בתיה שלום, אני יוצא עם חברתי מזה כשנה, אנו אוהבים מאוד זה את זו. שנינו רוצים לקדם את הקשר, אך אימי מתנגדת ואינה מוכנה לקבל את חברתי. אני קשור לאימי ואיני רוצה לפגוע בה במיוחד שהיא אישה חולה. אני מרגיש קרוע בין שתיהן. מה לעשות?
תשובה: כניסתו של אדם חדש למשפחה אינה פשוטה ואינה מובנת מאליה. במקרים רבים כניסת בן זוג גורמת לשמחה וסיפוק אצל ההורים ובמקרים אחרים גורמת למתחים, למאבקי כוח ולכעסים רבים. ככל שאתה וחברתך תהיו נחושים יותר לקדם את הקשר, כך תצליחו יותר. עליך לבדוק עם עצמך האם אתה באמת מוכן ללכת עם אהבתך עד הסוף ולממש אותה, והאם סירובה של אמך לא משמש לך תירוץ בדחיית מימוש הקשר. זכור כי הבחירה היא שלך ובאחריותך בלבד. עלייך להסביר לאמך מהי הרגשתך ולברר מה בדיוק מטריד אותה, יתכן שתוכל לעזור לה לקבל את חברתך ולהכיר אותה יותר. חשוב שתהיה חד משמעי במסר שאתה מעביר לאמך ותוכיח לה ולסביבה שהמלחמה אבודה מראש. מותר לאמך לא לאהוב את חברתך, אך חובה עליה להתנהג אליה בנימוס ובכבוד. אני מקווה שאמך תדע לעשות את ההחלטה הנכונה ותקבל את חברתך לחיק המשפחה.
בתיה שלום, בעלי ואני בדילמה. יועצת בית הספר של בננו בן התשע המליצה לנו לקחת את בננו לטיפול מקצועי. כיצד נדע באופן ודאי שהוא זקוק לכך, כיצד את ממליצה להסביר לו את העניין?
תשובה: כיום פנייה לטיפול וייעוץ לצורותיו השונות נעשה מקובל ושכיח יותר. בניגוד למחלה פיסית שמלווה בסימנים חיצוניים למשל, כאב או חום, קשה להבחין בסימפטומים ברורים לגבי הצורך בפנייה לבקשת ייעוץ טיפולי, אך כאשר חלים שינויים משמעותיים בתפקודו של הילד או כשהוא מתנהג באופן חריג מבני גילו ובכלל כשהתנהגותו משבשת את איכות החיים שלו ושל משפחתו יש מקום לפנות לייעוץ ולטיפול. חשוב לציין, כי במקרים של טיפול בילדים, מקומם של ההורים הוא משמעותי וחיוני והם חייבים להיות שותפים פעילים לתהליך. אני ממליצה לכם להסביר לבנכם שאתם זקוקים לעזרה כדי למצוא דרך להבין את הקושי שלו, האדם אליו תפנו הוא בעל ניסיון ויש לו רעיונות ושיטות להתמודד עם הבעיה. ההסבר שלכם חייב להיות ברור וחד משמעי, המתייחס לבעיה הספציפית שיש לו. הסבירו לו שכל מה שהוא יספר יישאר בסוד ולא יוודא לאיש, אלא אם כן הוא יאשר זאת.
בתיה שלום, בעלי ואני שונים בדרך החינוך כלפי הילדים. יש בינינו חילוקי דעות רבים, הוא נחשב לקשוח ול"רע" ואני לרכה ולוותרנית. אנחנו די מאזנים אחד את השני, אבל אני מרגישה שזו לא הדרך וכולנו נפגעים מכך. מה לעשות?
