מעשה באב עשיר ולו שלושה בנים. שני הבנים הגדולים הצטרפו לעסקי האב, והאב רווה מהם נחת, ורק הבן הצעיר העדיף שלא להצטרף לעסק המשפחתי המשגשג, ולנסות לבנות את חייו בעשר אצבעותיו. "אני עוד אוכיח לכם שאפשר להתעשר בלי ירושות", הודיע ועזב את הבית. הצעיר הגיע לעיר זרה, ולא ידע אנה לפנות. ימים מספר לן על ספסלים, וכשעמד להתייאש, ניגש אליו אדם נחמד והציע לו מגורים בביתו תמורת עבודות קלות בגינה. הצעיר הסכים בשמחה. כעבור זמן לא רב, מצא עבודה כעוזר קונדיטור.
הוא הצליח בעבודתו, ומעבידו שילם לו שכר נאה, מעבר למקובל. כך הצליח מיודענו לחסוך סכום כסף גדול למדי, ולאחר שלמד את מלאכת האפייה פתח קונדיטוריה משלו. המאפים היו טובים, אך המיקום לא היה מוצלח, ולכן ההפסדים היו רבים מין הרווחים. והנה באחד הימים נכנס לקונדיטוריה איש עסקים לא מוכר, טועם מין המאפים, מתלהב ומציע: "הבה נהיה שותפים". בסיועו של השותף העשיר פותח גיבור סיפורינו קונדיטוריה גדולה בקניון, במרכז העיר. העסק משגשג, ואחרי שנים מספר, הופך הצעיר לבעלים של רשת קונדיטוריות. הוא לוקח דף ועט וכותב בהתרגשות: "אבא, הצלחתי, ניצחתי!" הוא מפרט במכתבו את הצלחותיו בעולם העסקים, ומסיים את סיפורו בכך שצבר חצי מיליון דולר. כעבור שבועיים, מגיע מכתב תשובה מין האב: "בני היקר, אומנם אני גאה בהצלחותיך, אך עלי להודות כי היה לי חלק בהן. מי, לדעתך, שלח אליך את האיש שאירח אותך תמורת עבודות בגינה? אני שילמתי לו דמי שכירות. ומדוע נתן לך הקונדיטור שכר נאה כל כך? כי הוא קיבל את הכסף ממני. ונחש מי שלח אליך את איש העסקים שהציל את העסק שלך מקריסה… אביך הדואג. עד עתה השקעתי בך חצי מיליון דולר. באהבה, אבא".
▪▪▪
בפרשתנו מסופר שמשה רבנו מקהיל את בני ישראל ומעביר להם שוב את מצוות השבת – "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קודש שבת שבתון". כשקוראים את הפסוק מתעוררת שאלה: למה משה פותח את דבריו במילים "ששת ימים תעשה מלאכה", והרי מטרת הציווי היא שנשבות בשבת, ולא שנעבוד במשך השבוע? הרבי מלובביץ' מסביר: המילה "תעשה" מנוקדת בצירי – כלומר, לא אתה העושה אלא העבודה כאילו נעשית מאליה. כחלק מן הציווי על השבת, התורה מצווה גם בנוגע לדרך ההסתכלות על ששת ימי העבודה. כשאנחנו עובדים קשה ומשקיעים את כל כוחותינו בעבודתנו, קל לנו מאוד להגיע למסקנה ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", ולזקוף את ההצלחה להשקעה האישית שלנו. אך זו אינה ההסתכלות הנכונה. התורה מלמדת אותנו שמצד אחד האדם צריך להשקיע את כוחותיו ולעשות את התלוי בו כדי ליצור כלי לברכת ה', אך מן הצד האחר – עליו לדעת שכל מעשיו הם רק כלי, ובסופו של דבר הצלחתו היא תוצר של ברכת ה'. לכן עליו לעשות את עבודתו בצורה של "תעשה" (בצירי) – כאילו היא נעשית מאליה, שהרי הכול בידי הקב"ה והכול ממנו. רק שאנו מבינים ש"אבא" הוא המממן אותנו – אנו יכולים לשבות באמת ביום השביעי, בלי להרגיש החמצה בגלל הפסד של עוד יום עבודה.
▪▪▪
פעמים רבות בחיינו, כשאנחנו מצליחים, אנו משבחים את עצמנו על ההצלחה שלנו ועל הכוחות שהשקענו בהצלחה זו, ואנחנו נוטים לשכוח שיש מי שנותן לנו חיים, בריאות ופרנסה. ורק כשהדברים אינם עובדים כפי שרצינו, אנחנו מאשימים את הקב"ה באי ההצלחה. כשנפנים את צורת ההסתכלות הנכונה, ונדע שכל ההצלחות שלנו הן משמים, נדע להיות תמיד בשמחה ולהרגיש את שמחת השבת במשך כל ימי השבוע. יהי רצון שנזכה ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים בקרוב ממש.
