה. מאבקי שכר יש לנהל – כן, בהחלט. אבל לא על גבם של התלמידים. לא במחיר של שגרה חינוכית שנשברת כבר ביום הראשון. את המאבק יש לנהל בעוצמה, בנחישות, מול הממשלה והאוצר – במקביל ללמידה ולא במקומה.
אחרי שנתיים מלחמה ועלייה באחוזי הילדים והנוער הזקוקים לטיפולים רגשיים, מגיע לנו, לתלמידים, להורים וגם למורים עצמם, מערכת חינוך ששואפת ליותר: ליציבות, לעקביות, למקצועיות ולאחריות. מערכת שמלמדת לא רק מתמטיקה, ו-AI אלא מבינה שיש לה תפקיד חברתי במתן מסגרת, במניעת החרם הבא, בהקניית ערכים ובעיקר בלזהות צרכים ולהעצים חוזקות בכל אחד ואחת ולנתב אותם למקומות הנכונים. ראוי לציין לטובה דווקא את כוונת התלמידים לשבות למען חטופינו וכאות הזדהות עם כך שאין חזרה אמיתית לשגרה.
איחוליי לכלל תלמידי מדינת ישראל שנה מוצלחת ולמנהלים וצוותי ההוראה שנה רציפה של עשייה משמעותית.
◼️ חדשות חינוך ואקדמיה בווטסאפ לחצו כאן