תשובה: חילוקי דעות בין בני זוג הן דבר שכיח, שדרכן הילדים אף נחשפים לדעות שונות ומגוונות. בני זוג מגיעים לעיתים מרקע חברתי ותרבותי שונה, כל אחד הוא בעל אישיות שונה ובעל דעות משלו על דרך חינוך הילדים. שיתוף פעולה בין ההורים ו"חזית" אחידה מול הילדים הכרחית להצלחת ההורים בהנהגת המשפחה ולהתפתחות נפשית והתנהגותית בריאה של הילדים. שותפות מונעת התנהגות בלתי רצויה אצל הילדים ומאפשרת התנהלות תקינה של המשפחה כולה ומסגרת משפחתית יציבה ובטוחה. עלייך ועל בעלך להפוך לשותפים בחינוך הילדים דרך התייעצות וקבלת החלטות משותפת בטרם עמידתכם מול הילדים. מותר לכם להיות חלוקים בדעתכם, אך חשוב שתבינו האחד את השני, גם אם אתם לא מסכימים. עליכם להתחשב אחד בשני ולתת גיבוי זה לזו, אל תתווכחו ליד הילדים והיזהרו מהוראות סותרות. עדיף להתפשר ולא להתעקש על העמדה האישית. זכרו, כי טוב להיות חכם מאשר צודק, לא רק בעניין חינוך הילדים אלא בזוגיות ובחיים בכלל.
בתיה שלום, אני נשוי למעלה מעשרים וחמש שנה. אני מרגיש מרוחק מאישתי מזה זמן רב, אין בינינו תקשורת ולא יחסים אינטימיים והאמת שכבר אין אהבה. חשבתי הרבה על גירושין, אבל זה לא בא בחשבון בעיקר בגלל הילדים ומטעמים כלכליים. אני מרגיש כמו במערבולת. מה לעשות?
תשובה: זוגיות היא מה ששני בני הזוג בוחרים ומחליטים לעשות. היא אינה ישות עצמאית ונפרדת אלא תלויה בטיפוח האין סופי של שני בני הזוג. החלטה על פרידה היא החלטה קשה המערערת את החיים. אתה מתאר חיים שמצד אחד אינך מסופק ואינך מרוצה מהם ומצד שני אינך מעוניין לעשות שינוי. עלייך להחליט מה עומד בראש סדר העדיפות שלך, האם לנסות ולבנות מחדש את הקשר עם אישתך בעזרה מקצועית או להמשיך ולהקריב את אושרך למען הילדים ולמען רווחה כלכלית גם אם המחיר הוא להמשיך ולהיות אדם מתוסכל ולא מאושר. שים לב, שהזוגיות שלכם מהווה מודל לזוגיות של ילדיך. עלייך להאמין בכוחותייך לקבל החלטות ולדעת שעלייך לבחור מתוך מספר אפשרויות ולזכור שבמקרה זה לכל בחירה יש מחיר ולפעמים הבחירה היא בין אפשרות קשה לקשה יותר.
בתיה שלום, אני אם לשתי בנות בגיל 3 ו- 5 ואני בהריון. הורי גרים קרוב אלינו והמפגשים בינם לבין ילדיי נערכים לעיתים קרובות. לא פעם ישנם עימותים בינינו סביב הילדים, בדרך כלל אני מוותרת כדי לא לפגוע בהם. בעלי ואני נהנים מהעזרה שלהם אבל מרגישים שהם מתערבים יתר על המידה. כיצד למצוא את "שביל הזהב" בלי לפגוע בהם.
תשובה: יחסים בין סבים לנכדים הם בעלי חשיבות רגשית שאין לה תחליף. זהו קשר שבו קיימת בחירה חופשית. הסבים יכולים לממש רק אהבה ולהעניק רגשות בלי סמכות וללא אחריות חינוכית, זו ההזדמנות לתת לנכדים את מה שלעיתים לא יכלו לתת לילדים מחוסר ניסיון, חוסר זמן או חוסר תקציב, וכן להעניק לילדים עזרה שתקרב ביניהם. המצב שאת מתארת אינו מצב נדיר. לא פעם מנסים הסבים לרכוש את אהבת הנכדים בכל מחיר ומתעלמים מהיבטים חינוכיים, יתכן שהם מנסים לתקן חוויות שליליות שהיו להם כהורים ולהפוך בעצמם למעין הורי הנכדים. במקרה שלך, העזרה הרבה מהורייך הביאה לדרישה שלהם להשפיע על חינוכם. עלייך ועל בעלך לזכור, כי חינוך הבנות הוא באחריותכם בלבד, עזרה של הסבים לא מקנה אחריות חינוכית. אתם יכולים להתייעץ ולשמוע את דעתם, אך להשאיר את זכות ההחלטה בידיכם. חשוב שתשוחחי עם הורייך ותבהירי גם לבנותייך את העניין ותעמדי בעקביות על אחריותכם כהורים.
