חבר מועצת העיר, שאול צגהון, הקורא כל הזמן למגר את תופעת האלימות והפשע בעיקר ברחובות, מתייחס הבוקר (רביעי) לאירועים במרכזה ניצבת העדה האתיופית, ומחאתה נגד שיטור יתר, אפליה וגזענות המופגנים כלפיהם, לטענתם וכן למהומה האלימה בה נפצעו עשרות אזרחים ושוטרים באורח קל.
"אני רוצה להבין למה האצבע שלהם קלה על ההדק? למה מח"ש סוגרים את התיקים מחוסר עניין לציבור, שעשרות אלפים מפגינים סלומון טקה נורה על ידי שוטר ומת כי תפיסות ופרופיילינג מוטה וגזעני – ששחור שווה אלימות ואיום. אני לא מוכן להשלים עם העובדה שנערים וצעירים כהי עור חשופים לשיטור יתר ואלימות קשה, מה שקרה ליוסף סלמסה ז"ל ועדיין ולא נעשה תיקון הנדרש".
צגהון מספר כי הכל החל לפני כחצי שנה כאשר יצאו 20 אלף מפגינים לתל אביב להפגנה מאוד מסודרת ורצינית, על הריגתו של יהודה ביאדגה, צעיר מעורער בנפשו שנופף בסכין לעבר שוטרים בבת ים ונורה למוות על ידי שוטר. "שמרנו על פי חוק על הדברים – חוץ מהאירוע האחרון שבו כבר מנהלי ההפגנות והמפגינים הלכו הבייתה – ואני הייתי מביניהם", הוא מספר. "מה שקרה אחר כך זה הדבר הכי עצוב כשבעצם מח"ש הודיע לכל הציבור ביום הזיכרון לחללי צה"ל את תוצאות החקירה שלהם על האירוע – שאותו שוטר יצא זכאי, שהוא הגן על עצמו. ומתי הודיעו לציבור? ביום הזיכרון לחללי צה"ל – שמלכתחילה לא יכולת להגיב ביום כזה. לא רק זה – גם לא הייתה שום תוצאה מההפגנה שהיו בה מנהיגים ששמרו על החוק ולא פגעו באף אחד. מה עשתה המדינה? דחקה אותנו עד הפינה, עד הקצה, את כל מי שיכל להנהיג ולייצר בדרך חוקית.
"במצב כזה שאין תוצאה למחאה של 20 אלף מנהיגים – כשהמדינה דחקה אותנו – ואין תוצאות, היא גרמה שבמחאות הבאות אף אחד לא ייקח אחריות, אנשים ייצאו להפגין בכל דרך שהיא, זאת אומרת שגם אם תרצה לעשות סדר – מי יקבל אותך אם מלכתחילה לא תצליח להשיג שום תוצרים אמיתיים – כי אף אחד לא סופר אותך בצד השני – וזו התוצאה: האלימות שרואים בימים אלו היא תוצר של חוסר שיתוף פעולה אמיתי לפתרון הבעיה. אם היו קשובים למנהיגים שבאו ועשו והיו פתרונות – כמובן שהציבור שהלך להפגין היה מבין.
"בשלב הזה לא נתנו למנהיגים להביא תוצאות, לא נתנו לנו בעצם כלום – ועכשיו מתלוננים למה יש אלימו?!? יש אלימות כי מלכתחילה שמו אותנו בקצה. אז למה מצפים? מה מצפים אם אין שינוי? זה בדיוק מה שקורה עכשיו. אם אנשים לא מאמינים שיש שינוי הם הולכים עד הקצה. אלה תוצרים של מדיניות שלא מטפלים בבעיה מהשורש, לא מוכנים להודות שיש בעייה ולכן לא מטפלים בה. לצערי זה המצב, עד שלא ייקחו אחריות בצורה רצינית, בסדר גודל של ראש ממשלה, של שר ויקבלו החלטות כבדות משקל – דברים לא יזוזו – ואת יודעת מה זה יילך ויקצין, כי אנשים לא מאמינים יותר. באופן אישי, אני מאמין בתהליכים, שאפשר לפתור את הבעייה, אבל הציבור הגדול שהולך ומפגין לא מאמין – כי הם לא ראו תוצאות. לצערי הם דחקו אותנו לפינה הזאת".
