עצרת זיכרון מרגשת ועוצמתית לציון שנה לאירועי ה-7 באוקטובר התקיימה בקריית מלאכי. את הערב הנחה ידין גלמן, לוחם בסיירת מטכ"ל שנפצע אנושות בקרב על בארי. גלמן הצליח לחבר את הקהל לעומק הרגשי של האירועים ולתחושת השבר של כולנו.
במהלך הערב הוקרן סרט שתיאר את פרויקט הגרפיטי המיוחד על המיגונית במרכז העיר, פרי יוזמת מחלקת הנוער בעירייה, בעקבות מלחמת חרבות ברזל. בני נוער מהעיר, בשיתוף אמן הגרפיטי אלדד תרקה, יצרו על גבי המיגונית יצירות אמנות בהשראת סיפורי המשפחות השכולות והנופלים, וכן סיפורו של החטוף יוסף חיים אוחנה, בן ה-24 שנמצא בשבי. הסרט היה מרגש במיוחד והמשתתפים דמעו מהחיבור בין האמנות לסיפוריהם האישיים של הנופלים. את הסרטון הפיק שלומי אלימלך.
במהלך הערב הופיע הזמר יגל אושרי עם השירים: "עטלף עיוור" ו-"תרקדי" וכמובן השיר שהפך להמנון המלחמה "לצאת מדיכאון".
אחד הרגעים המרגשים בערב היה כאשר עלה לבמה נועם בן שלוש, לוחם גולני מגדוד המסייעת 13, שנפצע אנושות במהלך קרב קשה בכניסה למושב עלומים. נועם, שפציעתו הובילה לקטיעת רגלו, שיתף את הקהל במסעו האישי והמעצים, שדרכו הוא מבקש להנציח את חבריו שנפלו בקרבות ולהעביר מסר עוצמתי של כוח והתמודדות. נועם הפך את כאביו למקור של כוח ולדוגמה מעוררת השראה לכל הנוכחים.
ראש העיר, אליהו זוהר, אמר בנאומו: "חשבנו שהדור הצעיר, דור הטיקטוק והבילויים, איבד את ערכיו. כולנו חשבנו כך, וכולנו טעינו. השביעי באוקטובר חשף בפנינו דור מופלא – דור שמחפש שלום ושמחה, אבל גם דור שמוכן לסכן את חייו למען עם ישראל ומדינת ישראל. ארבעה מבני קריית מלאכי – לירז אסולין, איציק דהן, גבי אזולאי ובת זוגו קרלה ז"ל – נרצחו באותו יום נורא. ליבנו עם משפחותיהם. יוסף חיים אוחנה, שנמצא בין 101 החטופים, הוא חלק מהסיפור הזה, ואנו כולנו מתפללים לשובו הביתה בשלום יחד עם כל החטופים."
את המשפחות ייצגה אור אסולין שדיברה בכאב על הזיכרונות מאחותה לירז אסולין שנרצחה במסיבת הנובה. אור הייתה האחרונה לשוחח עם לירז והיא סיפרה על השבר והתמודדות. אור גם פנתה למשפחת החטוף יוסף חיים אוחנה: "בהזדמנות הזו אני רוצה לשלוח למשפחת אוחנה כוחות גדולים. אתם מתמודדים עם סבל קשה מנשוא, לזמן מה היינו שם, זה מצב בלתי נסבל ואני מייחלת לשובו של יוסף חיים, עכשיו".
את אמירת אל מלא רחמים אמר החזן הצבאי רס"ר מנחם בן מעש. רגע לפני סיום עלה הרב יוסף הרטמן לתקוע בשופר שיצרה רגע של עוצמה רוחנית ותקווה.
האירוע כולו שיקף את העוצמה של קהילת קריית מלאכי, את הכאב ואת התקווה המשותפת לימים טובים יותר. העצרת הסתיימה בשירת התקווה של יגל אושרי.
למחרת, ביום שני התקיימה צעדה יצאה מהמתנ"ס והובילה לרחבת העירייה, כאשר לאורך המסלול הוקמו עמדות של המשפחות, בהן נאמרו דברי זיכרון על הנופלים. המשתתפים זכו להכיר את הנופלים יותר לעומק – לא רק דרך האבל והשכול, אלא גם דרך חייהם, תרומתם וסיפורם האישי.
האירועים תוכננו בקפידה על ידי מחלקת האירועים במתנ"ס, מתוך רצון לשלב בין אופי ממלכתי שמכבד את הנופלים ומשפחותיהם, לבין שותפות קהילתית עמוקה.
לירון אביגזר, מנהלת האירועים במתנ"ס, סיפרה על החשיבות שהייתה בשילוב בין המרכיבים השונים של האירוע והדאגה לפרטים הקטנים: "המטרה שלנו הייתה לא רק להנציח, אלא גם לשתף את הקהילה, ליצור רגעים של חיבור והשתתפות. כל פרט, מהצעדה ועד היוזמה של מחלקת הנוער והגרפיטי על המיגונית, תוכנן בקפידה כדי להעביר את המסר בצורה מכובדת, מרגשת וקהילתית"
◼️ לחדשות קריית מלאכי והמועצה האזורית באר טוביה לחצו כאן
◼️ לקבוצת חדשות מהארץ ומהעולם לחצו כאן
■ לקבוצת מלחמה בישראל חרבות ברזל לחצו כאן
◼️ לרשימת קבוצות הווטסאפ השוות שכדאי לכם להצטרף אליהן – לחצו כאן