בתיה שלום, בני בן ה- 4 נוהג באלימות ובתוקפנות כלפי אחותו בת ה- 6. התנהגות זו מתבטאת במשיכת שערותיה, בלקיחת משחקים שלה ובהצקות חוזרות ונשנות. בעלי ואני ניסינו דרכים שונות כדי לגרום לו לשנות את התנהגותו, אך כלום לא עזר. איך להעביר לו את המסר שכך לא מתנהגים?
תשובה: ישנן סיבות רבות לגילויי תוקפנות אצל ילדים. יתכן שבנך מגיב באלימות כלפי אחותו, כי מישהו הציק לו והוא חשש להחזיר לו, ולכן הוא מצא דרך לבטא את רגשותיו בבית. יתכן שבנך מגיב בתוקפנות כביטוי לבעיה של גבולות, כאשר לא לגמרי ברור לו מה מותר ומה אסור ואין עקביות בתגובות שלכם. יתכן שהתוקפנות עוזרת לו לבדוק את כוחו כלפי אחותו או שהאווירה המשפחתית בבית מביאה אותו להתנהגות זו. עצתי שתשימו לבנכם גבולות ברורים ועקביים ובמקביל הביעו חום ואהבה כשהוא מתייחס כיאות לאחותו, אמרו לו כיצד להתנהג אחרת, תנו לו חיזוקים חיוביים להתנהגות שמבטאת איפוק ושליטה והעיקר אל תאבדו אתם את השליטה.
בתיה שלום, אני אימא לארבעה ילדים, עקרת בית המשקיעה את כל כולי בבית, בבעלי ובילדים. קשה לבעלי לקבל את העובדה שפעמיים בשבוע אני משתתפת בחוג ספורט ומידי פעם יוצאת להליכות בערב עם חברה. בעלי נוהג להתפרץ, לכעוס ואף לקלל. בתיה עזרי לי, מה ניתן לעשות? מה המלצתך לפתרון הבעיה?
תשובה: ישנם מצבים רבים בין בני זוג הגורמים לחוסר הסכמה ומעוררים תגובות של כעס ותסכול. אחד הקשיים בהתפרצויות זעם הוא זיהוי הרגשות המזינים את הכעס למשל רגשות של קנאה, חוסר אונים, דחייה או חוסר ביטחון. בעלך מרגיש צורך בשליטה מוחלטת והוא יעשה כל שביכולתו להעניק לעצמו תחושת ביטחון על ידי ביטול רצונותייך, הוא אינו רואה את צרכייך ואינו מקבל את הזכות שלך לעצמאות, בעלך כנראה מפרש את יציאותייך כפגיעה בו וכחוסר התחשבות שלך בו למרות שביציאות הללו את חווה את עצמך כאדם אינדיבידואלי, בעל זכות וצורך לזמן נפרד מהמשפחה. עליכם ללמוד לנהל משא ומתן על חילוקי הדעות שביניכם ולהגיע לפתרונות שיספקו את שניכם. עזרה מקצועית תאפשר לבעלך לרכוש כלים לשליטה בכעסים ותקנה לכם מיומנויות של תקשורת יעילה כדי לבסס את מערכת היחסים ביניכם על כבוד, הערכה והבנת הצרכים של כל אחד מכם.
בתיה שלום, קשה לבעלי ולי עם בננו בן השמונה שנוהג לקלל אותנו ולנבל את פיו, הוא לא ממלא אחר הוראותינו, מתחצף ומשתולל כל פעם שמונעים ממנו משהו שהוא כל כך רוצה. אנחנו חסרי אונים מול התנהגותו. כיצד למנוע את התנהגותו?
