״אנחנו שלושה זוגות חברים כמו משפחה, נפגשים לפחות פעמיים בשבוע, אבל כבר כמה זמן, יש לי תחושה מוזרה שקורה משהו, לא יודע למה…". כך ציינה ק' באוזניי ואני תמיד עונה: כשלא ידעים למה אז בודקים.
מדובר בשלושה זוגות נשואים, כל זוג עם ילדים באותם גילאים אשר לומדים באותם מוסדות חינוך. "גם אם יש משהו, יהיה מאוד קשה לתפוס מהסיבה שזה הגיוני מאוד לראות את כולנו ביחד", היא אמרה. הגיוני כן, השאלה עד לאן מגיע ההיגיון, עניתי. אנו מתחילים לעקוב אחרי הגבר במשך חמישה ימים רצופים. מלבד עבודה, ילדים ומפגשי חברים לא ראינו דבר שהסב את תשומת ליבנו יותר מידי. כן, היו פעמיים שהגבר ואשתו של אחד החברים ("החשודה") נפגשו באיסוף הילדים מבית הספר אך מעבר לזה – לא נראה דבר. אנחנו מחליטים להמשיך לשבוע נוסף של עבודה.
"היום, אחרי העבודה אני הולכת לספינינג בקאנטרי מ-20:00-22:00, חייבת להזיז את עצמי קצת". מבדיקה שערכנו, אכן מתקיים חוג ספינינג בקאנטרי. אנו מתייצבים למעקב. בשעה 19:45 האישה נכנסת לרכבה ומתחילה בנסיעה, אלא שאז, במקום לפנות ימינה לקאנטרי, היא יוצאת לכביש המהיר. לאחר זמן די קצר, מגיעה לחניית המרינה באשקלון, מחנה את הרכב וממתינה בחוץ. דקות אחדות עוברות ומגיע רכב שלא ניתן לפספס, עם שילוט ברור – או אז החשש הגדול מתממש. החבר הכי טוב של בעלה, הוא המאהב של האישה, הוא זה שיוצא מהרכב במרינה, מרים את האישה על ידיו ולא מפסיק לנשק. פתאום כל הסרט רץ לאחור, המבטים, הקריצות, החיבוקים הידידותיים – הכל מקבל זווית אחרת.
זוהי רעידת אדמה בקנה מידה חברי. נכון, בגידה זה דבר מאוד כואב אך בגידה של החבר הכי טוב שלך זהו כאב ללא תרופה.
* הסיפורים המובאים כאן אינם פרי דמיון אלא התרחשו במציאות. הכותב, הינו חוקר מחברת ITI חקירות וייעוץ אסטרטגי. טל' 052-7020818.
