נסעתי לבקר את ההורים שלי עם שלוש בנותיי בעיר מולדתי, קרית גת. זה הזמן הזה בשבוע שהשם שלי, אמא, לא נשמע באוויר במשך מספר שעות ואני חוזרת רגע להיות ילדה בעצמי.
פתאום אבי קורא לי בבהלה, מעט מובך מעט מתפלא, ואומר: מיטל, לא יודע מאיפה היא מביאה את הדברים שהיא מדברת עליהם ומה היא רוצה ממני. הסבא הוא ממוצא מרוקאי, שמרן ומסורתי, הנכדה היא ילדה בת חמש, חזרה מהגן ולמדה על יום המשפחה. ״סבא, נכון שאם אישה לא מוצאת חתן, אז היא הולכת לבנק הזרע ולוקחת משם זרע ומכניסה אותו לבטן ואז ככה היא מולידה ילדים״
הסבא המבולבל לא הבין מה לילדה בת חמש ולבנק הזרע ומה לו ולבנק הזרע.
ואני, שומעת את הסיפור ה״מבהיל״ ומתעניינת. אופיר, מי סיפר לך על בנק הזרע? הילדה עונה בעניין רב, הגננת, למדנו היום על יום המשפחה. אני ממשיכה, מה עוד למדתם היום בגן על יום המשפחה. ואופיר שאוהבת לפרט עונה, למדנו שיש משפחה שיש בה אבא ואבא, ויש משפחה שיש אמא ואמא, ויש משפחה שיש רק אמא והמשיכה לפרט ולפרט ואני עמדתי בצד ולא הפסקתי להתלהב מהסיפור של הילדה בת החמש, למורת רוחו של אבי השמרן והמסורתי.
תהיתי לעצמי, האם זאת הגננת הנאורה שהחליטה לקחת יוזמה וללמד את הילדים על משפחות אחרות, האם זה חלק מהאג׳נדה של משרד החינוך? מיד התקשרתי לגננת והיא אמרה שזה חלק מהתכנים של משרד החינוך מינוס בנק הזרע ועוד מיני תוספות מתקדמות. לא יכולה להעביר לכם במילים כמה שמחתי לשמוע, גם אם במעט, יש התקדמות והילדים של היום יגדלו למציאות אולי קצת אחרת בה אבא ואבא זה לגמרי נורמלי ומקובל ובנק הזרע זה רק עוד בנק רק בלי הלוואות ומינוס.
אבא שלי עוד יתגבר על השיחה, יקח לו שתי כוסות מים קרים ומטבוחה, הילדה עוד תבין יום אחד על מה דיברה, ואני, אני רוצה לאחל לכולם יום משפחה שמח, למשפחות עם אבא ואבא, למשפחות עם אמא ואמא וגם למשפחות שעוד לא נולדו מבנק הזרע.
חג משפחה שמח לכל המשפחות באשר הן.
