מבזקים
דובר צה"ל מתוך המנהרות בדרום לבנון: "כאן היה מרכז העצבים של יחידת בדר של חיזבאללה" דימונה: הולך רגל נפצע מפגיעת רכב ברחוב הפועלים צה"ל: הושמדו תשתיות תת־קרקעיות של חיזבאללה ברכס עלי טאהר בדרום לבנון ילד בן 11 נפל מגובה לאחר שקפץ בטרמפולינה ארבעה פצועים במחלף קוממיות גדרה: נער בן 14 נפצע בינוני מפגיעת רכב ברחוב הביל"ויים סוכות במוזיאון האדם והחי ברמת גן: אופנה, בעלי חיים וסדנאות לכל המשפחה תושב אשקלון נאשם במתקפת סייבר על 26 חברות: חדר למחשבים, הפעיל מצלמות ואסף מידע רגיש סמוך לגן יבנה: רוכב אופנוע בן 58 נפצע בינוני בתאונה עם מונית מה קורה לילד שנשאר בחוץ? שלוש תערוכות חדשות ברמת השרון עוסקות בחרם רכב הוצף והוגדר "אובדן להלכה": התביעה נגד עיריית באר שבע לקראת ראש השנה: עובדי אינטל ארזו 550 מארזי מזון למשפחות בקריית גת כתב אישום נגד תושבי הנגב: תחמושת שמכר אחד מהם שימשה לפי הפרקליטות בפיגוע ירי גאווה יבנאית: סמל ש' נבחר למצטיין מפקד גדוד הלוחמה האלקטרונית מה עשה תושב רחובות אחרי שחיבר את הטסלה לעמדת הטעינה? כתב אישום יוגש נגד תושב הדרום שאיים לרצוח את אמו וחזר שוב ושוב לביתה "לכי תכיני לה לאכול": האישום נגד בן הזוג שלפי הנטען משך בשערה קריית גת: ארנק נגנב מקשישה בסופר – המשטרה איתרה את החשודה והשיבה את הרכוש רחובות: מתחם טלר – ביל״ו יהיה הראשון בישראל שישוקם במסלול החדש למתחמי הרס מתן דיל מסכם שנה ברחובות: "תקציב 2026 מאוזן – מ־2027 נתחיל לראות צמיחה"

מה למדנו השבוע: ישראל לא שוכחת, אבל היא גם לא מספיקה לעבד

30 שנה לרצח יצחק רבין, וישראל עדיין מדברת על “העבר”. אבל השבוע הזה חשף אמת הרבה יותר עמוקה: אנחנו לא באמת חיים "אחרי" שום דבר. אנחנו חיים תוך כדי.

30 שנה לרצח יצחק רבין, וישראל עדיין מדברת על “העבר”. אבל השבוע הזה חשף אמת הרבה יותר עמוקה: אנחנו לא באמת חיים "אחרי" שום דבר. אנחנו חיים תוך כדי.

בכל שנה נדמה שהדיון חוזר: אשמים, צדדים, מי צעק בכיכר ומה אמר מי על מי.
אבל השנה קרה משהו אחר, או אולי, משהו לא קרה. לא הייתה עצירה. לא עצרנו להתאבל מחדש. לא עצרנו להקשיב. לא עצרנו לנשום. המשכנו הלאה. מהר.
כי אנחנו עם שמורגל בזה: קוברים – ומיד רצים להקים מחדש,  מאבדים – ומיד מתמלאים,  כואבים – ומיד מתפקדים.

השבוע למדנו משהו חד: אנחנו לא עם שממשיך למרות הכאב – אנחנו עם שממשיך תוך כדי הכאב.

רבין לא הפך "עבר". הוא הפך תזכורת למשהו שאינו נגמר. אנחנו לא חוזרים לרצח מדי שנה , הרצח חוזר אלינו. לא כדף היסטורי, לא כדי ללמד על דמוקרטיה או על הסתה, אלא כי כל שנה מחדש, אנחנו נתקלים באותה שאלה מפחידה: האם למדנו משהו? בבתי הספר, בטקסים, בכיכרות, ניסו לדבר על "לקחים", אבל מדי שנה זה נראה כאילו הלקח הולך ומתרחק, והפצע נשאר קרוב.

אנחנו מדינה שחיה תמיד “על זמן”. כשאירוע לא מעובד, הוא לא נשאר בעבר, הוא נשאר בתוך הגוף הלאומי, הוא הופך לתנועה. השנה, במקום דיון על רבין, דיברנו על שאריות של טראומה: על הקיטוב, על רעש בלתי נסבל ברשתות, על קולות שמתקשים להקשיב. הזיכרון הפך לעניין תפקודי: לוח זמנים, טקסים, דיווחים. אבל עיבוד – כמעט אין.

בשיח של “מי צודק”, שכחנו לשאול “מי מרגיש”. לא ימין מול שמאל, לא דמוקרטיה מול יהדות, לא אידיאולוגיה מול אידיאולוגיה. השבוע הבנו שהוויכוח האמיתי הוא אחר: פחד מלאבד זהות, פחד מלאבד מדינה. פחדים אמיתיים שאיש לא הסכים לעצור לרגע ולהחזיק. כי אצלנו, אפילו הזיכרון חייב להתחרות על מקום.

באמצע כל הרעש, גילינו רגש אחד שאי אפשר להחניק: הכאב לא התיישן, הוא רק למד להתנהל.

ישראל לא זקוקה לעוד שחזור של העבר, היא זקוקה לרגע אחד בהווה שבו נרשה לעצמנו להרגיש בלי לרוץ מיד לתקן. כי רק כשלא ממהרים – אפשר סוף סוף להבין.

זכויות יוצרים: המערכת משקיעה מאמצים רבים באיתור בעלי זכויות היוצרים בתכנים המופצים ברבים. במידה ופורסמה מדיה שבעליה אינו ידוע, השימוש נעשה לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים. אם הנכם בעלי הזכויות, ניתן לפנות אלינו לצורך הוספת קרדיט או הסרת התוכן.

צילום: רשרשתות חברתיות, לפי חוק זכויות יוצרים 27 א', רחל פת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן