מדוע נצטוו המרגלים לבדוק את העץ בארץ ישראל, ומה עניין מקושש העצים בשבת לחטא המרגלים?
פרשת שלח לך מתחילה בשליחת מרגלים לארץ ישראל, כאשר משה נותן להם שאלות מדויקות ומכוונות מטרה איתן הם אמורים לחזור מארץ ישראל. אחת השאלות שמופיעות היא "האם יש בה עץ אם אין", ולאחר מכן מצוין "והימים ימי ביכורי ענבים". לכאורה, שאלה זו כבר נשאלה בשאלות הקודמות – "השמנה היא אם רזה". בנוסף, לא ברור לשון השאלה "היש בה עץ עם אין", מדוע בלשון יחיד, וכי רק עץ אחד צריך להיות? ומה ההקשר בין העץ הבודד, לימי ביכורי ענבים?
כמו כן, בסוף הפרשה אנו מוצאים אירוע מיוחד מאד שמוגדר בחז"ל בשם 'גדולה עבירה לשמה ממצווה שלא לשמה'. אחד מבני ישראל, שחז"ל מבארים שהיה זה צלפחד, מקושש עצים במחנה. איסור זה ביום שבת קודש לא פורש מה דינו, עד אשר ה' מוסר למשה רבינו דינו של מקושש העצים. ביאור העניין הוא כזה: תחילת הפרשה הופיע העץ, עץ זה מסמל את עץ הדעת שחטא בו אדם הראשון, כאשר נצטווה על איסור אכילה מעץ הדעת, ואף על פי כן חטא ואכל ממנו. באותה אכילה ירדה האנושות ממדרגת חיים מוחלטת אובייקטיבית אמת ושקר, למדרגת חיים נמוכה של טוב ורע, יחסית סובייקטיבית.
חז"ל מתארים כידוע את העץ שאכל אדם הראשון מפריו בכמה אפשרויות, אתרוג או תאנה או גפן או חיטה. בפרשתנו עץ הדעת מתואר בגפן, משה רבנו רצה לברר האם על ידי כניסת עם ישראל לארץ נזכה לתקן את העולם ולעלותו למדרגת אדם הראשון לפני החטא בעץ הדעת. לכן הוא מצווה "האם יש בה עץ או אין" האם נוכל להשלים ולברר ולתקן את חטא אדה"ר. לכן הוא מזהיר את המרגלים "והימים ימי ביכורי ענבים" שימו לב לבל נפספס את ההזדמנות הנעלה לתקן "עולם במלכות שדי". אך לצערנו הרב, בתום המסע לארץ ישראל, עם שיבתם של המרגלים, אנו רואים שלא רק שלא תיקנו אלא אף קלקלו – "וימאסו בארץ חמדה".
לאור אירוע חמור זה, חשש צלפחד שאולי יתקבל הרושם שהקדוש ברוך הוא חס ושלום נטש את ישראל. לכן רצה להראות לעם ישראל שהנה הקדוש ברוך הוא שוכן בקרבנו, וחילל את השבת שעליה נאמר "אות היא ביני וביניכם" וחילל את השבת באיסור שלא ידוע עונשו מה דינו, ואז נצרכו לשמוע את דבר ה' בשנית ועל ידי כך לדעת שהקדוש ברוך הוא שורה באומה הישראלית והדיבור הנבואי לא נפסק מעם ישראל. קישוש העצים מסמל את עניין עץ הדעת טוב ורע יחסי, ולא הגענו לעץ הדעת המסמל את עולם התיקון. כתוצאה מחטא המרגלים לא זכינו לעולם של אחדות לעולם של תיקון, אלא נשארנו בעולם הסובייקטיבי היחסי, רק התורה שהיא האמת המוחלטת מאירה את עולמינו מתוך תורתו של בורא עולם.