תשובה: ילדים בגילאים שונים מעמידים את הוריהם במבחנים בנושא הגבולות. כאשר הילד לומד שהתנהגותו התוקפנית משתלמת והוא מרוויח מכך הוא יחזור כל פעם לסורו. יכולות להיות מספר סיבות להתנהגות של בנך כמו, תסכול כתוצאה מהרגשת קיפוח או צרכים בלתי מסופקים, חיקוי של התנהגות הסביבה, תכונה מולדת, רצון להעביר מסר כלשהו לסביבה ואפילו חינוך נוקשה. עליכם להיות החלטיים ותקיפים ובעיקר עקביים בשימת גבולות ברורים לגבי "מותר" ו"אסור". אסור לכם להיכנע ללחץ ולשתף פעולה עם התנהגותו. אל תשפילו אותו על התנהגותו, דברו אתו בדיוק כמו שהייתם רוצים שהוא ידבר אליכם. הסבירו לו מהי השפה הרצויה בעיניכם ובכל פעם שהוא מתנהג באיפוק ושולט בעצמו החמיאו לו וחזקו אותו. עליכם לוודא שהוא מבין למה אתם מתכוונים בהתחצפות. חשוב לשים לב לתוכניות טלוויזיה שבנכם צופה ולהגביל את הצפייה בתוכניות המציגות התנהגויות תוקפניות.
בתיה שלום, התגרשתי לאחר חצי שנה של נישואין מתוך החלטה משותפת שלי ושל הגרוש שלי. עדיין לא התאוששתי מכל ה"סיפור" הזה, כולם אומרים לי שגירושין מהירים הם קלים יותר ומנסים לנחם אותי. האם זה נכון?
תשובה: תופעת הגירושין בימינו רווחת יותר מאשר בעבר. לעיתים היא מתרחשת זמן קצר לאחר החתונה, ונדמה כי ישנם זוגות המפרקים את הנישואין עוד בטרם החלו. לחברה קשה לקבל ולהבין זוגות המתגרשים כל-כך מהר, הרי לא לפני זמן ברכו כולם ב"מזל-טוב" ונתנו מתנה ופתאום האופוריה התפוגגה והגיעה לקיצה. את מרגישה מבוכה ואכזבה כל כך גדולה, אך אין ספק שפרידה לאחר תקופת נישואין קצרה עדיפה על פני פרידה לאחר מערכת נישואין ממושכת. פרידה מהירה מקלה על המצב, עדיין לא נצבר רכוש משותף ואין ילדים. גם מדיניות בית המשפט היא לפשט את התהליך, על פי רוב לא פוסקים לזוג מזונות, וזאת כדי למנוע הנצחה של הקשר שממילא הסתיים. במערכת היחסים החדשה שלך, יהיה עלייך לבחור את האדם המתאים והנכון עבורך מתוך שיקול דעת ולא מתוך לחצים או סיבות אחרות.
בתיה שלום, אני גרה עם חבר כשנתיים. הבעיה שלי היא שהוא לא מוכן להינשא, ההסברים שלו כל פעם משתנים. לא הייתי רוצה לוותר על הקשר, יש בינינו יחסי אהבה ואינטימיות, אך המחשבה שאמשיך לגור אתו ללא התחייבות מפחידה אותי. אציין כי חברי הוא בן להורים גרושים ומשפחתי חמה ומלוכדת. מה עלי לעשות? בתיה עזרי לי להחליט!
תשובה: הסיבות הנפוצות ביותר לפחד ממחויבות הן הפחד לאבד את חופש הבחירה, הפחד מאחריות, הפחד לאבד שליטה על החיים, פחד מאובדן פיננסי ובנוסף מי שהוריו גרושים נוטה יותר לפחד ממחויבות. ככל שתישארי זמן רב יותר במערכת יחסים זו, שהיא בלתי מחייבת, כך תקטן הסבירות שמערכת היחסים הזו תהפוך למחייבת. עלייך להבהיר לו שאתם גרים יחד כבר שנתיים, שאת אוהבת אותו ורוצה להינשא לו, וכן שלא תוכלי להמשיך במערכת היחסים ביניכם אם לא תמסדו אותה. אני ממליצה לך להסביר לו באופן ברור את רצונך ואת חשיבות הנושא עבורך, בשיחה פתוחה, כנה ואמיתית ולא בדרך של איום והצבת אולטימטום. בדקי אתו מה צריך לקרות כדי שהוא יהיה מוכן יותר למחויבות. חשוב שתבדקי עם עצמך את הסיבות להישארותך בקשר בלתי מחייב ומה צריך לקרות כדי שתהיה מוכנה לעזוב אותו ולהמשיך הלאה. ממכתבך עולה, כי את רוצה במחויבות וחברך נמנע מכך, ולכן עלייך להיות מוכנה לאפשרות של סיום הקשר.
◼️ הצטרפו לחדשות משפחה: הורים, ילדים ומה שביניהם בווטסאפ לחצו כאן
