היום אנו מציינים את יום המשפחה, מועד שנועד להעלות על נס את הקשר המשפחתי, את הביטחון שבבית ואת הזמן המשותף שלנו עם היקרים לנו מכל. אולם, בעוד שבמערכת החינוך חוגגים בטקסים וביצירות, המציאות היומיומית של המשפחה הישראלית בשנת 2026 נראית אחרת לגמרי. כדי להבין איך באמת נראה התא המשפחתי בישראל מבעד לחגיגות, אנו חושפים את נתוני "מדד למדיניות משפחה" של קרן ברל כצנלסון – תמונת מצב מדאיגה של הורים שנקרעים בין שעות עבודה אינסופיות ליוקר מחיה חונק.
נתונים חדשים שנחשפים ב'מדד למדיניות המשפחה' של קרן ברל כצנלסון ממקמים את ישראל במקום השני מהסוף בהשוואה ל-32 מדינות החברות ב-OECD בשעות העבודה הממוצעות של עובדים במשרה מלאה, שנייה רק לצ'ילה. אפילו במדינות כמו ארה"ב או דרום קוריאה שידועות בתרבות עבודה תובענית במיוחד מספר שעות העבודה קטן יותר.
לפי הנתונים, עובדים ועובדות בישראל מועסקים בממוצע 43.5 שעות, לעומת 40.8 שעות בממוצע בקרב מדינות המדד. במקביל, נתון אחר שמופיע במדד מראה שלמרות שהם עובדים יותר שעות, שיעור הישראלים שמתקשים לסגור את החודש גבוה יותר לעומת ממוצע בהמדד.
הסקר החברתי של הלמ"ס מאפשר לצלול לנתונים נוספים, ומראה שהבעיה חמורה במיוחד בקרב משפחות עם ילדים.
- 66% מהאבות לילדים בישראל, ו-30% מהאמהות עובדים באופן קבוע יותר מ-42 שעות המוגדרות בישראל כמשרה מלאה.
- כ-37% מהאבות וכ-11% מהאימהות עובדים באופן קבוע מעל 50 שעות בשבוע – מצב שמוגדר כ"עבודת יתר" והוכח כסכנה בריאותית.
מנגד, הורים לילדים מתקשים לסגור את החודש בשיעורים גבוהים:
- 51% מההורים לילדים נתקלו בשנה שקדמה לסקר במצב שבו הכנסותיהם לא כיסו את יוקר המחייה, לעומת 41% בקרב האוכלוסייה ללא ילדים.
- עבור אחד מכל שלושה (34%) הורים זהו מצב קבוע והם מתקשים בדרך כלל לכסות את כל הוצאותיהם החודשיות. שיעור זה גבוה יותר בקרב הורים ללא תואר אקדמי, והוא עומד על 44%.
בנוסף לשעות העבודה ארוכות, גם הזמן הממוצע שהורים מבלים בדרכים הולך ומתארך.
- בין שנת 2017 לשנת 2024 זמן הנסיעה הממוצע של הורים בישראל התארך בקרוב ל-10%.
- כמעט אחד מכל שלושה (32%) הורים לילדים העידו בשנת 2024 שזמן הנסיעה לעבודה מפריע או מפריע להם מאוד.
- לפי המדד למדיניות משפחה ישראל במקום השני מהסוף בזמן הנסיעה הממוצע – מבין מדינות ה-OECD, רק בלטביה זמן הנסיעה ארוך יותר.
התלות ברכב הפרטי מעמיקה את המשבר: לפי נתוני הסקר החברתי, בשנים 2015-24 שיעור המתניידים ברכב פרטי בדרך לעבודה עלה מ-59% ל-67%, על חשבון שימוש בתחבורה ציבורית. המגמה בולטת במיוחד בערים חיפה (מ-52% ל-62%), ירושלים (מ-49% ל-61%), ראשון לציון (מ-60% ל-73%) ובאר שבע (מ-56% ל-64%). לעומתן, בתל אביב נרשמה יציבות בשימוש ברכב (מ-49% ל-51%).
יערה מן, מנהלת מחקר בקרן ברל כצנלסון: "יום המשפחה מצוין בישראל בעיקר בגנים ובבתי הספר – המשפחות עצמן מבלות אותו בנפרד. כמו בכל יום אחר, גם ביום הזה רוב ההורים יגיעו הביתה רק בערב, בלי שבאמת נשאר זמן לבלות יחד כמשפחה. הנתונים מצביעים על פער עמוק בין הדימוי של ישראל כמדינה שמקדשת משפחה לבין חיי היומיום של הורים בפועל. הורים בישראל סובלים מעומס בלתי נסבל – הם עובדים יותר שעות כמעט מכל מדינה מערבית אחרת, מבלים זמן רב בנסיעות, נהנים ממעט מאוד ימי חופש ובמקביל אחוזים גבוהים מהם מתקשים לסגור את החודש. ההשוואה הבינלאומית חושפת את המיקום הנמוך של ישראל במדדים של זמן משותף ואיכות חיים של משפחות, אבל היא גם מאפשרת ללמוד ממדינות שעושות דברים אחרת ומזכירה לנו שזאת לא גזרת גורל אלא תוצאה של מדיניות. ומדיניות אפשר לשנות."
